זו הסיבה שאין לנו כל זיכרון מאותו גן עדן. שכחנו אותו במתכוון. דעתנו הוסחה בידי העולם החומרני והדמיוני שסובב אותנו. אנחנו לא מאמינים או לא מקבלים את העובדה שלמוח שלנו יש כוח לסיים כעת את עולם הכאב והסבל ובן שנייה להוליד עולם חדש.
זו נקודה חיונית: למוח שלנו יש הכוח לחסל את העולם שאנחנו מכירים – עולם שנולד מתוך המודעות השלילית שלנו – ולהוליד במקומו, ברגע זה ממש, עולם חדש.
אבל איננו יכולים להגשים זאת רק באמצעות החלטה מושכלת לנסות ולראות בבהירות רבה יותר. את תפיסתנו את העולם, ומשם את מציאות קיומנו, לא נוכל לשנות באמצעות היכולות השכלתניות שלנו, אלא באמצעות הטוהר הפנימי שלנו.
השטן מחק את האמת מן המודעות שלנו והחליף אותה בספקנות. אנחנו כבר לא קולטים את גן עדן – העולם האמיתי – מפני שהשטן מילא את ראשנו בדימויים שליליים המבוססים על מה שאנחנו רואים מסביבנו. הדרך היחידה לראות ולחוות את המציאות האמיתית היא באמצעות עקירת האגו.
ושוב, זה תלוי ברמת הטוהר שלנו.
ספר הזוהר מצביע על כך שגם החלונות הגדולים וגם הקטנים אשר פותחים לפנינו את האפשרות להביא לקץ העולם, נשתלו שם כבר בזמן הבריאה. אבל ההגשמה תלויה ברמת הטוהר שלנו – האישי והציבורי. חייבת להיווצר מסה קריטית, לעבור סף מסוים של שינוי עצמי והקטנת האגו, כדי שנוכל להשתמש בחלונות האלה.
בטווח הארוך נצליח להשיג את היעד של סוף עולם הכאב ונחווה שחר של עולם חדש, עולם של גן עדן.
אבל איך נגיע לשם?