בפרשת פנחס עושים מפקד חדש לכל האומה. כאשר סופרים את שבט ראובן, מזכירה התורה את דתן ואבירם, שהצטרפו לקורח בהתקוממות שלו נגד משה, ומתו יחד עמו. ואז נאמר: “וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ” [במדבר, כו’, ה’]. זה מבלבל, מכיוון שבפרשה שבה מדובר על המרד, התורה אומרת שכל בני משפחת קורח נספו יחד אתו, כלומר נבלעו יחד עמו בתוך האדמה. כיצד, אם כן, נוכל להבין למה התכוונה התורה כאן, כשהיא אומרת שבני קורח לא מתו?
המדרש מספר לנו סיפור שעונה על השאלה הזו. נאמר שכן, בני קורח נבלעו יחד עמו לתוך האדמה, ונפלו לרמה הנמוכה ביותר של החושך. אבל אז, פתאום, התעורר לבם להתקרב לבורא, ונאמר שהם רצו לשיר לפני הבורא; אבל השליליות הייתה חזקה כל כך עד כי לא יכלו להוציא הגה מפיהם. לכן, הם שרו רק בלבם. וברגע שבו הם רצו לשיר, נאמר שהם ניצלו מיד, ולכן נכתב: “וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ”.
זה סיפור מדהים, אבל עדיין קשה להבנה. אם הגיע להם ליפול לרמת החושך הנמוכה ביותר, הם היו אנשים שליליים מאוד. כיצד, אם כן, אנו יכולים להבין שפשוט על ידי הרצון להתקרב לבורא באמצעות שיר, שזו נראית פעולה קטנה מאוד, הם זכו להתעלות מתוך החושך? התשובה פשוטה, אבל יפה: אפשר להשיג חיבור וקרבה לבורא באופן מידי, בכל זמן. זה יכול להתרחש בכל מקום ובכל מצב, אפילו ברמות הנמוכות ביותר של החושך, מכיוון שאם אדם רוצה באמת קרבה לבורא, אז הוא או היא ישיגו זאת באופן מידי.
הלימוד הזה מבוסס על ההבנה שאור הבורא חודר לכל מקום ביקום ובבריאה, אין שום דבר חוץ מאור הבורא. למרבה הצער, בגלל האגו שלנו, אנו גורמים לאור הזה להסתתר, אבל המציאות היא שהכל הוא אור הבורא והאור הזה נמצא בכל מקום, תמיד. לכן, קל מאוד להתחבר לאור בכל זמן, בכל מקום, ובכל מצב. מדוע? מכיוון שבלי להתחשב בשום דבר אחר, אור הבורא נמצא שם תמיד וזמין לנו. זה אחד המושגים הרוחניים הבסיסיים ביותר, אבל למרות זאת, ולמרות שרובנו יודעים את האמת הזו, אנו לא באמת מרגישים אותה או חיים על פיה.
אם היינו באמת מרגישים וחיים את האמת הזו, לא רק שלא היינו מרשים לעצמנו לפעול בדרכים שליליות, אלא גם, וחשוב מזה, לעולם לא היינו מדוכאים, מודאגים או כועסים, מכיוון שלא משנה מה אנו עושים או לאיזה עומק אנו נופלים, אנו יודעים, בלי שום ספק, שהבורא זמין לנו תמיד באופן מידי. זוהי הבנה שהצד השלילי מנסה לפסול ולשלול את תוקפה במוחנו, ומשכנע אותנו שאחרי השליליות שיצרנו, זה בלתי אפשרי להתחבר לבורא. אבל מה שאנו לומדים מסיפורם של בני קורח בפרשת פנחס הוא שלא משנה כמה רחוק בן אדם נופל, לא משנה איפה אנו נמצאים או מה עשינו, חיבור לאור הוא תמיד אפשרי וזמין באופן מידי, כל מה שאנו צריכים לעשות הוא לעורר בתוך לבנו רצון אמיתי וחזק להתחבר לבורא.