לחוות את האור כחושך
מאת: מיכאל ברג
בפרשת "בא", הבורא בא אל משה ואומר: ""נטה ידך על השמים ויהי חושך על ארץ מצרים" [שמות, י’, כ”א’]. הבורא אומר: 'החושך, משה, חייב להיות לא חושך פשוט, אלא חושך שאינו דומה לאף אחת מהמכות'.
המכות האחרות התרחשו במשך זמן מה ואחר כך נעלמו, אבל מכת החושך היא שונה. היא באה בשתי צורות – קודם כל היה חושך במשך שלושה ימים, חושך קשה, ואז נאמר שאחרי שלושת ימי החושך הראשונים היה חושך חמור עוד יותר; חמור עד כדי כך שאנשים ממש לא יכלו לעמוד על רגליהם אם ישבו כאשר התחילה הפאזה השנייה של החושך, והיו חייבים להישאר לשבת במשך שלושה ימים נוספים.
אם כן, יש שני דברים שאנו רוצים להבין. קודם כל, מדוע היה משה חייב להרים את ידיו לשמים כדי להביא את החושך הזה לעולם? ושנית, מהו הצורך לשתי רמות של חושך? מדוע היו שלושה ימים של חושך קשה ואז שלושה ימים של חושך אפילו קשה יותר? הבורא לא הביא ליום אחד של ארבה ויום שני גרוע יותר. מהי ההבחנה בין השניים?
הרמב"ן, נחמנידס, מסביר שהחושך הזה שאנו מדברים עליו אינו החושך שיש לנו כל לילה, שבו השמש פשוט אינה מאירה. זה חושך מיוחד שהובא מהשמים. היה חושך מיוחד שהבורא רצה שמשה יעורר, ולכן הוא היה חייב להרים את ידיו לשמים כדי להוריד אותו ארצה.
יתירה מזו, נאמר במדרש, ורש"י מביא זאת, שמשהו נוסף התרחש במהלך ששת ימי החושך. המקובלים מסבירים שרק חמישית מבני ישראל שרדו את מכת החושך; 80%, או ארבעה מתוך חמישה בני ישראל מתו במהלכה, בין אם רוחנית או פיזית. רק 20% מבני ישראל שרדו את החושך.
מה פירוש כל זה? הקוצקה רבה אומר, ומקובלים אחרים מדברים על כך גם הם, שמכת החושך הייתה התגלות של אור הגאולה, של האור הגנוז. הזוהר אומר לנו שכאר הבורא ברא את העולם שלנו, הוא ברא את האור שאמור להביא חיסול מוחלט של חושך מהעולם, להביא את גמר התיקון, קץ כל כאב, סבל ומוות. אבל, הבורא ראה שיהיו אנשים שליליים בעולם, ולכן הוא גנז את כל האור וגילה רק כמות קטנה ממנו. המטרה שלנו בעבודתנו הרוחנית היא לגלות שוב את האור הזה, את האור הגנוז.
לכן, כאשר אנו מדברים על מכת החושך, אנו מדברים על התגלות מלאה של האור הגנוז. אבל איך זה יכול להביא חושך?
אני רוצה לחלוק משהו של רב אשלג שרבים מאתנו קראנו פעמים רבות, מאות יב' ועד אות יג' של ההקדמה שלו לתלמוד עשר הספירות, אשר פורסמה בספר "ובחרת בחיים". זה אחד הקטעים החשובים ביותר בלימודי הרב אשלג, מפני שבלעדיו, אנו לא יכולים להשלים באמת את עבודתנו הרוחנית. בלי להיכנס לכל הפרטים, הרב אשלג אומר שאור העבודה הרוחנית של האדם יכול להתגלות לו רק אם יש לו ודאות; האור שאדם מגלה באמצעות העבודה הרוחנית שלו, בין אם על ידי קריאה בזוהר, תפילה או נתינה, יאיר לו רק אם יש לו ודאות מוחלטת.
רב אשלג אומר: אם אדם עושה את עבודתו הרוחנית, ולומד, אבל עדיין אין לו ודאות מוחלטת באור הבורא ויש לו ספקות, האור שבלימוד, האור שבעבודה הרוחנית, לא יאיר לו". כאן מצהיר רב אשלג הצהרה שאנו חייבים לשמור במודעות שלנו כל הזמן: "אור התורה, אור הבורא, מאיר רק לאדם שיש לו ודאות. ולא רק זאת, כמות האור שאדם מקבל באמצעות הלימוד שלו ועבודתו הרוחנית תלויה בדיוק בכמות הודאות שיש לו." זו הסיבה לכך שאבי, הרב ברג, אמר תמיד שהכל זה רק מודעות. מפני שאם אין לאדם ודאות הוא יכול לעשות עבודה רוחנית מהבוקר עד הערב ולא לקבל שום אור.
ולכן, אם אדם חסר ודאות, לא רק שהוא לא מקבל אור מעבודתו הרוחנית, אלא הוא בעצם מקבל חושך. נאמר בתלמוד שאם אדם לא מעורר ודאות יותר ויותר גדולה, אז האור שהוא חושב שהוא מגלה גורם לו למעשה חושך. אם אדם אינו מתאמץ לחזק ולהגדיל את הודאות שלו, לא רק שאינו מקבל אור, אלא הוא מקבל חושך. זה דבר שאנו חייבים לשמור במודעות שלנו כל הזמן. אדם יכול לעשות את כל הדברים נכון ובכל זאת יהיה לו חושך.
לכך יש שני היבטים, אבל כאן מדבר רב אשלג במיוחד על מה שמתרחש כאשר אדם חסר ודאות; אדם שחושב שהוא יותר רוחני, חושב שהוא גדל, חושב שהוא מחובר, אבל למעשה הוא נעשה חשוך יותר ויותר. זה מה שהתרחש במצרים. האור, האור הגנוז, התגלה במלואו. אבל לרוב האנשים – המצרים, ו-80% מבני ישראל שהיו עדיין מלאים באגו – האור לא היה אור, אלא חושך.
וזה גם מתרחש בחייו של כל אחת ואחד מאתנו. כל חוויה של חושך שיש לנו בחיינו, כל חוויה של כאב, אנו מבינים עכשיו, הם האור הגנוז. כן, זה אור, אבל, מפני שהכלי שלנו עדיין כל כך מלא ברצון לקבל לעצמנו בלבד, אנו חווים את האור הזה כחושך. אם יותר מדי מהאור הזה מתגלה בעולם, תהיה לנו כמות עצומה של כאב. כאשר נאמר בזוהר שהבורא גנז את האור הגנוז, הוא עשה לנו טובה גדולה, מפני שאם האור הגנוז היה מתגלה היום, רובנו היינו קרוב לוודאי מרגישים רק חושך, ולא אור.
במצרים, התגלה גמר התיקון, האור הגנוז, במלואו… ומה קרה? זה היה חושך עבור המצרים. זה היה חושך וכאב גם ל- 80% מבני ישראל. קודם כל היו שלושה ימים של חושך, וזה המקום שרובנו נמצאים בו בחיינו. אנו חווים כאב, אנו חווים קושי, אנו חווים חושך, ואנו חייבים להבין שזה אור הבורא; בגלל המקום שבו אנו נמצאים עם הרצון שלנו לקבל לעצמנו בלבד, עם האגו שלנו, וחוסר השינוי שלנו, אנו חווים את האור הזה ככאב. אלה הם שלושת הימים הראשונים של החושך במצרים. אם לא נבין זאת, אז יהיו לנו שלושה ימים נוספים של חושך גרוע הרבה יותר.
כאשר התגלה גמר התיקון, זה היה חושך, ולא אור. זו הייתה מכת החושך, ואנו חייבים להבין שכל אב וחושך שאנו חווים בחיינו הם החוויה הזו של אור הבורא הבא אל הכלי, אלינו, שעדיים מלאים ברצון לקבל לעצמו בלבד ובאגו. ואם נישאר כפי שאנו ונביא יותר אור לחיינו, זה יגרום לנו חושך. המתנה שאנו מקבלים – לא ליפול כמו 80% מבני ישראל, לא ליפול כמו המצרים – היא להבין ששום אור שיתגלה לא יהיה טוב לנו עכשיו, ושהמיקוד היחיד שלנו חייב להיות שינוי מוחלט של עצמנו. בשבת "בא", אנו יכולים לקבל את מתנת ההבנה האמיתית שהיכולת לשנות את מהותנו היא שתאפשר לנו לחוות אור כאור, ולא כחושך.