הטבע האנושי הוא להיתפס לפחד מפני העתיד או להתחרט על העבר, אבל לעולם אל תשכחו שהכוח האמיתי שלכם שוכן בהווה.
מועיל במיוחד לזכור זאת כאשר אנו מתקרבים לפתח קוסמי גדול, כמו ראש השנה, היום שבו חיינו יונחו חשופים לפני הבורא. בהכנה הרוחנית שלנו לאירוע כזה, אנו עלולים למצוא את עצמנו מכוונים את מטרותינו “קצת מעבר לים”, אם אפשר לומר כך.
פעמים רבות השתמשתי בדוגמא של אדם שעובד 50 שנים במקצוע שהוא אפילו לא אוהב, רק כדי ש”יום אחד” יוכל לפרוש וליהנות לבסוף מחייו. אבל מי אומר שבכלל יהיה “יום אחד”? אני מאמינה שהחיים הרבה יותר מספקים וממלאים כאשר אנו מזהים את הנסים שנמצאים ממש לפנינו בכל רגע.
ברור, לכולנו יש היבטי קיום שהיינו מעדיפים לא להתמודד אתם, ואולי יש לנו גם חובות שאנו מעדיפים לא למלא, אבל למרות זאת, יש כל כך הרבה יופי ופלא סביבנו, ופעמים רבות מדי אנו מתעלמים מכל זה. כמה פעמים אנו מתעוררים בבוקר ומזהים את הברכות שנמצאות בחיינו כאן ועכשיו? האם אין זה נפלא שאני יכולה לראות את הזריחה? האם אין זה נהדר שאני יכולה לחוות במשך היום דברים שמשמחים אותי, קטנים ופשוטים ככל שהם יכולים להיות?
בפרשת “ניצבים” כתוב: “כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ” (דברים ל’ יא-יד)
אם כן, בעוד אנו מתכוננים לראש השנה ולכל ההזדמנויות הרוחניות של חודש תשרי [מאזניים], שזה בהחלט דבר חיובי ויעיל שיש לעשות, עצתי היא, שבו בזמן, לעולם לא לאבד את המודעות ביחס להזדמנויות שמונחות לפניך כאן ועכשיו…
זה מזכיר לי אמירה נפלאה מפי הבעל שם טוב: “העולם חדש לנו כל בוקר. זוהי מתנת הבורא, וכל אדם חייב להאמין שהוא נולד מחדש כל יום”.