השבת אנחנו קוראים את הפרשה האחרונה בספר בראשית.
למעשה, מבחינת המודעות, סיימנו את הספר שהוא למעשה ספר של יצירה ואנחנו נכנסים, החל משבוע הבא, למה שאנחנו מכנים "גלות".
הפרשה נקראת "ויחי" אך היא עוסקת בהכנותיו של יעקב לקראת עזיבתו את העולם.
יעקב אומר לבניו:
"האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים".
למעשה במשפט זה יעקב מעביר לבניו ולנו הבנות עמוקות ביותר על מה שעלינו להשיג לקראת מה שנקרא "גמר התיקון", או במילים אחרות, שינוי מושלם של האדם, חיבור מושלם לאור הבורא, הסרה מוחלטת של כאב, סבל ומוות מהעולם.
הזוהר מעמיק עוד יותר ומדגיש שהמילים "אחרית הימים" צופנים בחובם סוד גדול שילווה אותנו במהלך כל חיינו.
כל אחד מאיתנו, דרך פעולות של אנוכיות ורצון לקבל לעצמו, מושך פירוד וחושך והתוצאה של הפעולות הללו חייבת להתגלות בחיינו.
לכאורה, רמת השליליות והרצון לקבל לעצמנו שאנחנו יוצרים עשויה ליצור כאוס עצום בחיינו, אך, אצל רובנו רוב הכאוס הזה אינו מתגשם. הכיצד?
לשם כך הזוהר, בפרשת "כי תישא" משתמש במשל על מלך ובנו של המלך שסטה ממסלולו ונפל בהתנהגותו שוב ושוב. גרשו המלך מארמונו. אך הנסיך לא גורש לבד. המלך שלח את המלכה, אמו של הנסיך, אתו ואמר: "שניכם תלכו, ושניכם תסבלו גלות ומכות שם. כיוון ששניכם תסבלו יחד, אז אני יודע שבני ישבו בתשובה כראוי"
בנו של המלך, הוא כמובן כולנו, הנשמה האישית שלנו שנופלת שוב ושוב.
הזוהר מסביל לנו מה קורה לנשמה אם היא ממשיכה ליפול ולנהוג באנוכיות.
כמו המלך, הבורא מרחיק את האדם הזה ממחיצתו. אבל לא לבד! הוא שולח עם הנשמה הזו את המלכה, את האמא העלאה של הנשמה, של כולנו, את המגן שלנו, את מה שאנחנו קוראים – השכינה. הזוהר מסביר לנו ש"אחרית הימים" מתייחס לסוד של השכינה, האמא העילאה שלנו, שנמצאת איתנו.
והזוהר ממשיך ואומר: "…אמר מכאן והלאה האם ובנה ביחד, יסבלו….. ובפשעיכם שלחה אמכם. ועל זה כתוב, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים. זו היא אמא הקדושה…. שעמה יחד סבלו כל מה שסבלו בגלות"
לכל אחד מאיתנו יש היבט של השכינה, של האמא העילאה, השכינה,הישות שמגינה עלינו. הישות הזו תמיד מוודאת שכל מה שעשינו, ולא חשוב כמה חושך ושליליות עוררנו, אותה ישות לעולם לא תרשה את מלוא גילוי הכאוס שנוצר כתוצאה בכך. הכאוס שיתגלה בחיינו יהיה בדיוק הכאוס שאנו מסוגלים לעמוד בו. לא יותר.
אבל, אנחנו יודעים שיש סיבה ותוצאה, ושחייב להתקיים איזון בין השניים, אז לאן הולך כל שאר הכאוס שיצרנו ושלו אנחנו חווינו?
לאמא העילאה, לשכינה!
הישות הזו, כמו אימו של הנסיך שגורש מהארמון, לוקחת על עצמה לחוות את מרבית הכאוס שאנו לא מסוגלים לחוות.
נראה לנו שהעיסקה הזו היא דווקא טובה, נכון?
לא בטוח!
יש סיפור על אחד המקובלים הגדולים שלא אכל ולא ישן. תלמידיו נגשו אליו ושאלו מדוע אין אוכל.
המקובל הסביר שאינו מסוגל לאכול, הוא עייף מידי מכיוון שאינו מסוגל לישון.
התלמידים התפלאו ושאלו שוב מדוע אינו ישן.
המקובל סיפר להם סיפור:
לפני שנים רבות הייתי במסע עם אבי, שהיה מקובל גדול בעצמו ונשארנו ללון בפונדק. לאותו פונדק היגיעה מרכבה. מהמרכבה ירד אדם שפוף, מכוסה מכף רגל ועד ראש בפצעים מוגלתיים וכל כולו במצב מאוד קשה. אבי רץ אליו, עזר לו לרדת מהעגלה ולקח אותו לחדר בפונדק. אבי והאיש הסתגרו במשך 3-4 שעות וכשנפתחה הדלת, פניו של אבי היו אדומות וספוגות בדמעות. אבי ביקש ממני ומאחי לעזור לאיש לחזור למרכבה. כשתמכנו באיש יכולתי לחוש את הכאב שכל צעד ותנועה הסבו לאדם זה. כל עצמותיו היו שבורות ומרוסקות. כל כולו היה כאב אחד גדול. לאחר זמן ארוך, כשסוף סוף התישב במרכבה זועק מכאב עצום, אנחנו, אחי ואני היינו משוכנעים שמדובר באדם קדוש ביותר. כשהמרכבה נסעה ואנו חזרנו לפונדק שאל אותנו אבינו אם אנחנו יודעים מיהו האדם שזה אתה הובלנו. השבנו כי איננו יודעים.
אבינו ענה: "זהו המשיח! זה האדם שיוציא לפועל בעולם את הזמן של גמר התיקון. ומדוע הוא סובל כאב עצום זה? בגלל שהוא מרגיש כך מעשה שלילי, כל התנהגות אנוכית, כל רצון לקבל לעצמו שקיים בעולמנו"
כל דבר שאנחנו עושים, חושבים, פועלים בצורה של רצון לקבל לעצמו, אנוכיות, אכזריות, כל דבר כזה אמור להביא כאוס לחיינו במידה שווה לעוצמת המעשים.
אנחנו בדרך כלל עושים דברים אלו ועוברים לסדר היום וחושבים שהכל יהיה בסדר. ובדרך כלל זה מה שיקרה. עוצמת הכאוס שתגיע לחיינו כתוצאה מכך תהיה סבירה, ואנחנו נמשיך הלאה.
אנחנו נחשוב "זה בסדר, אני יכול לעמוד בזה".
הסיבה שאנחנו באופן תדיר מרשים לעצמנו, לא ממצים את הפוטנציאל שלנו, ממשיכים להתנהג בצורה של רצון לקבל לעצמו, אנוכיות, כעס, הינה בגלל שאנחנו לעולם לא באמת חווים את התוצאות של הפעולות הללו. האמא העילאה שלנו, המגינה שלנו, השכינה שלנו סובבת אותנו ולא נותנת למציאות האמיתית של מה שעשינו להתגשם בחיינו. יעקב, כאשר הוא מכין את בניו לבאות, הוא נותן להם למעשה חדשות טובות ורעות. החדשות הטובות הן שהמגן העליון שלנו לעולם לא יתן לנו להרגיש בחיינו משהו שאנחנו לא יכולים להתמודד איתו אבל גם רע מכיוון שאנחנו לעולם לא מרגישים ממש את השליליות שיצרנו, ולכן אין לנו דחף חזק דיו לשנות זאת.
אז מה כן אנחנו יכולים לעשות?
השבת, יעקב מגלה לבניו ולנו את המושג "אחרית הימים" – הסוד של השכינה של כל אחד מאיתנו.
השכינה לוקחת את הכאב שלנו אליה. השכינה לוקחת את הכאב הזה וחווה אותו עד הזמן שאנחנו, דרך העבודה הרוחנית שלנו , דרך שינוי וטיהור עצמנו נסיר אותה לגמרי.
יעקב מבקש, לפני שהוא עוזב את העולם, שלא נשכח את אחרית הימים.
"בפשעיכם שולחה אמכם"
הישות הזו לא צריכה להסית אותנו אחורה משינוי וטיהור עצמנו וגדילה רוחנית.
לכן יעקב למעשה אמר לנו שאנחנו צריכים לדעת שאנחנו לעולם לא לבד. הסיבה היחידה שאנחנו לא מרגישים את התוצאות של השליליות שלנו היא בגלל שהשכינה, אמא עילאה שלנו, חווה את זה במקומנו. זאת הסיבה שאנחנו יכולים לשבת כאן בנוחות ולחוות כמות מסוימת של כאב אבל לא את הכאב כולו.
עלינו לזכור זאת מכיוון שלמרות הכל עלינו להשתנות ולהבין שגמר התיקון תלוי רק בנו!