כשאנו מתקרבים לשמחת תורה, אנו מגיעים לסופו של תהליך יפה ומעורר השראה רבה. כל צעד תוכנן והוכן עבורנו בחכמה רבה כדי שנוכל לגדול קרוב יותר לעצמנו ולמצוא את דרכנו חזרה אל הבורא. ב-21 הימים האחרונים בורכנו ובאו אלינו אנרגיות עצומות שהן נביעות של האור, ועשינו מאמץ עצום להשיג חכמה גדולה יותר וחיבור גדול יותר לכל מה שניתן לנו מהמימד הקוסמי. עכשיו, לפני שהחלונות נסגרים, יש לנו רגע להתבונן לאחור ולבחור לעצמנו את הדרך שאנו רוצים כשגזר הדין נחתם.
ואין כלי טוב יותר שיוכל לעזור לנו בעבודה הזו מאשר הזוהר עצמו. כפי שאומר לנו הזוהר בפרשת פינחס פסוק כז':
"אמר רבי חייא לרבי אלעזר, אלו הימים שמן ראש השנה עד יום האחרון של החג שהוא סוכות…סוד אלו הימים הוא סוד החכמה בין קוצרי השדה, כלומר בין אלו החכמים שכבר גמרו כל בירורי המלכות, הנקראת שדה… ביום שמיני העצרת, הוא שמחת תורה, כי אז הוא זווג הגוף, שהוא כולל הן זווג השמאל של ראש השנה ויום הכיפורים, והן זווג הימין של חג הסוכות, כי קו האמצעי כולל ימין ושמאל, להיות הכל אחד, וזה הוא שלמות הכל. וזה הוא ודאי היום של ישראל, וגורל שלהם לבדם, שאין בו חלק לאחר. אשרי הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב, "כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך" [דברים פרק יד’ פסוק ב’]".
מה אנו מבינים מהדברים הללו?
אנו יודעים שמנקודת הראות הקבלית גם האור וגם הכלי לא היו הבחירה או העשייה שלנו: האור וכל מה שנובע ממנו – קו ימין והנשמה שלנו – תמיד היו, הווים ויהיו; הכלי – קו שמאל, היקום שלנו, הגוף שלנו על כל פרטיו, הם תוצר של הבריאה. הקו האמצעי, מצד שני, הוא תוצאת הבחירות שלנו. באמצעות הבחירה החופשית שלנו, לצמצם את הרצונות האנוכיים שלנו ולהיות יותר כמו המקור שלנו, הבורא, אנו יוצרים את הנגד, את חוט הלהט, ובכך אנו נעשים סיבת האור בחיינו ובעולם.
עם נקודת הראות הזו, אנו יכולים לפתוח את עצמנו כדי להבין היכן למקם את המודעות שלנו כשאנו מגיעים לשמחת תורה.
במונחים של ראש השנה ויום כיפור, שהם חלק מעשרת ימי תשובה, יש ללמוד הרבה חומר ומידע, ולנקוט הרבה צעדים כדי להכין ולטהר את קו שמאל. בסוכות, יחד עם ארבעת הימים שקודמים לו, יש לנו אחד עשר ימים להעסיק את עצמנו בדרך שנקבעה לנו כדי לבסס חסד בעולם הזה – קו ימין. הצעד האחרון בעבודה הזו הוא זה שמפעיל למעשה את כל מה שנעשה קודם לכן. שמחת תורה הוא הצעד שמדליק את האור ומפעיל אותו.
הרב התייחס תמיד לכמות המועטה שנכתבה על תקשורת הסעודה השלישית של שבת. הוא דיבר על המקומות המועטים שבהם עוסקים עדיין בתקשורת הפשוטה הזו, שיש בה שירה, קידוש, וברכת "המוציא" על הלחם. ועם זאת אנו יודעים שהסעודה השלישית היא החזקה מבין כל הסעודות, כי היא מחברת את מכלול האנרגיה של שבת לשלמות אחת, כנקודת השיא של היום. כך גם שמחת תורה. אם תחפשו ידע על החג הזה, יש עליו מעט מאוד חומר. אפשר לומר גם שיש מעט מאוד מה לעשות. כל מה שנדרש מאתנו הוא לבחור, מרצוננו החופשי, לקבל את הדרך הרוחנית ממקום של ודאות ושמחה, ממקום של מלאות, לא של חוסר, ממקום של אהבה, ולא של צורך. עם כל השמחה שלנו, עם כל הכוח שלנו, אנו מקבלים את התורה ורוקדים. מפעילים את כל האור שהיה קיים עד עכשיו רק כפוטנציאל.
מהזוהר אנחנו יכולים להבין שכל התקשורות האחרות שקדמו לשמחת תורה מפעילות תשתית ומנגנון שהוקמו עבורנו ולמעננו, אבל שמחת תורה היא המתנה הגדולה ביותר שהבורא העניק לנו – הבחירה החופשית להיות הבורא של עצמנו. זה כאילו שהבורא בא ואמר: "עכשיו, כששמתי עבורכם בשלמות את כל החלקים במקום, אני משאיר לכם את חופש הבחירה." עם הבחירה הזו, עם המודעות שלנו והמעשים שלנו בשמחת תורה, אנו מקבלים על עצמנו את העבודה הרוחנית ומדליקים ומפעילים את האור. זה מסביר את המסר של הזוהר: "וזה הוא ודאי היום של ישראל, וגורל שלהם לבדם, שאין בו חלק לאחר". [פינחס, פסוק לג’]
מראש השנה ועד סוכות, עשינו כל מה שאנו יכולים כדי לטהר את עצמנו לקבל את חסדי הבורא, להיות ראויים לקבל את אהבתו הרבה של הבורא, ובשמחת תורה הגיע תורנו, כמכלול האנושות, לבטא את אהבתנו לבורא בכך שנקבל את התורה – מתנת אהבתו.
כפי שמסכם הזוהר בצורה כל כך יפה בקטע הזה: "אשרי הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב, "כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך" [דברים, יד’, ב’].
חג שמח