פרשת “ויקרא” מדברת על תהליך הקרבת הקרבנות במשכן. מבחינה קבלית, אנו תמיד רוצים להבין את המשמעות הרוחנית של הדברים; ולכן, מכיוון שהיום לא קיימת פעולה פיזית של הקרבת הקרבנות, חשוב שנבין את המודעות שהייתה אמורה להתעורר באמצעות התהליך הזה.
המקובל הגדול המהר”ל מציע הבנה יפה ורבת עוצמה של מושג הקרבנות. בספרו “גבורת השם”, פרק 69, הוא אומר שיש תמיד קשר עמוק בין הסיבה והתוצאה, בין הבורא ובין ברואיו. מצד הבורא יש רצון הרבה יותר גדול לתת מאשר יש לנבראיו רצון לקבל; למשל, אבי, הרב ברג, היה מצטט לעתים קרובות: “יותר מאשר העגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק..” [פְּסָחִים דַּף קיב’, עַמּוד א’].
רובנו מבינים שהמשכן היה מקום שבנו בני ישראל כדי שאור הבורא יוכל לבוא ולשכון בתוכם. אבל המהר”ל מסביר שתהליך יצירת המשכן היה ביטוי לרצון הבורא להיות עמנו, וזוהי ראייה חדשה. המהר”ל אומר לנו שמקור המשכן הוא רצונו של הבורא להיות עמנו, נבראיו, ולהאיר את אורו ואת ברכותיו למטה, אלינו, והוא אמר: “אנא צרו מקום שבו אוכל לעשות זאת”.
כשאנו מבינים זאת, אנו לומדים שהמשכן היה למעשה ביטוי של רצון אור הבורא להיות תמיד מחובר אלינו כדי שיוכל להזרים אלינו את ברכותיו. ומושג הקרבן, מסביר המהר”ל, הוא הצורך של הנבראים, כלומר אנחנו, לחזור שוב לחיבור עם הבורא.
אם כן, פעולת הקרבן הייתה חיבור מחודש של התוצאה, כלומר אנחנו, אל הסיבה שלנו, אל האור. המטרה הייתה לחבר מחדש את הבריאה אל הבורא. אין זו פעולה פיזית, אלא מודעות שבה אנו לחלוטין אחד עם הבורא שלנו, ושאין לנו שום קיום בלי האור. מושג הקרבן היה עבור האדם המקריב עשיית פעולה שמגלה את המודעות שלו שאנו לעולם לא נפרדים מהאור. בעוד בני ישראל חשבו שפעולת הקרבן משמעותה הפעולה עצמה, למעשה הייתה פעולת הקרבת הקרבן מדיטציה רוחנית שהייתה אמורה לגרום לשינוי במודעות. כל מה שקיים הוא אור הבורא, ותהליך המחשבה המתמיד והמתמשך הזה, המדיטציה המתמדת על המציאות הזו, היו המטרה היחידה של הקרבת הקרבן.
המהר”ל מלמד אותנו שפעולת הקרבת הקרבן הייתה אמורה להיות תהליך פנימי ורוחני עבור האדם. לכן, בשבת “ויקרא”, גם אנו יכולים לעבור את התהליך הזה. אנו יכולים לזכות בבהירות שמהותנו היא מהות הבורא ושאין בנו שום דבר שנפרד מאור הבורא. ובעוד זה כבר רעיון שנמצא באיזה שהוא מקום במוחנו, אם באמת נחיה אותו, הוא יוכל לשנות את חיינו ונוכל ליצור נסים ותהיה לנו שמחה בכל רגע של חיינו.
תרגול הבאת הקרבן הייתה לו מטרה לעורר את המודעות ואת הבהירות שאור הבורא רוצה שנחזור למקורנו, ושכל מה שאנו עושים, כמו הבאת הקרבן, הוא חלק מתהליך הבהרת וחיזוק המודעות שלנו. השקר של העולם הזה הוא שיש אור הבורא, וישנם דברים שנפרדים, או יכולים להיפרד, מאור הבורא. ואם אנו באיזו שהיא דרך רואים דברים באופן זה, אז אנו רואים אשליה. עם זאת, בשבת “ויקרא”, יש לנו הזדמנות להתנתק מהאשליה הזו ולעורר רצון ומודעות להביא תמיד הכל – והחשוב ביותר, את עצמנו – חזרה אל הבהירות ששום דבר אינו קיים בנפרד מהבורא, ובאמצעות המודעות הזו, נוכל להתחבר בשלמות מוחלטת אל האור.