כאשר הילדים שלנו מתוסכלים או עומדים בפני אתגר, אנו לפעמים תוהים: מדוע זה כל כך קשה לה? זה באמת לא נורא כל כך. או שאנו עלולים לא להבין מדוע לא כל כך אכפת לו והוא פסיבי מדי לגבי המצב. כהורים טבעי לנו לראות, לשמוע ולהגיב לילדינו דרך עדשות הניסיון האישי שלנו. אבל זה לא תמיד מועיל להם. למרות שבלבנו אנו רוצים עבור ילדינו את הטוב ביותר, נדרש מאמץ מודע לראות את החיים שלהם מנקודת הראות המיוחדת שלהם, ולא שלנו.
סכסוך בין הורים וילדים נגרם בדרך כלל בגלל פער בתקשורת. הילדים שלנו, ובמיוחד מתבגרים, טוענים שההורים שלהם אינם מבינים אותם. והאמת היא שהם כנראה צודקים. אנו מנסים לעזור לילדים שלנו להתמודד עם החיים; אנו רוצים שהם יהיו שמחים, חזקים, בעלי יכולת ומצליחים. אבל אנו לפעמים שוכחים לקחת את הזמן לדעת באמת מי הם, ולהבין כיצד הם חווים את העולם.
ידיעת הילדים שלנו היא המפתח לקשר משמעותי עמם, וליכולת לעזור להם באופן מלא.
מתוך ניסיון לעזור לילדים שלנו לפתור את הבעיות שלהם, אנו נותנים במהירות עצות המבוססות על האופן המוצלח שבו התמודדנו עם בעיה דומה. אבל העצה שלנו תהיה יותר יעילה אם ניקח בחשבון את האישיות המיוחדת של הילד שלנו, והדרכים המיוחדות בהן היא או הוא מתמודדים עם אתגר – באופן רגשי ובאופן פיזי.
אם קשה לנו לראות את הדברים מתוך נקודת הראות שלהם, במקום להרחיק את עצמנו מהם, אנו יכולים להראות להם בדרך מכובדת שאכפת לנו, ולומר: "זה מה שעבד בשבילי…" ואז להמשיך עם הצהרה או שאלה, שמעבירה להם את המסר שאנו יודעים שהם קרוב לוודאי יעשו משהו אחר – וזה בסדר. "מה את/ה חושב/ת יכול לעבוד בשבילך?" זה נותן לילד שלי הזדמנות להרגיש מהי הפעולה הטובה ביותר בשבילו, ומאפשר לו להתמודד עם המצב בכוחות עצמו. יש לזה גם ערך מוסף של המשך הקשר עמו, כך שיוכל להרגיש שאנו מכירים באישיותו המיוחדת ומקבלים את דרכיו.
"כאשר אתם באמת מקשיבים לאדם אחר מנקודת הראות שלו, ומגיבים לו מתוך הבנת נקודת הראות הזו, זה כמו לתת לו חמצן רגשי." (סטפן קוויי)
הנה כמה צעדים קטנים שאנו יכולים לעשות כדי להקשיב מתוך נקודת הראות של הילד שלנו:
– חשבו – איך זה מרגיש להיות הילד שלי?
– אל תשוו אותו אליך או לאחרים,
– הקשיבו בתשומת לב רבה,
– חפשו את הבעיה שמתחת לפני השטח,
– ועצרו לפני שאתם מגיבים.