הטכנולוגיה של ראש השנה: מתנת החיים
חודש תשרי מתחיל ביום ראשון בערב.
זה לא רק ראש חודש, אלא גם ראש השנה. החודש הזה שונה מאוד מכל שאר החודשים. זה החודש היחיד שמלא בחגים – 21 ימים של תפילות, חגיגות ותקשורות. מה המסר כאן עבורנו? מה הבסיס שאנו בונים פה?
מעניין שרב אשלג אומר שקשה להבין את האינסוף במוח סופי ומוגבל. הוא מזהיר אותנו לגבי מאמצינו לצייר בדמיון שלנו תמונות של מה שמתרחש בעולמות העליונים, מכיוון שללא כל ספק נכפה עליהן מגבלות במקום הבנה. ובכל זאת הוא אומר שבלי הידע הזה, בלי לימוד רוחב היריעה של העולמות העליונים והמימד הרוחני, לא נוכל להתחיל לבנות יראת כבוד לגדולת הבורא, ולנסים ולנפלאות שיצר הקדוש ברוך הוא עבור בריאתו.
הטכנולוגיה שניתנה לנו כאן היא חוויה שדומה במידה מסוימת להיבטים של הרבה שכבות בריאה. אנו יכולים להבין עכשיו את המרחב הפנומנלי ואת יכולת האלגוריתמים שמשפיעים על כל היבט של החיים הידועים לנו. אנו מעריצים את אלה שיצרו אותם; מדברים עליהם, רוצים ללמוד את הצעד הבא שלהם, רוצים לדעת מה הם חושבים ומה הם עושים. דמו לעצמכם שהיינו מתחילים לחפש את הבורא ואת הטכנולוגיה הרוחנית שלו באותה תשוקה וכבוד. זוהי מטרת לימוד הקבלה – להרחיב ולהעמיק את ההבנה שלנו, ולכן, את אהבתנו לבורא ולמגוון ולדיוק של יצירתו.
ראש השנה וכל החגים שנבנו אל תוך החודש הזה הם חלק מההיבטים המתוחכמים ביותר של האלגוריתם האלוהי. וכך זה חייב להיות, מכיוון שהם ההכנה, התכנית, התבנית, החותם והבסיס לחיים ולגורל של כל הקיים בעולם. האם באמת נוכל להתחיל לקלוט זאת? זו הטכנולוגיה לבנות חיים שלמים ומוחלטים.
אעשה כאן כמיטב יכולתי, כפי שעשה הרב במשך כל השנים, לתמצת את ההזדמנות הנמצאת כאן לפנינו: 48 השעות המדהימות, הקסומות, שנשזרו במארג היקום כדי לעזור לנו לקבל את כל המילוי שהוא זכותנו המולדת.
בואו נתחיל, כתמיד, עם ההבנה הפשוטה של מה שידוע על היום הזה, ונוסיף על כך, שכבה על גבי שכבה, את כל מה שיש לראש השנה להציע לנו.
ראש השנה ידוע כ"יומא אריכתא", "היום הארוך". מכיוון שראש השנה אינו נחשב לחג בן שני ימים, אלא ליום ארוך של 48 שעות.
ראש השנה מתחיל בחודש השביעי. מה אנו יודעים על המספר שבע? כתוב שכל השביעיות אהובות למעלה: הבורא ברך את היום השביעי; השנה השביעית מקודשת; ובין כל החודשים, תשרי הוא החודש היקר ביותר, מכיוון שהבורא הכניס בתוכו הרבה חגים. אברהם, יצחק ויעקב נולדו כולם בחודש השביעי. בראש השנה, התחילה יציאת מצרים, למרות שהתממשה רק בפסח.
ראש השנה הוא זמן של הסתרה. כל המתרחש במהלך ראש השנה נראה שיש בו יסוד של הסתרה, ואנו יודעים שמנקודת מבט קבלית כל הנסתר הרי הוא מבורך, כי הוא נסתר מעיני השטן, אם אפשר לומר כך. ראש השנה נחגג כאשר הירח בכיסוי, שלא כמו שאר החגים. נאמר שבראש השנה הלבנה [מלכות] המעיטה את עצמה, ולכן אנו לא מברכים את ברכת החודש בשבת שלפני החודש השביעי, כדי להסתיר את יום הדין הזה מפני השטן.
המקובלים לימדו אותנו שבראש השנה השלים הבורא את מלאכת הבריאה, ששיאה היה בריאת האדם. ובסופו של דבר, ביום הזה, כל אחד מבני האדם נשפט על כל מעשיו, וכל מה שיתרחש בחיינו בשנה הבאה – נרשם.
כפי שנכתב בתלמוד: עיני הבורא נמצאות בה מראשית השנה ועד סופה. הוא עובר ובוחן את כל היצורים וכל הדברים אחד אחד, במבט אחד. הוא ברא את לבם לב אחד ומבין את כל צרכיהם.
בבית הדין העליון יש שלושה פנקסים פתוחים ביום הזה: עבור הרשעים הגמורים, עבור הצדיקים הגמורים, ועבור אלה שנמצאים באמצע, הבינוניים.
כפי שאנו מבינים, הרשעים נכתבים מיד בספר המוות, הצדיקים הגמורים נכתבים מיד בספר החיים, והבינוניים מוחזקים במאזניים שבין ראש השנה ויום כיפור. אם נזכה, וחיינו יהיו בעלי משמעות עבור הסובבים אותנו או עבור העולם, אז ניכתב בספר החיים. אבל אם לא תהיה לנו הזכות הזו, חס ושלום, כלומר שאין עבורנו שום אפשרות להשתנות, ניכתב בספר המוות. נאמר שבראש השנה אנו לא נשפטים על המעשים השליליים שעשינו, אלא על הפוטנציאל שעדיין לא השגנו אותו. אם אנו עדיין יכולים להתקדם לקראת הפוטנציאל הזה, יינתנו לנו חיים.
לצדיקים נחשבים אלה שהזכויות שלהם גדולות מהעברות שלהם, הרשעים הם אלה שהחטאים שלהם גדולים יותר מזכויותיהם, והבינוניים – הזכויות והחטאים שלהם מאוזנים. כולנו חייבים להחשיב את עצמנו לבינוניים, ולחפש את הדרך להטות את כף המאזניים לזכות עבור כולם. מכיוון שזוהי המשימה שלנו בעולם הזה; לא נבראנו להיות מושלמים אלא אנו אמורים לחפש את האפשרויות שלנו, ותוך כדי כך להמשיך לגדול.
ביום הזה, אנו לא אמורים להתחרט על המעשים שלנו בשנה שעברה. כשאנו ניצבים בפני הבורא בראש השנה, ביום הדין, אנו חייבים לחשוב כיצד היינו רוצים להשתנות, ולהתחיל לראות את עצמנו, ולהתנהג, כאילו אנחנו כבר בני אדם חדשים.
איך נוכל להשתנות? מה מתרחש שמאפשר לנו להתחדש?
הרב ברג אומר לנו "לא השופר או התפילות הם המוקד האמיתי של ראש השנה. הם רק אמצעי כדי להשיג את ה"נסירה".
מהי הנסירה?
יש לנו גוף פיזי וגוף רוחני [שאינו הנשמה]. הנשמה והגוף הרוחני יכולים להיפרד מהגוף הפיזי בראש השנה. בדרך זו, המהות הפנימית שלנו יכולה להיפטר מהלבוש החיצוני שלה. לכך מתכוונים המקובלים כאשר הם מתייחסים למונח הרוחני "נסירה". רק קחו בחשבון שכל זה מתרחש במימד המטפיזי, מעבר ליכולת החוויה שלנו. כאשר זה מתרחש, הגוף והמעשים השליליים שביצע כתוצאה מהרצון שלנו לקבל לעצמו בלבד עוברים תהליך של מוות. בלי הנשמה, הגוף הוא רק קליפה חסרת חיים.
על פי המקובלים, כאשר השטן, התובע, עומד בפני בית הדין של מעלה כדי למנות את כל חטאי האדם, כל מה שהוא יכול לראות הוא גוף חסר חיים; מכיוון שהנשמה והגוף הרוחני מוסתרים ממנו על ידי תהליך הנסירה. כשהשטן רואה את גוף האדם חסר חיים, הוא נסוג, מתעלם מהאדם שלפניו, ועובר למקרה הבא. כך מסביר הארי [רבי יצחק לוריא] את העובדה שאנו ניצלים מעיניו של התובע ביום הדין. לכך נועדו כל התפילות, תקיעות השופר והכוונות המיוחדות. בתהליך הנסירה, האני הפנימי האמיתי שלנו נפרד מהרצון שלנו לקבל לעצמנו בלבד שהיה הסיבה לכל העברות שעשינו. איזו מתנה נפלאה ורבת עוצמה. כה עמוקה, רחבה ונפלאה היא השיטה הרוחנית שבנה עבורנו הבורא כדי שתהיה לנו כל התמיכה לחזור לגוף חדש, לחיים גשמיים חדשים.
עם כל מה שנאמר כאן, הדבר החשוב ביותר הוא לא להיות מוצפים והמומים מכל הפרטים, אלא לשמור בלבנו את ההערכה והשמחה הפשוטות שיש לבורא עבור האנושות ביום הזה. מכיוון שדרכיו של הבורא שונות מדרכי האדם. האדם שופט חבר אוהב עם רצון טוב ורחמים, ואויב בכעס ובצדק קפדני. כמה פעמים אנו חושבים, "הוא קיבל מה שהגיע לו". אבל הבורא אינו כך, הוא שופט את כל העולם, אפילו את אויביו, רק עם רצון טוב.
זו הקרבה לבורא, הדבקות בבורא שאנחנו רוצים להיות שרויים בה ביום הזה. להשיג רמת מודעות של רחמים, של אהבה לאחר. מכיוון שכך, אנו יכולים ליצור נסים.
המתנה המדהימה והאינסופית הזו ניתנת לנו במשך 48 השעות האלה. הטית הכף לזכות עבור כל העולם דורשת רק קהילה מלוכדת אחת, עם רצון וחזון ממוקדים כמו קרן לייזר לכך שמעל לכל, ולא משנה מה, לעמוד יחד, נשמה אחת, מוח אחד, לב אחד, ולא לתת לשום דבר לחצוץ בינינו, כדי שנוכל ליצור עבורנו ועבור העולם שנת שלום, הרמוניה, אהבה ומילוי מושלם.