להיכנס אל תוך הימים שלנו
מאת: מיכאל ברג
בפרשת חיי שרה נאמר "ואברהם זקן בא בימים". אברהם היה זקן, ובא אל תוך ימיו. האופן שבו מפרשים בדרך כלל את הפסוק הזה הוא שאברהם היה זקן, מלא בימים. אבל זה אינו הפירוש המדויק; כי נאמר "בא בימים", כאילו שהוא נכנס אל תוך הימים שלו. מה פירוש הדבר? מהו הסוד של להיכנס אל תוך הימים?
רובנו, כאשר אנו חושבים על חיינו ועל הימים שלנו, חושבים שבכל יום היו לנו, למשל, עשר הזדמנויות לגלות אור ועשרה מבחנים ליפול, כמו לכעוס, להיות אנוכיים, או להתנהג בצורה שלילית. ובסופו של היום, אנו יכולים לעשות סיכום; אם ניצלנו חמש מתוך עשר ההזדמנויות לגלות אור, אז יש לנו כמות כזו של אור. אם אנו מרגישים שבחמש מתוך עשר פעמים אנו צריכים להחסיר את החושך שיצרנו, אז בסוף היום אנו רואים כמה אור גילינו.
אנו חושבים שהיום הוא דין וחשבון של המעשים החיוביים שעשינו והמעשים השליליים שעשינו. אבל זו טעות גדולה. נשווה זאת לפרוזדור בבניין, שבו יש עשרה חדרים המסודרים ובנויים להפליא, ועשרה חדרים שהם עיי חורבות. אתם הולכים בחדרים ויכולים לפתוח את הדלת של החדר היפה ולהיכנס לתוכו, או לא. ויש גם דלתות אל החדרים שהם חשוכים ולא מוכנים. אתם יכולים להיכנס פנימה ולראות את החושך ולסגור את הדלת. רובנו מבינים כאן שאנו הולכים במסדרון. פותחים דלתות, סוגרים דלתות, אוספים מעשים חיוביים או שליליים. אבל זו טעות גדולה. לכל יום יש, כפי שאנו קוראים בזוהר, מה שנקרא "אור הגנוז", האור הנסתר, בתוכו. ומטרת המעשים שלנו אינה לכשעצמם, אלא למען המקומות שהם לוקחים אותנו, למען האור הגנוז שהם מגלים. אם אנו חושבים שהיום שלנו מוערך על פי מעשים, "עשיתי כך וכך מעשים חיוביים, או כך וכך מעשים שליליים", אז אנו מחמיצים את הנקודה העיקרית של החיים ואת מהותו של כל יום ויום.
בזוהר, בפרשת נשא, בקטע המתחיל בפסוק מד', יש סוד נפלא על האור הגנוז, ויש לקוות, שאם נבין אותו, הוא ישנה את חיינו. הזוהר אומר שמסביב לכל יום יש גדר, מחסום, ששומר עליו כדי שלא כל אדם שרוצה יוכל להיכנס ולקבל את הטוב שביום הזה.
כאשר אנו מתעוררים בבוקר, אנו חושבים:"אעשה את המעשה הזה כדי לגלות אור, אבל לא אעשה את המעשה ההוא. זה תלוי בי. אקבל כמה אור שאחליט לקבל, ואעשה כמה מעשים שאחליט לעשות." אבל זה לא עובד כך, מפני שבכל יום אליו אנו מתעוררים יש מחסום, הגנה, מסביב לטוב שבו, מסביב לאור הגנוז שבו. וההגנות, הכוחות שמגנים על הטוב שבכל יום, הם, כפי שאומר הזוהר, כמו קוצים מסביב לכרם ענבים, ולכן, אינכם יכולים להיכנס. אם תנסו להיכנס, הקוצים יפגעו בכם.
ויש מגנים אחרים – נחשים, עקרבים, וסוגים שונים של מלאכים – שמגנים על הטוב שביום הזה, כדי שאדם שלא הרוויח את האור של היום הזה לא יוכל להיכנס. אם לא הייתה ההגנה הזו, כל אחד יכול היה להחליט, "היום, אקבל קצת אור, אקבל קצת חכמה, אקבל כמה סודות." אבל זה לא עובד כך; יש חומת הגנה. עלינו לזכור זאת, "וכל יום יש לו גדר מבחוץ, שלא כל אדם יוכל לכנוס לטוב ההוא שבו, דהיינו שיש חושך המכסה את האור." [הזוהר, פרשת נשא, פסוק מד’]. ויש הרבה מלאכים שליליים, נחשים, עקרבים, וחיות פרא, שאינן חיות פיזיות, אלא כוחות הגנה סביב לטוב של היום ששומרים עליו ויוצרים תחושה של חושך; כולם נכנסים אל תוך המוחות שלנו ויכולים ליצור בנו ספקות ובלבול כדי שאדם לא יוכל להיכנס אל המימד או אל האור שאינו שלו.
אם כן, הזוהר מגלה לנו כאן סוד ששונה מכל מה שרובנו חושבים. רובנו חושבים שאנו מתעוררים בבוקר ויש לנו בחירה חופשית, וכך אנו מחליטים, למשל, שלא נעשה את התקשורת שלנו בבוקר, או לפחות לא נעשה אותה בדרך חזקה כל כך. אבל מאוחר יותר אחרי הצהרים, נשתה את הקפה שלנו, נתלהב, ואז נעשה את התקשורת. אנו מחליטים להחמיץ את תפילת השחרית, או את ההתרגשות של תפילת השחרית, אבל נעשה אותה מאוחר יותר. זה מפני שאנו חושבים שיש לנו בחירה חופשית ואנו יכולים לתפוס איזה אור שנרצה. אבל לא. יש מחסום מסביב לאור של כל יום, וניתנת לנו כמות מדויקת של הזדמנויות, של מעשי נתינה, וגם כמות מדויקת של מבחנים עבור המעשים השליליים שלנו, כדי לגלות פרצה בקיר הזה, פרצה בהגנה הזו, כך שאם נתעורר בבוקר ותהיה לנו הזדמנות לגלות אור ולא ננצל אותה, פשוט חיזקנו את החומה שמסביב לטוב של היום, ולכן שעתיים לאחר מכן כאשר אנו מרגישים אולי רצון לעשות תקשורת, זה לא יתרחש. מדוע? מפני שאנחנו מחוץ לחומה. אנחנו לא נמצאים בתוך הטוב או בתוך האור של היום הזה.
לא מדובר כאן על כך שאנו מחליטים שנגלה אור. מפני שאם אנו מחוץ לחומת הטוב של אותו יום ומנסים לגלות אור, הוא לא יבוא אליכם, אלא יגיע אליכם כבלבול וחושך. אנו חייבים להבין שאין לנו באמת בחירה חופשית בכל יום ושאנחנו חייבים לפרוץ את החומה כל יום. היום שלנו מסודר כך שיש בו הזדמנויות לגלות אור והזדמנויות לא ליפול; הן מתוכננות בדיוק למטרת שבירת החומה של אותו יום. ואם אנו לא שוברים את החומה של היום הזה ומאוחר יותר מנסים לגלות אור, אנו נמצאים בצד השני של החומה ולא יכולים לקבל את הטוב של אותו יום. כי אנחנו נמצאים בצד השלילי.
אבל כאשר אדם מבין זאת, אומר הזוהר, הוא מנצל כל הזדמנות כל יום מרגע הקימה בבוקר כדי לגלות אור, מפני שהוא יודע עכשיו שאינו מגלה אור רק עבור עצמו, אלא גם עבור העולם. הוא יודע שהוא חייב לשבור את החומה היום ושאם ההזדמנות באה אליו עכשיו זה אומר שהוא חייב לנצל אותה, מפני שהיא עוזרת לו לשבור את חומת ההגנה שמסביב לטוב של אותו יום. אם אנו נופלים אז, אנו גורמים לחומה להיות יותר ויותר עבה וקשה, ולא נוכל לגלות שום אור אם ננסה לגלות אותו מאוחר יותר, מכיוון שנהיה מחוץ לחומת הטוב של היום הזה. אבל אם אדם מבין זאת ומנצל כל הזדמנות לגלות אור, כל המגנים האלה הופכים לעוזרים שלו. כל המלאכים, הנחשים, העקרבים, והכוחות השליליים של החושך ממש באים כדי לעזור לו ולהפוך לתומכים שלו.
לכן, זו לא רק הסרה של מחסום; אנו למעשה מקבלים את העזרה של כל הכוחות האלה, וכל הכוחות השליליים האלה נעשים כוחות חיוביים, והם יכניסו אותנו אל תוך האור הגנוז ואל הטוב של היום הזה, וידברו בזכותנו אל הטוב של היום ההוא, ויאמרו, "אדוננו, האדם הזה הוא אדם צדיק, מגיע לו לזכות באורך. הוא רוצה להיכנס אליך. הוא מבקש ממך, הוא אומר, פתח לי את שעריך."
זה מסביר מדוע כל כך הרבה אנשים עושים עבודה רוחנית ולא מקבלים שום דבר; מפני שהם לא עוברים את התהליך. זה חייב להיות תהליך יום יומי, שבו המלאכים השליליים האלה הופכים למלאכים חיוביים שעוזרים לנו, מעלים אותנו, ומדברים בזכותנו אל הטוב של היום, אומרים לו: "האדם הזה באמת רוצה אותך. הוא מבקש שהשערים יפתחו." וכאשר זה מתרחש, האור הגנוז של אותו יום יאמר להם, למלאכים שהיו פעם שליליים ועכשיו עוזרים לאדם, "פתחו לו את השערים."
הזוהר שואל, מהו הסוד? כפי שנאמר בישעיהו: "פתחו לי שערים ויבוא גוי צדיק" [ישעיהו כו’] . זו עבודה יום יומית, ושוב, היא צריכה לשנות הכל עבורנו. יש לקוות שעכשיו אנו מבינים את האופן השגוי שבו רובנו רואים את הימים שלנו. אנו חושבים שאנו בוחרים מהרגע שאנו קמים בבוקר ועד הרגע שבו אנו הולכים לישון בלילה. "אעשה מעשה זה של נתינה ואגלה קצת אור, אבל לא אעשה את המעשה ההוא. אפול קצת כאן, אבל לא אפול שם." אבל, העבודה של היום אינה לגלות אור או לא ליפול לחושך; העבודה היא לפרוץ את המחסום שקיים מסביב לטוב של אותו יום.
הסוד הוא שזו העבודה של היום שלנו, של כל יום: לפרוץ את המחסום שחוסם את האור הגנוז. אני יודע על עצמי, ואני מקווה עבור רובנו, שזה יהיה שינוי מלהיב בדרך שבה אנו רואים את הימים שלנו, ואת החיים שלנו. כאשר אנו מתחילים את היום שלנו ומבינים שזוהי מטרת היום שלנו, ושאנו חייבים גם לרצות וגם לעשות כל מה שאנו יכולים כדי לשבור את המחסום הזה, אז אנו יכולים. אחרת, אם נחיה את חיינו כמזנון רוחני חופשי שאנו לוקחים ממנו חלק מההזדמנויות ופוסחים על אחרות, נגלה קצת אור, ויהיו לנו ימים קצרים. אבל אנו רוצים, כמו אברהם, להיות "בא בימים", להיכנס לחלוטין אל החיים שלנו.