בשבת זו נקרא שני קטעים מהתורה – את פרשת תצוה, וחלק נוסף מפרשת כי-תישא (הפרשה השישית בספר דברים), הידועה בשם זַכוֹר. אין זה צירוף מקרים שפרשת תצוה נקראת כמעט תמיד בשבת שלפני חג הפורים, ונקראת כמעט תמיד יחד עם החלק מתוך פרשת זכור.
בפרשת זכור מתוארת התבוסה שספגו בני ישראל מידי העמלקים, שבאה לידי ביטוי ב"נפילת המודעות" שהם חוו, ובספק שהחל מנקר בהם כתוצאה מכך.
אני מתרגש כאשר פרשה בתורה שכביכול מספרת סיפור "גשמי", טומנת בחוּבּה סודות רבים המחכים להתגלות. פרשת תצוה עוסקת בהכנות לקראת הקמת המשכן. בתחילת הפרשה מובא הציווי למשה לקחת שמן לצורך הדלקת המנורה שבמשכן. אך אין זה סיפור לגבי השמן או המשכן במובן הגשמי שלהם.
המשמעות הנסתרת של הדברים היא שמדי שנה משה רבנו מגיע לכל אדם, יוצר עמו תקשורת רוחנית, ושותל בתוכו ניצוץ מנשמתו. בעזרת אותו ניצוץ אנו יכולים להעלות את רמת המודעות שלנו ולהביס את העמלק האישי השוכן בתוכנו, כלומר את הספק האישי שלנו.
הפרשה פותחת בפניה של הבורא למשה – "ואתה תצוה את בני ישראל". בעוד שהפירוש המילולי למילה "תצוה" הוא לצוות, לפקֵד, הזוהר מסביר שבהקשר שלפנינו, המשמעות היא למעשה, להעניק תמיכה. הבורא אומר למשה: "עליך לבוא ולהיות חלק מהם ולתת להם תמיכה." חשוב להבהיר שכאשר אנו מדברים כאן על משה, איננו מתכוונים לאדם הפיזי, הגשמי, אלא אנו מדברים על הרמה הרוחנית שמשה מחובר אליה ומייצג אותה – הרמה הרוחנית הנקראת "דעת".
"דעת" היא רמה גבוהה של מודעות נקיה ובהירה, מודעות המחוברת לחלוטין לאור הבורא ולגישה חיובית.
משה נשלח לתמוך ולעזור לכל מי שזכה באמת להתעוררות אמיתית של מודעות "דעת" – הבנה טהורה וחיבור לאור הבורא.
התלמוד מדבר על כך שבסיפור מגילת פורים, היה זה המן, השר הבכיר למלך אחשורוש בפרס, שהגריל פּוּר במטרה לגלות מתי יהא הזמן הטוב ביותר להביא חשיכה לעולם, ולהתחיל את העקירה המוחלטת של בני ישראל בשושן. מהטלת הפור למד המן שההשמדה צריכה להתרחש במהלך חודש אדר – הוא חודש מזל דגים. הגילוי הזה שימח את המן כיוון שידע שמשה רבנו עזב את העולם בחודש אדר, והאמין שעזיבתו של משה בחודש אדר היא בעלת משמעות שלילית עבור בני ישראל. עם זאת, פרשני התלמוד מסבירים שמשה גם נולד ביום השביעי של חודש אדר, דבר שהופך את חודש אדר לזמן של ניסים, שכן צדיק אמיתי עוזב את העולם באותו התאריך בו הגיע לעולם – ובכך משלים את מעגל החיים.
המקובלים מסבירים שהמן ידע על שני סוגי המציאות הקיימים בחודש אדר: על הפוטנציאל לחושך, ועל ההזדמנות לעורר ולהתחבר למודעות הטהורה והחיובית של משה רבנו. יחד עם זאת, המן גם האמין שאם בני ישראל "נפלו" מספיק עמוק מבחינה רוחנית הם לא יצליחו להתחבר לצד המואר של חודש אדר, אלא יגיעו למצב שבו המודעות וההבנה שלהם תהיינה עטופות בחושך.
חג פורים, הוא חלון קוסמי בזמן המעניק לנו את ההזדמנות להסיר מחיינו ספק וחוסר ודאות, ולהתייצב בצד הקוטבי והנגדי לעמלק שבתוכנו.
שבת תצוה מדריכה אותנו לעשות בחירה מכוונת במודעות שלנו – או למודעות-פורים, או למודעות-עמלק.
האם נתחבר להולדת משה, ולהולדת המודעות הטהורה והחזקה, דרכה נתחבר לאור הבורא על שפע הברכות והצדדים החיוביים שבו? או שנרשה למודעות עמלק להתעורר בנו, וניכנע לספקות ול"נפילה" לחושך?
שתי האפשרויות הללו זמינות עבורנו בבואנו להתכונן לפורים. אנו נוכל להעזר במתנה הנפלאה שנקבל השבת כדי להתחבר לנשמה של משה רבנו וזאת על מנת להטות את הכף כך שהאור של מודעות טהורה יגבר על החושך שבספק. אין זו מתנה שנוכל להרויח; אין זו מתנה שנוכל לעבוד עבורהּ. אך בבואנו להתחבר לשבת תצוה, עלינו להפתח ולבקש ניצוץ מהנשמה של משה. כאשר זה יקרה נבחין שזכינו בבהירות אמיתית ובמודעות שיסייעו לנו להסיר מעלינו את כל הכוחות העמלק, את כל הכוחות המסמלים נפילה במודעות שלנו.
עלינו להעריך את החשיבות העצומה של שבת תצוה ואת הקריאה של החלק הנוסף מפרשת זכור. זוהי השבת היחידה שמשה רבנו מגיע עם מתנה לכל אחת ואחד מאיתנו – משה רבנו מגיע לתת ניצוץ מנשמתו לכל אדם הפתוח לקבל זאת. כאשר אנו מקבלים את מתנתו של משה, אנו זוכים בבהירות אמיתית, באור עצום המתגלה בפורים וביכולת להסיר את הכוח השלילי של ספק.
מדובר במתנה חשובה וחיונית, שכן רק בעזרתו של משה בשבת תצוה נוכל לבעֵר ספק ולהתעלות למודעות ברמת דעת; מצב שאנחנו לא יכולים להשיג בכוחות עצמנו.
"אור החיים", רב חיים בן עטר (1696-1743), מצטט מהזוהר ואומר שהגאולה לגלות הראשונה הגיעה בעזרתו של אברהם אבינו; הגאולה לגלוּת השניה הגיעה בעזרת יצחק; והגאולה לגלוּת השלישית הגיעה בעזרתו של יעקב. הגאולה לגלוּת שאנו חווים כיום – עולם של כאב, סבל ומוות – תבוא בזכותו ובעזרתו של משה רבנו. אנו יכולים לעשות את כל המאמצים להביא לגאולה הסופית, אך נזדקק לעזרת נשמתו של משה, כדי להוציא אותנו מתוך הגלות – האישית והגלובלית.
לכן, בשבת זו, בעזרתו של הבורא, אנו יכולים להעלות את המודעות שלנו ולעורר בתוכנו קבלה אמיתית דרך לקיחת אחריות למען העולם על-ידי קבלת הניצוץ מנשמתו של משה. בכך, אנו יוצרים פתח לניסים ולאור שיזרמו אלינו מעולמות עליונים.
ברכות ואור,
מיכאל ברג