גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך
מאת: מיכאל ברג
כשמדובר על העבודה שהיה על המרגלים לעשות, נאמר שהבורא השתמש במלים מסוימות מאוד; הבורא מדבר אל משה ואומר: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען". במילה "ויתורו" יש סוד שיש בו לימוד עבורנו.
כדי להסביר זאת, מצטטים המקובלים פסוק מתהלים, עליו אומר הארי שכל אדם חייב לומר אותו לפני שהוא לומד. ולמען האמת, אנו חייבים לומר אותו לפני כל מה שאנו עושים: " גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶך[תהלים קיט, י’]. אנו אומרים לבורא, "פקח את עיני כדי שאוכל לראות את הנפלאות, את הדברים המדהימים והנפלאים שאתה מראה לי". בזוהר של פרשת "בהעלותך" נאמר שמטרת הלימוד, מטרת החיים, היא לראות מה חבוי בתוך לבוש התורה; בלימוד ובחיים יש תמיד גם הלבוש החיצוני וגם ההיבט הפנימי.
למשל, כאשר אנו רואים אתגר, בין אם קטן או גדול, כאשר מתרחש משהו שאנו לא רוצים בו, שקשה לנו לקבל, שקשה לנו לשמוח בו, זה הלבוש. מהי מטרת החיים? היכולת לראות את האור שנמצא מתחת ללבוש. בכל מה שמקיף אותנו יש גם כמות עצומה של קליפות, או לבושים, וגם כמות אינסופית של אור פנימי. רובנו, למרבה הצער, עדיין חיים את החיים החיצוניים; אנו רואים את הלבושים ומושפעים מהם ולא רואים את האור הפנימי.
מטרת שליחת המרגלים הייתה לעורר בבני ישראל, ובנו, את הכוח לראות את הפנימי כל הזמן. ולכן, סוד השבת הזו הוא: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", פקח את עיני, כדי שאוכל לראות את האור העצום בכל מה שאתה מראה לי." מפני שכל מה שנמצא סביבנו – כל מצב, כל אדם – יש בו גם לבוש וגם אור פנימי. ומהי מטרת חיינו? כאשר אנו לומדים, כאשר אנו מתפללים, כאשר אנו נפגשים עם אנשים, כאשר אנו נתקלים באתגרים? להיות מסוגלים לסלק את הקליפה, להיות מסוגלים לסלק אותה ולראות דרך הלבוש את האור הנפלא והעצום שמסתתר מאחרי הלבוש.
וזו צריכה להיות הבקשה המתמדת שלנו מהבורא, שיראה לנו כל הזמן מה נמצא מאחרי הלבוש, מפני שאם היינו יכולים לחיות את חיינו, כל יום, לא מתוך ראית הלבוש אלא מתוך ראית האור, לעולם לא היו כאב או סבל, היה תמיד רק אור. לכן הבעיה הגדולה ביותר שלנו בחיים היא שלא פקחנו את עינינו, כפי שרב אשלג אומר במפורש. זו המטרה היחידה של העבודה הרוחנית, פקיחת העיניים שלנו. וזוהי השבת שבה העיניים שלנו נפקחות אם אנו מבקשים זאת.
לכן, סוד המילה "ויתורו" הוא שמשה אמר למרגלים, בעיקרון, שתוך כדי עשיית העבודה עבור כולנו, הם עומדים לראות דברים שלא ייראו להם הגיוניים ויבלבלו אותם. הם יפגשו בדברים שיגרמו להם להרגיש מדוכאים ובחושך. הוא אומר להם לא להילכד ב"לבוש" הזה. הוא אומר להם, "ויתורו", לכו יותר פנימה, בקשו מאור הבורא לפקוח את עיניכם לראות את האור שנמצא בתוך מה שאתם חווים, בתוך מה שאתם הולכים לראות. ואם המרגלים היו יכולים לעשות זאת, ואם אנו היינו יכולים לעשות זאת, היינו יכולים לראות שכל זה מלא בעצם בטוב.
אבל הם ראו, ואנו רואים, שזה רע. אנו רואים את האתגרים. אנו רואים את החושך. לכן מה שאנו חייבים לעשות הוא לעורר את הרצון לבקש, מהבורא, להתחנן, "פקח את עיני כדי לאפשר לי לראות את האור שנמצא בפנים". ואז המרגלים, ואנחנו, נזכה לראות את האור העצום שקיים בפנים. זו מתנה עצומה של שבת שלח לך, ואם נבין שהמטרה היחידה של עבודתנו הרוחנית היא "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", אז נוכל גם להבין שהבעיה היחידה שיש והייתה לנו היא שהעיניים שלנו סגורות, שהעיניים שלנו ממוקדות בלבוש, ואנו לא יכולים לראות את האור שנמצא בתוך הלבוש.
לכן, כאשר ניתקל בקושי, כאשר ניתקל באתגר קטן או גדול, נדע עכשיו לומר: "אני לא רואה את האור שבפנים, אבל אני יודע/ת שהוא נמצא שם." אנו מבקשים מהבורא: "בבקשה, פקח את עיני, כדי שאוכל לראות את האור הגדול שקיים מאחרי הקליפה שאני חווה עכשיו." מפני שאם נוכל באמת לדעת שאור הבורא נמצא שם, ונבקש מאור הבורא להסיר את הלבוש כדי שנוכל לראות מה נמצא מאחרי הלבוש, נוכל לראות אותו, את אור הבורא.