תנועה רוחנית
אנו נמצאים בחודש סיוון, הנמצא בהשפעתו של מזל תאומים.
ב"ספר יצירה" מסביר אברהם אבינו את האופן שבו נוצר כוח התנועה בחודש זה ומי שמכיר את התנהלותם של בני מזל תאומים לא יופתע מהתיאור.
מדובר בטיפוסים שלא מסוגלים לשבת בשקט לאורך זמן. הם נמצאים בתנועה מתמדת וממשיכים תמיד לדבר הבא. מדובר בתנועה במובן הפיזי וברובד העמוק יותר והחשוב ביותר – מתקיימת בהם גם תנועה רוחנית.
מתנת החודש הזה, אם כן, היא לעורר את התנועה הרוחנית שלנו.
כיצד נצליח לשמר את התנועה הרוחנית שמתעוררת בנו החודש?
אנשים רבים מתרגשים כשהם מתחילים את עבודתם הרוחנית, אבל אז, למרבה הצער, מתחיל הקיפאון לחלחל פנימה. כל אחד מאיתנו חווה במידה זו או אחרת את הקיפאון הזה. היטיב להגדיר זאת הרב אשלג כשאמר: "אלף אנשים מתחילים את המסע, אבל רק אחד משלים אותו."
כדי להדגיש את חשיבותן של גדילה ותנועה בלתי פוסקות, משתמש רב אשלג בדוגמה פשוטה, אבל משמעותית. הוא מסביר שאפשר להשוות את העבודה הרוחנית שלנו למדרגות שמובילות כלפי מעלה, אל הקומה השנייה. בטיפוס כלפי מעלה, אנחנו מתחילים בקומה הראשונה, ובקומה השנייה ממתין לנו שפע אינסופי של ברכות שמתגלגלות אל פתחנו.
נניח לרגע שאל הקומה השנייה מובילות עשר מדרגות, ושהמטפס בהן משקיע זמן ואנרגיה בטיפוס מהמדרגה הראשונה ועד המדרגה השמינית. הוא משקיע שנים בגדילה משלב אחד, או רמה אחת, לרמה הבאה, אבל אז – נעצר ברמה התשיעית ואינו דוחף את עצמו עוד כדי להגיע לרמה העשירית. מה השיג אותו אדם? למרבה הצער, הוא לא השיג דבר. הוא עצר רגע לפני השלב האחרון.
אותו הדבר קורה בעבודתנו הרוחנית וכדי למנוע אותו עלינו להבין שהעבודה הרוחנית שלנו אינה סתם משהו שאנחנו עושים כדי שנרגיש טוב יותר או נהפוך להיות אנשים טובים יותר. לעבודה הרוחנית שלנו יש מטרה, והיעד הסופי שלה הוא לספק לנו מילוי מושלם ואינסופי. כל עוד לא הגענו במהלך עבודתנו הרוחנית לרמה שמספקת לנו את המילוי הזה, אנחנו לא יכולים להפסיק, אנחנו חייבים לטפס מעלה אל עבר השלב הבא. אל עבר המדרגה הבאה.
כאמור, בחודש זה, חודש סיוון, ניתנת לנו ההזדמנות לבחון את גדילתנו הרוחנית.
אבל שימו לב שאין מדובר כאן בהתבוננות במעשים שאנו עושים או בבחינה של התקשורות שלנו. החודש, נוכח האתגר הרוחני העומד לפתחנו, עלינו לשאול את עצמנו – עד כמה שיניתי את הטבע שלי? שכן המעשים, הלימוד והתקשורות נועדו כדי לאפשר את השינוי הפנימי שלנו; לכן, החודש עלינו לבחון בצורה אמיתית עד כמה אנחנו שונים בתוכנו פנימה, באופן עמוק ומשמעותי.
האם אנחנו אנוכיים פחות?
האם אנחנו מרוכזים בעצמנו פחות?
האם אנחנו רגישים יותר מאשר היינו לפני שנה, או חמש שנים?
ההשוואה הפנימית הזו שנעשה רק היא תסייע לנו לדעת האם אנחנו גדלים או תקועים מבחינה רוחנית. לכן עלינו לשאול את עצמנו החודש האם התנהלות באופן המאפיין אותנו כעת תאפשר לנו להשתנות לגמרי ולהשיג מילוי ושלווה אינסופיים?
אם התשובה היא כן – סימן שאנחנו בדרך למדרגה הבאה.
אם התשובה היא לא – סימן שעלינו להתחיל לעשות משהו באופן שונה.
איך מתחילים לעשות משהו באופן שונה?
כדי לזכות באמת בגדילה ובהמשכיות, במילוי אינסופי, אנו חייבים להתעורר ולהבין שלמעשה, כולנו עיוורים למי שאנחנו באמת.
רבים מאתנו חושבים שאנחנו מכירים את עצמנו עד העצם: שאנחנו יודעים עד כמה אנו אנוכיים ועד כמה אנו בנתינה; שאנחנו מבינים לעומק איזה סוג של בן-אדם אנחנו. אבל האמת היא – וכאן מדובר בעיקרון קבלי אמיתי – שאנחנו עיוורים לחלוטין למי שאנחנו באמת. אנחנו לעולם לא יכולים לדעת לאיזו דרגת התפתחות הגענו ועל איזו מדרגה אנחנו ניצבים מבחינה רוחנית.
כדי להבין לאיזו רמה רוחנית הגענו, אנחנו זקוקים לעזרה חיצונית, לאחרים שישקפו עבורנו את המקום בו אנו נמצאים ויראו לנו את מה שאנחנו לא מצליחים לראות בעצמנו.
אין זה צירוף מקרים שבבריאת הזוג הראשון בעולם, אדם וחווה, נאמר על הבורא "וייתן לו [לאדם] עזר כנגדו".
הבורא ידע שאם האדם היה מסתפק בבריאת האדם, הרי שהאדם הבודד שנברא היה טועה לחשוב שהוא האדם הרוחני ביותר והמפותח ביותר שקיים. בריאתה של חווה היא זו ששיקפה עבור אדם את מיקומו. בת זוגו, העזר כנגדו, היא זו שסימנה עבורו את כל נקודות העיוורון שלו. בלי העדות הזו שסיפקה חווה לאדם ובהקבלה – בלי העדות שמספק לנו הזולת – אדם לא יכול באמת לגדול.
זו הסיבה לכך שרק בעזרת האחרים, המשקפים לנו את החולשות שאנחנו עיוורים להן, אנחנו מצליחים להתפתח ולעלות עוד ועוד מבחינה רוחנית.
איך נדע האם אנחנו באמת גדלים, או שאולי נתקענו בעבודה הרוחנית שלנו?
כדי לבדוק עד כמה אתם ערניים מבחינה רוחנית שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:
מתי בפעם האחרונה עצרתם ואמרתם לעצמכם "אוי ואבוי, היכן אני נמצא"?
מתי בפעם האחרונה הגעתם להבנה ש"הייתי עיוור. אני לא מאמין עד כמה יכולתי להשלות את עצמי ביחס למצב. אני לא מאמין עד כמה האגו שלי השתלט עלי".
אם לא חוויתם מצב כזה בשבועות או בחודשים האחרונים, אין פירוש הדבר שאתם מושלמים שיכולים להאמין לאשליית הקיום הזאת. סביר יותר להניח שאתם תקועים ובלתי מודעים לחלוטין לקיפאון הרוחני שאתם חווים.
בחודש סיוון, אם כן, ניתנת לנו מתנה: ההזדמנות להתעורר מהקיפאון שלנו. אבל אנחנו חייבים להבין שיש לכך מטרה סופית והיא לטפס עד לאותה מדרגה עשירית. אנחנו חייבים להבין שעשיית התקשורות היא לא מטרה בפני עצמה, אלא שיש יעד רוחני גבוה אליו אנחנו אמורים להגיע בעזרתה.
נצליח לעשות זאת כאשר נתעורר ונהיה מודעים גם לעיוורון שלנו. כאשר נוסיף ונגדל וברגע שנפקח את עינינו גם נפתח את עצמנו כדי לקלוט את העזרה שאנחנו זקוקים לה כדי לטפס לשלב הבא. וכאשר נפתח לעבר השגת המילוי והייעוד האמיתי – הם בוא יבואו.