כוחה של אנחה אמיתית
מדוע באנחה אחת על כאבו של אדם אחר, אנו יכולים להתעלות מעל אלפי שעות של עבודות רוחניות אחרות? עיון בפרשת "עקב" ובדברי חוכמה של האר"י המאירים אותה
מאת: מיכאל ברג
אחד הדברים שאנו לומדים מפרשת "עקב" הוא לראות, שהדבר שייחסנו לו את החשיבות הפחותה ביותר הוא בדרך כלל העבודה הרוחנית שלנו. כפי שאמרתי בעבר, הדבר היחיד שהצד השלילי אינו רוצה שנדע הוא עד כמה בעלי כוח ועוצמה אנו יכולים להיות באמצעות העבודה הרוחנית שלנו, כמה בעלי כוח ועוצמה אנו יכולים להיות באמצעות התפילות שלנו, כמה חזקים אנחנו יכולים להיות באמצעות הקריאה בזוהר. ורובנו לא מעריכים את הכוח שיש לעבודה הרוחנית שלנו; לכן, אנו חייבים לעורר מחדש הערכה לכוח הזה. אנו רוצים למצוא את הדרכים שבהם אנו משפילים ומבזים את עצמנו, מורידים את עצמנו למטה, ולא מעריכים את העבודה הרוחנית שאנחנו עושים.
אני רוצה לחלוק עמכם לימוד של האר"י ושל רבי חיים ויטאל, שהיה התלמיד שלו, כדי לעורר באמת את ההבנה הזו. רבי חיים ויטאל מצטט סיפור מהתלמוד ומקריא אותו לאר"י. אנו יודעים, שבשבת עלינו להימנע מעבודה. אבל מה שרוב האנשים לא יודעים, שאם יש ברשותם בעלי חיים, אפילו הם אמורים לא לעבוד. יש בתלמוד דיון שלם על הדברים שבעלי החיים אינם רשאים לעשות בשבת. מבלי להיכנס לפרטים הטכניים, ישנו סיפור בתלמוד על פרה שהייתה שייכת לרבי אליעזר בן עזריה, שהייתה לה חגורה או רצועה, והחכמים לא היו מרוצים מכך, מפני שבשבת מותר לשים על בעלי החיים דברים ליופי ולנוי, אבל לא דברים שיגרמו להם לעבוד.
אם כן, השורה התחתונה של הסיפור הזה היא שהפרה של רבי אלעזר בן עזריה יצאה החוצה כשעל גופה סוג של חגורה, או רצועה, והרבנים והחכמים כעסו עליו. כשראה זאת רבי אליעזר, שהרשה לפרה שלו לצאת החוצה בצורה כזו, הוא התחרט מאוד וצם עד ששיניו נעשו שחורות, כלומר הוא היה ברמה כזו שיכול היה לתקן בצורה חזקה כל כך דבר פעוט כל כך. אבל בסוף הסיפור נאמר בתלמוד, שלא הייתה זו הפרה של רבי אליעזר בן עזריה, אלא הפרה של שכנו. אבל בכל זאת הוא כל כך כעס על עצמו, על כך שלא אמר לשכנו לא להרשות לפרה לצאת כך החוצה בשבת, שבכל זאת הוא צם ושיניו נעשו שחורות.
כוחה של אנחה
האר"י אומר לרבי חיים ויטאל שהוא נשמה מדהימה שיכולה להביא הרבה אור לעולם. וכתגובה לכך מצטט רבי חיים ויטאל את הסיפור הזה מהתלמוד לאר"י, ואומר, "אני לא מאמין לזה, זה לא יכול להיות; אני קורא את הסיפור הזה בתלמוד, שאומר שרק בגלל דבר קטן ששכנו עשה, צם רבי אליעזר בן עזריה צום גדול כל כך; אין שום אפשרות שהעבודה שלי חשובה או שאגלה הרבה אור בעולם הזה. איך יכול מישהו מאתנו לחשוב שאנו ברמה רוחנית גבוהה כל כך, כמו רבי אליעזר בן עזריה, ושהעבודה הרוחנית שלנו יכולה לעשות בכלל משהו?"
ואז אומר האר"י לרבי חיים ויטאל, שאם אדם נאנח באמת מעומק ליבו, אם הוא רואה מישהו השרוי בכאב ומרגיש את הכאב הזה ונאנח, האנחה הזו חזקה יותר ואהובה יותר על הבורא מאשר כל צום ומכל הדברים שאנשים מדורות קודמים עשו כדי להתעלות מבחינה רוחנית. באנחה אחת שמרגישה את כאבו של אדם אחר, אתם יכולים להתעלות הרבה יותר מאשר באלפי שעות של צום וכל העבודות הרוחניות האחרות שעשו אנשים בדורות הקודמים. מדוע? מפני שבדור שלנו האור של הבורא חבוי ונסתר כל כך, וזה הולך ונעשה יותר ויותר, וקשה הרבה יותר להיות מחוברים, קשה הרבה יותר לעשות עבודה רוחנית, קשה כל כך עד כי אפילו אנחה קטנה מחברת אתכם.
אני חושב שאנו כולנו יכולים לשמוע זאת, אבל איני יודע כמה מאתנו באמת מאמינים, שאנחה שאנו נאנחים מתוך הרגשת כאבו של אדם אחר חזקה כמו שנים על שנים של עבודה רוחנית, אפילו של רבי שמעון בר יוחאי. מפני שהדור שלנו כל כך מרוחק, כל כך מנותק, אור הבורא חבוי כל כך, אינכם מתארים לעצמכם כמה אור אתם מגלים או כמה אתם מתעלים. אבל כל דבר שאתם עושים והוא בעל אופי רוחני, תפילה, לימוד או פעולה, מגלה אור גדול.
לעורר את האור
אל תחשבו לעצמכם, "בשביל מה לדחוף את עצמי? אם רבי שמעון בר יוחאי, או האר"י, או הרב אשלג, היו מתפללים, הם היו משנים דברים… אבל התפילה שלי, כאשר כואב למישהו, מישהו צריך רפואה, מישהו צריך עזרה, האם היא תעשה משהו? בשום אופן לא!" מפני שזה אינו נכון; אנו חייבים לדעת שכל מה שאנו עושים מניב פירות, יוצר אור. התפילות שלכם, התפילות שלנו, התפילות של כל אחת ואחד מאתנו – והחיבור שלנו לאור הבורא, בין אם אנו רוצים לעורר רפואה, עזרה, או ברכות – הן חזקות בדיוק כמו התפילות של רבי שמעון בר יוחאי, למרות שבילה שנים על שנים בהתעלות רוחנית. התפילות שלכם כיום יכולות לעורר אותו אור, ואפילו אור יותר גדול, בדיוק כפי שהאר"י אמר לרבי חיים ויטאל.
הדבר שאנו נותנים לו את החשיבות הפחותה ביותר, אבל הוא הדבר הגדול ביותר, הוא העבודה שלנו. לכן, אם אתם רוצים להביא שמחה ולשים קץ לכאב, לסבל, לייסורים ולמוות בעולם הזה, עוררו מחדש הערכה לעבודה הרוחנית שלכם, לתפילות שלכם, ללימודים שלכם, למעשים שלכם. כפי שאמר האר"י לרבי חיים ויטאל, "אנחה" אחת בדור הזה מעוררת אותו אור כמו שנים על שנים של צום ועבודה רוחנית בדורות הקודמים.
זה לימוד גדול ואור עצום המתגלה לנו השבת הזו.