לעשות מה שהבורא רוצה שנעשה
מאת: מיכאל ברג
עוד לפני שבני ישראל היו במצרים, נאמר להם על ידי משה שהם ילכו במדבר כדי להגיע לארץ ישראל. כמובן, הם נפלו, והלכו במדבר ארבעים שנים.
כאשר הגיעו לגבול, לצד המזרחי של הירדן, שנים וחצי שבטים – השבטים ראובן, גד וחצי שבט מנשה – באו למשה ואמרו שהם רוצים להישאר שם. משה אמר להם שהם יכולים להישאר שם אם ישאירו את הנשים והילדים שלהם באותו צד של הירדן, הצד המזרחי, יכבשו את הצד המערבי [האדמה האמיתית של ישראל], וגם יעזרו לשאר תשעה וחצי השבטים בכיבוש.
שנים וחצי השבטים הסכימו לכך והלכו יחד עם בני ישראל לארץ ישראל. ואלה מאתנו שעדיין לא קראו את ספר יהושע יתכן ואינם יודעים מה התרחש לאחר מכן: משה עזב את העולם, יהושע לקח את המנהיגות, והגברים הבוגרים של שבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה נסעו עם שאר בני ישראל לארץ ישראל כדי לכבוש אותה. אבל מה היה אז?
במדרש יש קטע שאומר ששלושה חכמים נסעו ללמוד עם רבי שמעון בר יוחאי. לפני שעזבו, שאלו אותו אם יש להם רשות לעזוב, מפני שאתם אמורים לבקש רשות מהמורה שלכם לפני שאתם עוזבים. הוא אומר להם שהם יכולים ללכת, אבל מסיבה כלשהיא הם נשארו שם יום נוסף, ואז שאלו זה את זה אם הם חייבים לבקש מרבי שמעון שוב רשות לעזוב.
כדי לענות על השאלה הזו ציטט אחד החכמים פסוק מספר יהושע, שאומר ששנים וחצי השבטים שנשארו והלכו עם בני ישראל לא חזרו לבתיהם במשך ארבע עשרה שנים. לאחר שבע שנים של קרב ושבע שנים של חלוקת הארץ, שולח יהושע את עשרת אלפים הגברים האלה שלא ראו את משפחותיהם במשך ארבע עשרה שנים, ומברך אותם. ואז הם הולכים לאהלים שלהם. הפסוק הזה שבו נאמר שיהושע שולח אותם לאהליהם ונותן להם ברכה חוזר על עצמו, ולכן המקובלים שואלים מדוע הפסוק הזה חוזר פעמים.
לאחר שכבשו את ארץ ישראל וחלקו אותה, הם הלכו ליהושע ואמרו לו שהם התחייבו לכבוש את הארץ, וכך עשו. הם אפילו נשארו עוד שבע שנים בהם יהושע חילק את הארץ. הם ביקשו רשות לחזור לבתיהם, ויהושע אמר, "בודאי, חזרו, אני נותן לכם ברכה." אבל מסיבה כל שהיא, חלפו כמה ימים והם לא עזבו, ולכן הם חזרו ליהושע כדי לקבל רשות לעזוב. ושוב הוא אומר כן, ונותן להם ברכה.
האם אתם יכולים לתאר לעצמכם שמישהו מאתנו היה מבקש רשות לעזוב לאחר ארבע עשרה שנים כשסיימנו משהו שהתחייבנו עליו? ההתחייבות שלהם נעשתה, אם כן מדוע הם בכלל מבקשים רשות מיהושע? אבל לא רק שהם מבקשים פעם אחת, אלא מכיוון שהם נשארו עוד יום או יומיים, הם שוב הולכים ומבקשים ממנו רשות.
ויתרה מזו. רב יהושע אומר במדרש שהשבטים ראובן וגד לקחו על עצמם להיות המגינים של יהושע ונסעו אתו כל הזמן, בעוד השבטים האחרים נסעו לבדם. לכן, נאמר שכשהשבטים ראובן וגד היו כמעט בבתיהם, הם הסתכלו לאחור וראו שיהושע עכשיו לבדו, ואז הם רצו אליו חזרה והלכו אתו עד לביתו, ואז עזבו. המדרש אומר שהברכה שהם קיבלו בפעם השנייה כאשר חזרו עם יהושע הייתה הרבה יותר גדולה מהראשונה; נאמר שהוא ברך אותם והכפיל כל מה שקיבלו.
זה סיפור מעניין, אבל יש כאן גם לימוד עמוק. אנו חייבים לשאול את עצמנו שאלה אחת ויחידה: האם הרצון לעשות מה שהבורא רוצה שנעשה ומה שבאנו לעולם הזה לעשות מבטל כל דבר אחר בחיינו?
שנים וחצי השבטים רצו להיות בטוחים. הם ידעו שהרצון האישי שלהם ברור להם: הם התגעגעו למשפחות שלהם ורצו לחזור הביתה. אבל זה לא היה אכפת להם; הם נשארו שבע שנים נוספות וביקשו שוב רשות לחזור, מפני שרצו להיות בטוחים במאה אחוז. הם ביקשו מיהושע לשאול את הבורא אם יש עוד עבודה שהם צריכים לעשות.
אנחנו לא היינו שואלים. אנחנו היינו בורחים מהר ככל האפשר מחשש שאולי הבורא יאמר ליהושע: "לא, יש עוד דבר אחד שהם צריכים לעשות." אבל הם שאלו לא פעם אחת, אלא פעמיים, ואז הם ראו שיש עוד הזדמנות לתת ליהושע ורצו חזרה ולוו אותו לאוהל שלו. המעשים האלה אפשריים רק אם המודעות ששולטת בחיים שלנו היא: "אני רוצה לעשות רק מה שהבורא רוצה שאעשה." אבל זו לא המודעות ששולטת ברוב התחומים והזמנים בחיינו. המודעות השלטת במשך רוב חיינו היא: "כן, אני רוצה לעשות עבודה רוחנית, אבל אני לא רוצה שהיא תהיה קשה מדי. בבקשה ודא שזה מתאים ומשתלב עם מה שנוח לי." אבל אדם לא יכול להשיג לעולם את המטרה שלשמה הגיע לעולם הזה כל עוד יש לו מודעות כזו.
כאשר אנו חווים משהו קשה או לא נוח, אנו בורחים ממנו מהר ככל האפשר. אנו לא מחכים לאישור של אף אחד. אם יש פתח לצאת מזה, אנו יוצאים. מפני שאם נהיה כנים עם עצמנו, המודעות השלטת בחיינו היא מה שנוח לנו; אפילו בעבודה הרוחנית שלנו, אפילו כאשר אנו דוחפים את עצמנו, זה רק עד נקודה מסוימת. אף אחד מאתנו לעולם לא חושב לעשות מה שעשו השבטים ראובן, גד וחצי מנשה, שעשו מה שעשו מפני שהדבר היחיד שהיה חשוב להם היה שהם עושים מה שהבורא רוצה שהם יעשו.
כל יום כאשר משהו נעשה קצת לא נוח, אנו נוטים לברוח ממנו. אבל עכשיו כאשר זה יתרחש, תחשבו לרגע שאולי הבורא רוצה שתישארו בחוסר הנוחות הזה לעוד רגע אחד. בפעם הבאה כשאתם במצב קשה, ראו אם המחשבה הראשונה שיש לכם היא לא "איך לצאת מזה" אלא "מה הבורא רוצה שאעשה? האם הוא רוצה שאשאר במצב הזה מפני שמה שאני רוצה באמת הוא מה שהבורא רוצה."
זו מתנה גדולה שנותנים לנו השבת הזו השבטים ראובן, גד וחצי שבט מנשה: שינוי החשיבה שלנו על חיינו. ראשית, להיות באמת כנים עם עצמנו לגבי מצב המודעות שלנו – האם היא נמצאת במקום שנוח לנו ומה שאנו רוצים, או שהיא מה שהבורא רוצה, אפילו אם זה מאוד מאוד לא נוח? אין שום דרך להשלים מה שהנשמה שלנו באה להשלים בעולם הזה אלא אם נשנה זאת. אנו לא אמורים להגיע לרמה הזו מיד, ואפילו לא קרובים להיות בה עכשיו, אבל אם נרצה זאת ונתחנן לזה השבת הזו, נוכל להתחיל להשיג מה ששנים וחצי השבטים השיגו.