כל מה שאתם לוקחים עמכם הוא מה שנתתם.
זה כתוב על קיר בניין משרד ההלוואות של ג’ורג’ ביילי בסרט “אלו חיים נפלאים”. זה משפט נפלא, המשקף נאמנה את כל מה שהבורא העניק לנו בחסדו הרב וביד נדיבה כל כך בחיים האלה. היופי שיש בברכה אינו בכך שאנו זוכים בה, אלא שאנו מסוגלים לחלוק אותה עם אחרים, להעשיר את חייהם של אלה שאנו דואגים להם ובזכות זה להפוך את העולם למקום טוב יותר.
בשבוע הזה, השבוע של פרשת “כִּי תִּשָּׂא”, הבורא אומר למשה שכאשר ימנה את בני ישראל, עליו להורות לכל אחד מהם לתת מחצית השקל. ואז נאמר למשה כך: “וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם” [שמות,פרק ל’, פסוק טז’].כשהבורא עושה כך, הוא למעשה אומר למשה שמחצית השקל היא קדושה.
אנו לא תמיד מקשרים כסף לקדושה. ועם זאת, הבורא בכבודו ובעצמו אומר כאן למשה שהשקל קדוש, כאשר אנו משתמשים בו ככלי לשיפור האנשים. אנו לא מדברים כאן כמובן על המטבע או על הנייר עצמם, או על הדולר לעומת השקל. מה שנאמר כאן הוא שכסף הוא אנרגיה, היבט של אור, ושאנו יכולים לכוון את השימוש בו בהתאם לרצוננו החופשי.
כל אחת ואחד מאתנו מבורכים במתנות. עבור אחדים, כן, זו מתנת העושר, אבל עבור אחרים היא יכולה להיות מתנת החכמה, השיר, או המנהיגות. חלק מאתנו הם טיפוסים יצירתיים עם היכולת לכתוב רומנים גדולים או להלחין שירים נהדרים, בעוד אחרים הם מתמטיקאים מחוננים או ממציאים גאוניים. באותו אופן שבו יש בכל אחת ואחד מאתנו ניצוץ בורא, כך גם כל אחת ואחד מאתנו בורכנו במתנות מידי הבורא.
פרשת “כִּי תִּשָּׂא” היא המפתח הפותח את שערי השפע והמילוי, את סוד הנוסחא שבעזרתה אנו יכולים להפוך את כל הדברים שבחיינו לקדושים.
הפרשה הזו באה ללמד אותנו שהדבר היחיד שאנו חייבים לעשות כדי להתמלא בברכות, הדבר היחיד הנדרש כדי להפוך אותן לקדושות, הוא למצוא דרך לחלק אותן עם אחרים.
השבוע הוא זמן נפלא למצוא דרכים חדשות לתת לאחרים את המתנות האישיות שהבורא העניק לכם. אני ממליצה לכם לקחת פיסת נייר ולחלק אותה לשתי עמודות. בצד השמאלי, עשו רשימה של כל הדברים שבורכתם בהם, ובצד הימני חשבו על דרך אחת שבהן אתם יכולים לשתף את הדברים האלה עם אחרים. האם אנו משתמשים בבית שלנו רק כגג מעל לראשנו, או שאנו פותחים את הבית שלנו לאחרים, יוצרים אווירה חמימה ומסבירת פנים שבה יכולים החברים לחפש מקלט, שותפות וגם לשגשג? האם אנו מחניקים את הקול היצירתי שלנו, שומרים את הכישרון שלנו רק לעצמנו, או שאנו מוצאים דרך לפרסם את השירים ואת המוסיקה שלנו במדיה החברתית, משחקים בתיאטרון מקומי, או כותבים את הסיפור הקצר הראשון שלנו כאמצעי להביא שמחה לאחרים? האם אנו שומרים את הרוחניות שלנו לעצמנו בלבד, או שאנו חולקים חכמה עם אחרים הרוצים ללמוד? האם אנו שומרים את אגרופינו קפוצים, ואומרים: “מה ששלי שלי, ושלי בלבד!”, או שאנו פותחים את ידינו ומרגישים שבריר של אור בכך שאנו מעניקים את השפע שלנו לאחרים?
אם נוכל לקחת את השפע והטוב שהוא שלנו ולחלוק בו עם אדם אחר, הוא הופך לקדוש.
האין זו אמת נפלאה, האומרת שבזכות כל מעשי הנתינה שאנו עושים, העולם נעשה הרבה יותר קדוש?