חסד לאברהם - ספרו של רבי אברהם אזולאי

חסד לאברהם – ספרו של רבי אברהם אזולאי

רבי אברהם אזולאי, צדיק ומקובל שחי בישראל, כתב ספרים רבים בנושא הקבלה, ובפרט התייחס לחשיבות לימוד הקבלה והזוהר בימינו, ולהתגלות של תחיית המתים – מציאות שבה למוות ולכאוס אין יותר השפעה על חיינו.

והותרה הגזירה והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר

רבי אברהם אזולאי נולד בשנת 1570 בעיר פאס שבמרוקו. בשנת 1600 עלה על ספינה לישראל, הספינה נטרפה בלב ים, אולם הוא ניצל בדרך נס, ומאז קבע את חתימתו בצורת ספינה. הוא הגיע לישראל, לעיר חברון, נדד לירושלים ולעזה, וחזר לחברון. רבי אברהם אזולאי היה מתלמידיו של רבי חיים ויטאל, ולאחר פטירת מורו, הוא נסע לדמשק (עם תלמיד אחר, רבי יעקב צמח), כדי לחפור חלק מכתב היד של רבי חיים ויטאל, שנקבר עמו.

רבי אברהם אזולאי כתב ספרים רבים בחכמת הקבלה. הידועים והחשובים שבהם הם ספר “חסד לאברהם” ופירוש “אור החמה” על הזוהר הקדוש. בספריו, הדגיש רבי אברהם אזולאי את החשיבות שבלימוד חכמת הקבלה לכל אדם, כבר החל מימיו הוא, ובוודאי בימינו אנו. בהקדמה לספר “אור החמה” הוא כותב: “ומצאתי כתוב מה שנגזר למעלה שלא יעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב, עד תשלום ה’ אלפים ר”נ (1490), ומשם ואילך נקרא “דרא בתראה” (דור אחרון) והותרה הגזרה והרשות נתונה להתעסק בספר הזהר. ומשנת ה’ אלפים וש’ מאות ליצירה (1540) מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים. כדאיתא ברעיא מהימנא (ספר הזוהר פרשת נשא). מאחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך משיח ולא בזכות אחר, אין ראוי להתרשל בעסק חכמת הקבלה”.

החשיבות של לימוד הזוהר והקבלה

לרבי אברהם אזולאי יש חשיבות מיוחדת ללימוד הקבלה במרכז ללימוד הקבלה. כפי שהרב ברג כותב בספרו “חיי נצח”: בשלוש לפנות בבוקר, בחורף של שנת 1995, צלצל הטלפון בביתנו שבניו יורק. תלמידה מבוהלת טלפנה אלי מלוס אנג’לס. בניי, יהודה ומיכאל, ואני, ישבנו בישיבתנו הרגילה ותכננו את נסיעתנו ללוס אנג’לס בארבע אחר הצהריים.

התלמידה סיפרה לי שזה עתה קיבלה הודעה מבית החולים, שבן דודה מת.

”למה את מתקשרת?” שאלתי בחושבי כי היא רוצה שאומר דברי הספד.

“אני מתקשרת אליך כדי שתשיב לחיים את בן דודי” ענתה לי.

נדהמתי. “למה את חושבת שאני יכול להחיות מתים?” שאלתי.

שאלתי את הבנים מה דעתם על השיחה. שלושתנו פנינו אל תמונתו של הרב ברנדווין. היינו בטוחים שהרב יסביר לנו את משמעות האירוע כולו, ובעיקר, מה עלינו לעשות. בלי כל ידע מוקדם, שאל מורי: “האם אתה יודע שהערב הוא יום השנה, יום הזיכרון למותו של רבי אברהם אזולאי, המקובל בן המאה ה-16?

בני יהודה מיהר לחפש ומצא בין כתבי הרב אברהם אזולאי כרך שעסק באירועי שנת 2000 (תש”ס). כשפתח את הספר, בלי שחיפש שום נושא מסוים, לא האמין למראה עיניו. מיכאל ואני ראינו את הבעת הפליאה על פניו.
“אתם לא תאמינו במה פתחתי”, גמגם יהודה. הוא רעד כעלה ברוח. מיכאל ואני הבטנו זה בזה, ואחר כך ביהודה. “תחיית המתים!”

רבי אברהם אזולאי כותב בספר חסד לאברהם:

…וסוד העניין הוא כי לסוף ה’ אלפים ותש”ס שנים יתקיים הפסוק “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ” ויתקיים מקרא דכתיב “והשבתי חיה רעה מן הארץ”, דהיינו כוחות הטומאה כנזכר בזוהר. וסוד העניין הוא כי תחיית המתים עתיד להיות ג’ פעמים ב-ג’ זמנים, הראשונה היא תחיית מתי ארץ ישראל, וה-ב’ היא תחיית מתי חו”ל, וה-ג’ היא תחיית הע’ אומות עולם, והוא זמן יום הדין הגדול, וזאת התחייה ה-ג’ זמנה לסוף ה’ אלפים ז’ מאות ושישים ליצירה.

הפוטנציאל למציאות בה אין סבל

הרב ברג לימד שהפוטנציאל לחיי נצח – למציאות שבה אין יותר סבל, כאב או מוות בעולם, למציאות שבה יש שלום והרמוניה בין כל בני האדם – כבר קיים בימינו אנו.

העבודה שלנו היא לגלות את הכוח הזה, שכבר קיים בפוטנציאל מאז שנת תש”ס. סיפור פטירתו של רבי אברהם אזולאי מעניין ומרגש במיוחד.

לעיר חברון הגיע הסולטאן מהעיר איסטנבול. הסולטאן הלך לתפילת יום שישי במערת המכפלה, וחרבו נפלה דרך הפתח המוביל אל פנים המערה (פתח גן עדן). במשך שנים רבות לא ירד איש למערה. כידוע, המערה היא פתחו של גן העדן, ומי שיורד אליה נשמתו פורחת ממנו.

הסולטאן ציווה על אנשיו לרדת אל תוך המערה. הם ירדו בחבלים, אולם עד שהוציאו אותם נפחה נשמתם. הסולטאן גזר אז שעל יהודי העיר להשיב לו את החרב. הנוכחים הפילו גורלות, והגורל נפל על רבי אברהם אזולאי. ר’ אזולאי למד למשך לילה שלם, ועם שחר ירד למערה בפחד רב. במערה, ראה אדם. רבי אברהם אזולאי שאל אותו מי הוא, והוא ענה לו שהוא אליעזר עבד אברהם. אליעזר ניגש לבקש רשות מהאבות, והם הרשו לרבי אברהם אזולאי להיכנס. רבי אברהם ראה שהמקום הוא גן עדן ולא רצה לצאת, אבל האבות שידלו אותו, שאלמלא כן יקרה אסון ליושבי העיר.

הוא יצא מהמערה, חזר לבני העיר, לימד קבלה עד אור הבוקר, הלך לטבול, קרא “שמע ישראל”, ויצא מן העולם.