פרשת “בחוקותי” מדברת על הברכות הרבות שיקבלו ההולכים בדרך רוחנית אמיתית. בין שאר הברכות, אומר הבורא: “ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם” [ויקרא, פרק כו’ פסוק ו’]. אם נתייחס אל הברכות האלה כפשוטן, אפשר להבין כאן שאם נלך בדרך הרוחנית, הבורא יתגמל אותנו. אבל יש כאן עומק הרבה יותר גדול.
הרמב”ן מסביר את הפסוק הזה בדרך שונה. הוא כותב: “אם ילכו תושבי הארץ בדרך רוחנית אמיתית, העולם יחזור למצבו המקורי, לפני חטא אדם הראשון. ישרור שלום, חיות בר לא יהרגו…” לכן, אין כאן גמול על מעשים טובים, אלא, השלום שאותו מבטיח כאן הבורא הוא פשוט תוצאה של עולם החוזר למצב שלפני חטא אדם הראשון, לפני הנפילה, כאשר העולם היה נטול כל כאב, סבל או מוות. אבל אחרי הנפילה נוצר העולם כפי שאנו מכירים אותו; העולם כולל כאב, סבל ומוות אותם אנו חווים כיום. כל העולם – בני אדם, בעלי חיים ודוממים – עטופים בשליליות, פועלים מתוך תשוקות אנוכיות. והעבודה שלנו היא להחזיר את העולם למצב שלפני הנפילה.
ההבנה הזו חשובה מאוד. אנשים נוטים לשגות לעתים קרובות וחושבים שהדרך הרוחנית היא פשוט תוכנית “מתגמלת”, שאם נעשה כמות מסוימת של מעשים טובים, יגמלו לנו בכמות מסוימת של טובות. למרות שזה נכון במידה מסוימת עקב חוק הסיבה והתוצאה, הרי שאין זו המטרה הסופית. המטרה הסופית עבורנו היא לפעול ולתרום ליצירת מסה קריטית של אנשים המשנים את עצמם באופן חיובי שמאפשר את השינוי המוחלט של העולם. והשגת המצב המוחלט הזה היא הדבר שמבטיח לנו הבורא בפרשת “בחוקותי”.
אנו חייבים לזכור, לכן, שהצמיחה והשינוי הרוחניים שלנו אינם רק עבורנו, אלא עבור כל העולם. יש לנו אחריות לגרום ליצירת המסה הקריטית, ובאמצעות הפרשה הזו, פרשת “בחוקותי”, מעניק לנו הבורא את הכוח ואת היכולת לגרום לשינוי העולמי הזה, להחזיר את העולם למצבו המקורי המושלם.