הספר של בלעם
בשבת זו, שלא כמו בכל שבת אחרת בשנה, מתגלה התיקון הסופי של העולם. מדוע אם כן, הוא מתגלה דרך בלעם ולא דרך משה, ומהו הסוד שמאחורי בחירה זו? עיון בפרשת בלק
מאת: מיכאל ברג
בספר שנקרא "שני לוחות הברית" מאת המקובל הגדול הידוע השל"ה, ישעיה הלוי הורוביץ, יש הסבר ארוך אבל יפה מאוד על שבת בלק. נאמר שם, כי בתלמוד, במקום שמסביר מי חיבר את ספרי התורה, נאמר שמשה כתב לא רק את הספר שלו, "חמשת חומשי התורה של משה", אלא גם כתב ספר נפרד שנקרא "הספר של בלעם". והפרשה הזו, פרשת בלק, אינה חלק מחמשת חומשי התורה, אלא נחשבת לגילויים של בלעם. לכן יש לנו הגילויים של משה, ויש לנו הגילויים של בלעם.
בתורה ישנם הרבה סיפורים, כמו למשל הריגת הבל על ידי קין, או מרד קורח ועדתו, שנכתבו בידי משה למרות שהוא לא היה מעורב בהם מעשית; הם נחשבים כגילויים של משה בין אם לקח בהם חלק ובין אם לאו. אם כן, המיוחד בקריאה הזו הוא שהיא נפרדת מכתבי משה ונקראת "הספר של בלעם" – זוהי נבואה, או גילויים של בלעם. והיא נחשבת לספר חשוב מאוד… אבל מדוע?
שתי הדרכים מובילות לאור
השל"ה מסביר שבעולם שלנו יש לאדם שתי דרכים לחיות את חייו. כל אחד מאתנו הולך כנראה הלוך ושוב בין שתי הדרכים הללו. אחת נקראת דרך הקו הימני, דרך הקדושה, או העבודה הרוחנית שמובילה לחיבור עם אור הבורא, והדרך השנייה היא דרך הקו השמאלי, היא דרך הסיטרא אחרא, הצד השלילי.
רובנו יודעים זאת. שמענו שיש שתי דרכים שהאדם יכול ללכת בהן בחייו: או בדרך רוחנית של שינוי ותיקון, שמובילה אותנו לחיבור עם אור הבורא, או בדרך של אנוכיות, של הרצון לקבל לעצמנו בלבד, שמנתקת אותנו מאור הבורא.
רובנו יודעים את המידע הזה. אבל כאן אומר השל"ה משהו שהוא סוד עצום. הוא אומר שלמרות שישנן שתי דרכים, שתי הדרכים מתאחדות במקורן ומחברות לאור הבורא. הוא משווה זאת לשני נתיבי נסיעה; נניח שאתם גרים בעיר, ויש שתי דרכים לצאת ממנה. אתם יכולים לנסוע בדרך שפונה ימינה או בדרך שפונה שמאלה. שתיהן מובילות אותנו מחוץ לעיר, אבל אם תחזרו בהן, שתיהן תחזורנה לאותו מקום. כך גם הקו הימני והקו השמאלי, אומר השל"ה. שניהם מחזירים אותנו אל המקור שלהם, אל אור הבורא, אל גמר התיקון.
לכן, אומר השל"ה, שכל הקריאה הזו, כל השבת הזו, היא חיבור וגילוי של בלעם, העוסק בגמר התיקון. אנו יודעים שכאשר נביא מתנבא, כאשר צדיק אומר משהו, הוא אינו אומר דברים שאינו יודע. הרב אשלג מלמד שאם נביא מתנבא, פירוש הדבר שהוא מתחבר למה שהוא אומר ומגלה אותו. לכן אם בלעם מתנבא על גמר התיקון, פירוש הדבר שהוא מתחבר אל גמר התיקון ומגלה אותו. ולכן, השבת הזו, אומר לנו השל"ה, היא חוויית גמר התיקון שהתגלתה על ידי בלעם.
להפוך שלילי לחיובי
אנו יודעים שמשה ראה מה שבלעם ראה. לשניהם היו נבואה והתגלות של גמר התיקון, של גילוי האור המוחלט והשלם של הבורא בעולם שלנו. אבל בלעם ראה זאת מהקו השמאלי, ומשה ראה זאת מהקו הימני. לכן, אם השבת הזו – שלא כמו כל שבת אחרת בשנה – היא שבת שבה מתגלה התיקון הסופי של העולם, מדוע הוא מתגלה דרך בלעם, אם משה יכול לגלות אותו דבר ויש לו אותו חיבור?
השל"ה אומר שהגילוי הזה בא דרך בלעם מפני שהדרך היחידה לגמר התיקון נעשית כאשר אתם לוקחים את מה שנקרא הקטגור, התובע, או השליליות והחושך, והופכים אותו לסנגור, לחיוביות ולאור. לכן, האור הזה של גמר התיקון, הדרך שלנו להגיע לגמר התיקון, לשלמות הנשמה שלנו ושלמות העולם שלנו, יכולה לבוא רק דרך בלעם.
וכך אנו מבינים, שהדרך היחידה שדרכה יכול לבוא גמר התיקון היא כאשר אתם ממירים קללות לברכות; מפני שרק כאשר אתם מאחדים את שתי הדרכים, דרך החושך ודרך האור, יכול גמר התיקון להופיע.
השל"ה ממשיך ואומר שהברכה שמברך בלעם בפרשת השבוע הזה גדולה יותר מהאור שהתגלה בברכת יעקב לבניו, וגדולה יותר מהברכות שברך משה את בני ישראל. ומדוע זה? מפני שהדרך היחידה להגיע לגמר התיקון היא ללכת בדרך שיכולה לשנות את החושך לאור.
לזרז את גמר התיקון
לכן, זוהי השבת של בלעם, מפני שהדרך היחידה להגיע לגמר התיקון היא דרך החושך, הדרך שהתגלתה על ידי בלעם, הדרך שלוקחת את החושך ומשנה אותו לאור. בשבת הזו, בלעם מגלה לנו לא רק את אור גמר התיקון, אלא גם את הדרך היחידה להגיע אליו.
בספר של בלעם נמצא האזכור היחיד לגמר התיקון. יש רמז קטן לכך בברכת יעקב, אבל כאן הוא גלוי יותר. "אראנו, ולא עתה אשורנו, ולא קרוב" [במדבר, פרק כד’, פסוק יז’] אלה הם דברי בלעם בנבואתו. והמקובל הגדול, "אור חיים", הרב חיים בן עטר, אומר שהאמירה הזו, של ראיית הסוף, אבל שהוא אינו כאן עדיין, מתייחסת לקטע מפורסם בתלמוד, ב"סנהדרין", שרובנו כנראה שמענו עליו. הרב אשלג מדבר עליו כמה פעמים – שסוף הכאב, הסבל והמוות יבוא באחת משתי דרכים: הוא יכול לבוא בסוף מחזור בן 6000 שנים, תוך כמה מאות שנים, וזו דרך שנקראת "בְּעִתָּהּ". או שהוא יכול לבוא בדרך שנקראת "אֲחִישֶׁנָּה", כלומר לזרז את התהליך ולהגיע מהר יותר.
יש אמירה יפה של רב נפתלי מרופשיץ שיכולה להבהיר לנו יותר את הנושא הזה. הוא אומר שהעולם, או ההיסטוריה האנושית, הם מחזור. התחלנו בנקודה מסוימת, ועלינו להשלים את המחזור. והמחזור הזה נמשך 6000 שנים. לכן, אם נאפשר לו ללכת בדרך הטבעית שלו, תידרשנה לנו עוד מאתיים ומשהו שנים. אבל הוא אומר שיש לנו היכולת לזרז את קצב המחזור הזה.
איך אנו יכולים להאיץ את קצב המחזור?
העבודה הרוחנית שאנו עושים מביאה אור מסוים לחיינו ולעולם הזה, והיא תביא אותנו באיטיות, בהדרגה, לסיום המחזור הזה תוך מאתיים ומשהו שנים. אבל אם אנו לא רוצים לחכות, העבודה היחידה שיכולה להביא ל"אחישנה", לגמר התיקון במהירות, היא דרך המרת החושך לאור. לכן, אני מקווה שכולנו נוכל להגיע לרמה מסוימת של הערכה לאור העצום שזמין לנו השבת הזו, ושנוכל להתחיל לעשות את העבודה האמיתית, לא רק להביא לגמר התיקון, אלא גם לזרז אותו.