המשורר טאגור כתב: “מוות אינו מכבה את האור; הוא רק מכבה את המנורה, כי השחר עלה.” בעלי, הרב ברג, לימד לעתים קרובות שמוות הוא האשליה הגדולה מכולן – אנו רק מגלים שאנו פשוט עוברים דרך דלת אחרת. השפעתו של המוות אינה מוטלת בספק. לאבד מישהו שאנו אוהבים הוא אחד הכאבים הגדולים ביותר בחיים, אבל תקוותי היא, שעם חכמת הרוחניות ואור הבורא נוכל לעזור לעצמנו להתגבר על כך. כפי שהמקובלים ניבאו במשך הדורות, יגיע היום שבו המוות לא יהיה קיים יותר, הוא יבלע לגמרי, ייעלם מקרבנו לחלוטין. אבל האם הטבע לא רומז לנו כבר על כך? כאשר העלים מתים ונושרים אל האדמה בסתיו, האם לא צומחים עלים חדשים שוב באביב הבא? האם אנו לא רואים בעיני ילדינו את אהובינו שנפטרו? אני מאמינה שאין כלל מוות, מכיוון שאנרגיה לעולם לא מתה, היא פשוט משנה צורה. הנשמה שלנו ממשיכה הלאה, למרות שהגוף לא. הנשמה ממשיכה לגלגולים אחרים, מעבירה את מהותה אל כלים חדשים. כמו המים שהופכים לאדים, הכל פשוט משנה צורה. אנו לעולם לא אומרים שלום לשום דבר, אנו רק עוברים דרך דלת חדשה, בדיוק כפי שהרב לימד אותנו. השבוע, אנו יכולים להעיף מבט אל חיי הנצח, לגעת באינסוף האלמותי שבו המוות אינו קיים. אנו מתעוררים לחיים, מתחדשים וקמים לתחיה פיזית ורוחנית. להיות בחיים פירושו להיות ישות במעבר, והשבוע אנו מבינים את הסוד העמוק הזה.
המנחה והחכמה של השבוע הזה היא פרשת “חיי שרה”. זה סיפור פטירתה של אשת אברהם וגילוי הנשמה התאומה של יצחק. שרה חיה 127 שנים. כל שנה מחיי שרה הייתה מלאה באור הבורא. נאמר ששרה התגלגלה מאוחר יותר באסתר המלכה ששלטה על 127 עמים. אברהם ושרה היו נשמות תאומות, שניהם היו נביאים, ועם זאת אפילו נכתב ששרה הייתה נביאה טובה יותר מאשר אברהם. שרה הייתה צדיקה כל כך עד כי אפילו המלאכים היו כפופים לפקודתה. האם נוכחות של ישות גדולה כל כך יכולה להגיע אל קיצה כנר דועך? התשובה היא לא. שרה חיה אפילו לאחר מותה. לאחר שאברהם קבר את שרה, הוא דרש ממשרתו לנסוע כדי למצוא את הזיווג הקוסמי של יצחק. המשרת נסע למקום שבו שכנה, על פי נבואתו של אברהם, בת הזוג הקוסמית של יצחק. הוא מצא אותה, וחזר עמה. שמה היה רבקה. כאשר יצחק פגש את רבקה, הוא הביא אותה אל בית אמו ומהרגע שבו היא נכנסה, התמלא הבית באור. כאשר שרה מתה, האור שבביתה נעלם לגמרי, אבל כאשר רבקה הצטרפה ליצחק, האור הופיע מחדש. “וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָֹרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה, וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ, וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ” [בראשית, פרק כד’, פסוק סז’]. התורה מלמדת אותנו כאן על מעבר האנרגיה ועל המשכיות החיים. יצחק מצא נחמה כאילו אמו שוב בחיים, ואכן היא הייתה. האנרגיה שלה חזרה, ואחרי הכל, האנרגיה של משהו היא באמת כל מה שאנו אי פעם מתחברים אליו. אנחנו אכן אוהבים את הפיזיות של אדם, אבל אנו אוהבים הרבה יותר את האנרגיה שלו; מכיוון שאנו הרבה יותר אנרגיה מאשר חומר. פרשת חיי שרה מאפשרת לנו לראות את חיי הנצח שלנו ולהתנחם עם אינסופיות החיים, אפילו כאשר נראה שההפך הוא הנכון.
פרשת חיי שרה נמצאת שם כדי להחדיר בנו את החכמה והאומץ הנחוצים כדי להאמין בעולם הגדול ששוכן ממש מעבר לנו. כאשר אנו ממשיכים הלאה, אנו נכנסים לממד הרבה יותר גדול מאשר כדור הארץ. אנו רק מנורות קטנות בהשוואה לעוצמת אור השמש של הבורא. אנו באמת לעולם לא חייבים להיפרד ממישהו או ממשהו. האנרגיה לעולם לא חדלה מלהתקיים, אלא היא מוצאת כלי חדש שבו היא שוכנת. אנו יכולים לראות את הסבים שלנו בעיני נכדינו בדיוק כפי שאנו יכולים לראות את ניצני הפרחים החדשים כל אביב. האהבה שאנו חווים לעולם אינה מתה ואנו לעולם לא חייבים להיפרד ממנה. היא תמיד יכולה להימצא שוב בלבם של חברינו, ילדינו, או באור של שחר חדש. כאשר אנו עוברים הלאה, אנו חוזרים למקור האנרגיה הגדול יותר, שבו אנו יכולים לזהור אפילו יותר מאשר יכולנו להאיר על פני כדור הארץ. כאשר הרב ברנדוויין, המורה של רב ברג, עזב את העולם הזה, הרב ברג באמת הרגיש צער גדול בתחילה. אבל לאחר זמן מה, הוא הבין שעכשיו רב ברנדוויין עוזר לו אפילו יותר מאשר יכול היה לעזור לו כשהיה בעולם הזה.
במדיטציות שלכם השבוע הזה, קחו את עצמכם ללילה רגוע ושקט במרגלותיו של הר. אלה הם הרגעים שלפני עלות השחר, וחשתם במשך כל הלילה את חמימותו ואורו של פנס יפהפה. הפנס מאיר את כל סביבותיכם, מאיר חזק וברור, זוהר כיהלום. בדיוק אז, במרחק, אתם מתחילים לראות את השמש עולה מעל פני ההר. השחר הגיע והאור מתחיל להאיר את האדמה, גורם לעצים לנצנץ ולפסגות ההרים להבהיק. עם כל רגע גדל אור השמש ומתחזק, קורן אל הבוקר הקר והרענן. הצפרים מתחילות לצייץ, ואתם מרגישים שמחה בל תתואר, יודעים שאתם עומדים בפני יום חדש לחלוטין, מלא באפשרויות וברכות חדשות. ואז, ללא כל היסוס, אתם מושיטים יד ומכבים את הפנס. אור שמש הבוקר זורח מבעד לזגוגית הפנס, זוהר הרבה יותר מאשר בלילה.