מה קורה לנפש ולגוף שלכם כאשר אתם חושבים לבקש משהו שאתם רוצים? איך אתם מרגישים כשאתם מדמיינים שאתם מבקשים דברים שאתם רוצים, צריכים, או מאמינים שמגיע לכם?
רוב האנשים שאתם אני עובדת, עונים תשובות שנעות בין "לא נוח", "חרדה", "התנגדות" או "בהלה". וזה בדרך כלל כתגובה לבקשת דברים כמו העלה במשכורת, חופשה, או לבקש מבן או בת הזוג שהם רוצים להרגיש יותר מוערכים ונשמעים. הרצונות והצרכים הללו תקפים לחלוטין, ובכל זאת מה שכל כך רבים מאתנו צריכים ורוצים באמת, בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא, הוא משהו עמוק אפילו יותר. זה משהו שכולנו ראויים לו ובכל זאת הוא כמעט תמיד חבוי מתחת לשכבות של חוסר מודעות, רציונליזציה או בושה.
הדבר הזה הוא שבח. הערכה, הכרה, על מי שאנחנו ומה שאנו עושים.
אחזור לשאלה שנשאלה לעיל. מה אתם מרגישים בנפשכם ובגופכם כאשר אתם חושבים לבקש שיעריכו אתכם? פשוט הביאו את המודעות שלכם לרגשות האלה. מרתק למדי, הלא כן?
מה שגרם לי לחשוב על נושא ההערכה הוא הרצאה מפי לורה טרייס, יועצת שעובדת בעיקר עם אנשים המשתתפים בתוכניות של שיטת 12 הצעדים. בעבודתה עם מוסדות גמילה, היא עובדת לעתים קרובות עם אנשים שמתמודדים עם החיים והמוות באמצעות התמכרות, והדבר שמצאה אצל כולם הוא ההשתוקקות להערכה, לשבחים, להכרה. בקצרה, הם רצו לדעת שהאם או האב שלהם היו גאים בהם. הם רצו לדעת שהם מוערכים על ידי האחים שלהם ושאר בני המשפחה שלהם.
לפני שגילתה זאת עם המטופלים שלה, היא נעשתה קודם כל מודעת לכך בעצמה. היא אומרת: "הבחנתי שכאשר גדלתי, ועד לפני מספר שנים, כאשר רציתי לומר תודה למישהו, לשבח אותו, הייתי רוצה לקחת את השבחים האלה אלי, ואז הייתי עוצרת זאת. ושאלתי את עצמי: מדוע? הרגשתי בושה, הרגשתי נבוכה."
ללורה, נתינה וקבלה של שבחים העלתה על פני השטח רגשות של פגיעות וחוסר ערך. אבל מניסיוני, אני מאמינה שאנו נמנעים משבחים ומהערכה מכיוון שאנו לא מקבלים זאת מאחרים. אנו כל כך כמהים להכרה עד כי אנו שוכחים – או במקרים מסוימים, לא יודעים כיצד – לתת אותה. הבחנתי שהיא לא מדברת רק על קבלת שבחים אלא גם על נתינתם, וזה מה שהסב את תשומת לבי. שבח הוא צורה של קשר, וכמו קשר, נחוצים שניים כדי ליצור אותו. זה משהו שצריך קודם כל לתת ואז לקבל. זה מעגל. הבעל שמרגיש שאשתו אינה מעריכה אותו, סביר להניח שגם היא מרגישה כך מצדו. אדם שרוצה שישבחו אותו, סביר להניח שקשה לו להביע הערכה לסובבים אותו. וכל זה מסתכם בתחושת הבושה בכך שמרגישים לא ראויים. מאותה סיבה, אנו לא מבטאים את רצונותינו, מכיוון שאנו כל כך פוחדים להיראות בוטים מדי, תוקפניים מדי, או אפילו תובעניים מדי. אילפנו את עצמנו להימנע מלבקש מה שאנו באמת רוצים מפחד שמא נתאכזב, ניתקל בתשובה שלילית, ובסופו של דבר בדחייה. הוא הדבר בין אם אתם רוצים להריץ מיזם, או אם אתם משתוקקים לבקש מבן או בת הזוג שלכם יותר הערכה. בקשת מה שאנו זקוקים לו היא חלק בריא של כל מערכת יחסים. כיצד ידעו האנשים מה לתת לנו אם לא נבקש?
יש שיאמרו: "אנו לא צריכים לבקש שיראו אותנו או שיעריכו אותנו." זה תלוי לחלוטין במודעות שלנו. פעמים רבות, כאשר אנו משתוקקים לשבחים, אנו באים ממקום של אגו, בין אם אגו נמוך שזקוק להערכה או אגו נפוח שצריך תמיד להרגיש טוב יותר מכל אחד אחר. הקבלה מלמדת שאגו הוא האויב האמתי, האויב לעולם אינו אדם אחר. לכן, כאשר אנו כמהים לשבחים למען האגו שלנו, לא רק שאנו מזינים מעגל בלתי נגמר, אנו גם מתנתקים מהקשר אותו אנו רוצים. כאשר אנו עובדים כדי לתת הערכה ושבחים, אפילו כאשר אנו לא רוצים לעשות כך או לא יודעים כיצד, אנו פותחים את עצמנו לחילופי האנרגיה המחברים האלה, שבינינו ובין אחרים. האגו מוסר מתוך המשוואה. זה גם נכון לגבי הרצון שיכירו בנו. בקשת שבח או נתינת שבח שאנו רוצים לתת נעשות מתוך הנכונות שלנו לשים את האגו שלנו במושב האחורי. כשאנו עושים כך, אנו יוצרים פתח להערכה אמתית, וכפי שמקובלים מלמדים, באמצעות הערכה מגיעים כל הנסים וכל הברכות.
איפה בחייכם אתם מרגישים שאתם רוצים יותר הערכה והכרה?
ממי בעיקר אתם רוצים לקבל הערכה והכרה?
מי בחייכם זקוק להערכה שלכם? מה מונע מכם לתת לו אותה? התבוננות והרהור בשאלות הללו יכולות להעלות על פני השטח רגשות שונים ורבים, ואולי אפילו זיכרונות כואבים, פחדים נושנים, או מערכת אמונות כוזבת. אל לנו להרגיש בושה על כך שאנו רוצים דברים, ובושה אינה צריכה לקחת שום חלק בבקשת מה שאנו רוצים. אם לא נבקש, כיצד ידעו האנשים מה לתת לנו? איך הם ידעו מה אנו צריכים?
הערכה היא מהותם של כל היחסים הבריאים. הרב אמר: "כאשר אובדת ההערכה, היחסים הולכים לאיבוד." כל כך הרבה אנשים מחכים שנים רבות לעבודה המתאימה או למערכת יחסים שבה יעריכו אותם ויכירו בהם. אבל אנו לא חייבים לחכות, אנו רק צריכים לבקש זאת.
ממחשבה לפעולה
השבוע תרגלו שבחים. העריכו את האנשים בחייכם בזכות מי שהם ומה שהם תורמים, ותרגלו בקשה להכרה והערכה. האם נעשה קל יותר לקבל את השבחים האלה? האם אתם מרגישים שבטוח יותר לבקש עבור אחרים מה שהם רוצים ומה שהם צריכים?