לדחוף את עצמנו לקראת השמחה
מאת: מיכאל ברג
נאמר שמשנכנס חודש דגים, או אדר, יש שפע של שמחה. זה אומר שמתעוררת בעולם הזדמנות לכל אחת ואחד מאתנו למשוך כמות עצומה של שמחה אל חיינו. זוהי מתנת החודש הזה. אבל מדוע שמחה ואושר חשובים כל כך? כמובן, אני חושב שכולנו נהנים מהם כאשר יש לנו אותם, אבל אחד מהקטעים האהובים עלי בזוהר אומר מדוע השמחה חייבת להיות אחד ההיבטים החשובים ביותר שעלינו לעורר.
הזוהר אומר, תוך ציטוט מתהלים של דוד המלך, שכאשר הפנים, או האור, של הבורא, מוסתרות, זה גורם לפחד. כאשר אור הבורא נסתר, מתעורר פחד. מכאן אנו למדים ששום דבר שלילי לא יכול לבוא מאור הבורא. כאשר אור הבורא נמצא אתנו, כאשר הוא נמצא בנוכחותנו, שום דבר שלילי לא יכול להתרחש. ולכן, כאשר אור הבורא מתגלה, שום שליליות, בשום צורה לא יכולה להיגרם לאדם.
אבל כאשר האדם, באמצעות המודעות שלו או שלה, מאפשר לאור הבורא להיות מוסר ממנו, האדם מרשה לשליליות להיכנס אל חייו; כאשר אדם במצב של עצב, כאשר אדם במצב של כעס, כאשר הוא אינו דוחף את עצמו לקראת שמחה, אז אור הבורא אינו שוכן בתוכו. וכאשר אור הבורא אינו שוכן בו, זה פותח את האדם לכל מיני סוגים של שליליות. ולכן, למרות שזה חודש של שמחה, אנו מדברים כאן על הפחד להיאחז לעצב.
אבי, הרב ברג, היה אומר לעתים קרובות שאנשים מחבקים את הכאוס שלהם. כל אחד חווה כאוס, אבל יש לו בחירה או לחבק את הכאוס או לשחרר את עצמו מהכאוס הזה. כל אחד חווה עצבות, כל אחד חווה כעס. אבל בנקודה מסוימת יש בחירה להיצמד אליהם או לשחרר אותם. והזוהר מדבר אתנו כאן על הסכנה לא להרפות כאשר אתם במצב של עצבות, על הסכנה בלא לדחוף את עצמכם למצב של שמחה כאשר אתם יכולים, ולהילחם בשביל זה. מפני שבדרך כלל אנו חושבים שזה דבר פסיבי: היום קרה משהו, ואני שמח/ה. ביום ההוא קרה משהו, ואני עצוב/ה. אבל אנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות במצב כזה של תגובה כלפי רגש השמחה, הכעס או העצב. כן, זה קורה. אבל כאשר יש לנו בחירה, השאלה היא, האם אנו דוחפים את עצמנו להיות שמחים? האם אנו נלחמים נגד העצב והדיכאון? או, כפי שאמר הרב ברג, אנו פשוט מחבקים את הכאוס הזה, נשארים במצב הזה, ומשלימים אתו?
לכן, אנו לומדים מהזוהר, כפי שאומר דוד המלך, שאם אדם מרשה לעצמו להישאר במצב הזה, הוא מאפשר לאור הבורא לעזוב אותו, ולכן, מאפשר לכל מיני סוגים של שליליות להיכנס. אם כן, הסיבה מדוע אנו לא רוצים לאפשר למצב הזה של עצבות להישאר אתנו היא מפני שזה פותח כל מיני סוגים של שליליות אחרת שיכולה להיכנס אל חיינו.
שמחה היא בחירה. לפעמים אנו מרשים לעצמנו להיות עצובים וכועסים, כאשר יש באמת בחירה, תהליך חשיבה, שיכולים לשנות זאת. ולמרות שלפעמים היינו רוצים לומר או לחשוב שאנו מרגישים מדוכדכים וזה לא בשליטתנו, האמת היא שרוב הזמן אנו יכולים לבחור להיות שמחים, ורוב הזמן אנו יכולים להשאיר את העצב מאחורינו. יש לקוות, כשאנו נכנסים לחודש אדר, שנוכל להתעורר במודעות שלנו לכך שהשמחה חשובה מאוד גם לחיבור הרוחני שלנו וגם ליכולת שלנו למשוך ברכות לחיינו. ובעוד האמת היא שהחודש הזה יש התעוררות שפע של שמחה בעולם, מה שאנו רוצים לקבל אינו רק השמחה שניתנת או השמחה שזמינה לנו, אלא לקבל את הכוח לדחוף את עצמנו לקראת השמחה כל הזמן.