פרשת "בא" מתחילה בכך שהבורא אומר למשה: "בא אל פרעה". הזוהר והמקובלים אומרים שמבחינה דקדוקית המילה צריכה הייתה להיות "לך", כלומר, לך אל פרעה, ולא בא אל פרעה, כי זה יכול להתפרש כאילו שפרעה היה במקום גבוה יותר שמשה היה צריך לבוא אליו, או כרמז למקום שאליו היה צריך משה ללכת כדי לטפל בכוח השליליות הקרוי פרעה. אם כן, מדוע משתמשת התורה במילה "בא" ולא במילה "לך"?
בחיינו יש שני חלקים שיכולים להיות מיוצגים על ידי השם המפורש; האותיות י ה מייצגות את הרמות הגבוהות יותר, והאותיות ו ה מייצגות את הרמות הנמוכות יותר. י ה, למשל, מייצגות את הזמנים שבהם אנו רוחניים, עושים את התקשורות שלנו, לומדים, ומתפללים. אבל הרבה יותר קשה לשמור על חיבור עם אור הבורא כאשר אנו עובדים או עושים דברים בעלי אופי פיזי.
הסיבה לכך שיש עדיין כל כך הרבה חושך בחיינו ובעולמנו היא שאל מימד ו ה לא מחלחל שום אור; אל החלק הנמוך יותר, אל הזמנים שבהם אנו עובדים ועסוקים בעולם הפיזי. ומפני שהאור לא חודר לחלק הזה של חיינו, הגאולה אינה מגיעה. חשוב מאוד להבין מה שהמקובלים מלמדים, הגאולה לא מגיעה לא מפני שאין מספיק אנשים שלומדים, מתפללים, ועושים את העבודה הרוחנית, אלא מפני שאין מספיק אנשים שמעורבים בחלק הנמוך יותר של העולם הזה והחיים שלנו, מה שנקרא ו ה. במימד הזה לא מוחדר מספיק אור אל המודעות ואל התקשורות.
מה שמונע את הגאולה האישית שלנו ואת גאולת העולם אינו העבודה הרוחנית; אלא החלק הפיזי של חיינו שאליו לא מוחדר מספיק אור של הבורא. לפני גמר התיקון, לפני שכאב וסבל יוכלו להיעלם לחלוטין מחיינו, חייב להיות איחוד בין י ה ובין ו ה, בין הרוחני ובין הפיזי. וזה אינו אומר שאנו חייבים לעשות יותר עבודה רוחנית, להתפלל יותר או ללמוד יותר – למרות שזה תמיד חשוב מאוד – אלא שאנו חייבים להחדיר ב – ו ה, בעבודה הפיזית ובחלק הפיזי של חיינו, את אור הבורא. ואז יהיה איחוד בין י ה ו- ו ה.
המקובלים מסבירים שזה הסוד מדוע נאמר "בא" בתחילת הפרשה. כאשר הבורא מדבר אל משה ואומר, "בא אל פרעה", הוא מתכוון לומר בא אל הפיזיות של העולם הזה, אל האנשים העובדים, שעושים דברים בעולם הפיזי, מפני שהמימד של ו ה, החלקים הנמוכים יותר של חיינו, חייבים להיות ספוגים ב- י ה, במימד הרוחני. ואז י ה
ו- ו ה יוכלו להתאחד, והגאולה תוכל לבוא.
אפילו אלה מאתנו שהם רוחניים ועושים את עבודתנו הרוחנית לא מחברים מספיק את העבודה הזו ל- ו ה, לעבודה הפיזית של העולם הזה. כאשר אדם מחובר יותר לאור הבורא כאשר הוא מתפלל או לומד מאשר כאשר הוא עובד, זה אומר שהוא מפריד את
י ה, את העולמות העליונים, את העולם הרוחני, מ- ו ה, מהעולם הפיזי, מהעולם הנמוך יותר. אבל הגאולה תוכל לבוא ותבוא רק כאשר ו ה, הגשמיות של העולם הזה, תתעלה גם היא.
מטרת החיים היא להחדיר בחלקים הפיזיים של חיינו, בחלקים הפיזיים של העולם, מודעות מתמדת של אור הבורא. לכן, אנו חייבים לשאול את עצמנו בזמנים שבהם אנו מעורבים בעולם הפיזי, עד כמה המודעות שלנו חדורה באור הבורא, ואז אנו חייבים להחדיר את האור הזה ואת המודעות הזו אל תוך העולם הפיזי ואל תוך הדברים שאנו עושים. זו הדרך היחידה לחבר ולאחד את י ה עם ו ה. הבנה חשובה מאוד.