מה אתם יודעים על המשמעות הרוחנית של יום הכיפורים? מדוע חלים ביום הכיפורים כל כך הרבה איסורים ומה הקשר בין היעלמות בית המקדש ומנהג הכפרות?
הגיע הזמן להסיר את מעטה הפשטנות מעל היום הקדוש ביותר בשנה ולצלול לתוך המשמעות הקבלית שלו.
המוסכמה הרווחת היא שיום הכיפורים נועד לצורך בקשת סליחה ומחילה, כפי שנגזר ממובנו המילולי.
כך יוצא שהרוב המוחץ של המאמינים מעביר את יום הכיפורים בתענית הגוף והנפש ובדבקות בתפילות בבית הכנסת, בלי להבין לעומק את משמעותם של המעשים הללו. אולם, כאשר מתנתקים מתפישה פשטנית זו ועוברים לבחון את משמעות היום הקדוש ביותר בשנה בעיניים קבליות, ניתן לזכות בפרשנות שונה לגמרי.
האירוע הממשי המוזכר בתורה בהקשר של יום הכיפורים מופיע בספר ויקרא, פרק כ”ג, פסוק כ”ו:
“אך בעשור לחודש השביעי הזה, יום הכפורים הוא, מקרא קודש יהיה לכם, ועיניתם את נפשותיכם והקרבתם אישה לה’. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, כי יום הכפורים הוא, לכפר עליכם לפני ה’ אלוהיכם. כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה – ונכרתה מעמיה. וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה, והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה. כל מלאכה לא תעשו, חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם. שבת שבתון גואלכם, ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם.”
זוהי תמצית יום הכיפורים כפי שהיא מופיעה בספר הספרים.
היבטים רבים נוספים שליוו את יום הכיפורים, איבדו עם השנים ממשמעותם, כיוון שהם עוסקים בכהן הגדול ובהקרבת קורבנות, ואך טבעי שיהיה לנו קשה להבין את משמעות הקרבת הקורבנות בעידן בו בית המקדש כבר אינו קיים ולכן רבנים בני ימינו לא יכולים אלא לנסות להעביר לנו בתחושה את המשמעות שיש במעשה הקרבת הקורבן.
מתי, אם כן, נצליח להבין את המשמעות הפנימית והקבלית של היום החשוב הזה? כאשר נתחבר לאנרגיה של עידן הדלי בו אנו מצויים, נחדל לחפש את הגלוי לעין ונזכור שהתורה היא קוד ושכל מה שנובע ממנה נועד כדי להצביע על אירועים המתרחשים ביקום, ולפרשם.
כדי לצלול למשמעות העמוקה של יום הכיפורים נתחיל בגילוי המהות הגופנית הקשורה ביום זה. כאשר נפענח את הרובד הגשמי נוכל לחדור ללב הדברים, להיבט הפנימי והרוחני שלהם.
הצד הגשמי של יום הכיפורים
מבחינה קלנדרית, יום כיפור הוא יום צום החל ב- י’ בתשרי והוא מהווה את הפסגה של עשרת ימי תשובה. מקובל להתייחס ליום הכיפורים כאל היום החשוב ביותר בשנה. זוהי תמצית המשמעות המקובלת של יום זה, כפי שהיא מובנת ליהודים שומרי מסורת המבקרים בבית הכנסת.
כעת, כדי לצלול למשמעות הרוחנית העמוקה של יום זה, עלינו לשאול בהקשר שלו מספר שאלות נועזות שכנראה לא נשאלו מעולם מחוץ לתחום הקבלה:
מדוע נבחר היום הזה, הקדוש ביותר בכל השנה, לחול דווקא ביום העשירי של חודש תשרי?
מה מקור השם “כיפור”? הדעה הרווחת היא שמדובר בכפרה ובמחילה, אבל האם ניתן להסתפק בהסבר זה?
מדוע יום הכיפורים חייב לחול לאחר ראש השנה?
מדוע מתקיימים בו חמישה סוגי תענית שתיקנו חז”ל לצורך עינוי הנפש: איסור אכילה ושתייה, איסור רחצה לשם תענוג, איסור סיכת הגוף במשחות, שמנים ותמרוקים, איסור נעילת הסנדל ואיסור קיום יחסי מין. ומדוע התורה מחמירה ומזהירה שמי שלא מקיים את האיסורים הללו נכרת מכלל ישראל?מדוע מתקיימות ביום כיפור מספר חריג של תפילות (חמש)?
מדוע דווקא ביום הכיפורים נוהגים חילונים גמורים לחבוש כיפה ולהגיע לבית כדי להבטיח את שמיעת תפילת “כל נדרי”, המבטלת את כל הנדרים?עניין זה תמוה מכמה בחינות: ראשית, התפילה כתובה בארמית, ואיש אינו מבין את תכנה. שנית, ואף חשוב מכך, מה כה חשוב בביטול נדרים, שמושך אנשים. למשך שעה או יותר לבית הכנסת שאליו אינם הולכים כלל במשך השנה? וכמובן, מה משמעותה של המסורת שהפכה הסמלית ביותר ביום הכיפורים: שחיטת התרנגול לכפרות באשמורת הבוקר, כפי שנהגו לעשות המקובלים? מהי משמעות העניין ומהיכן חשיבותו העצומה?
נחזור לתורה, על הרובד הגלוי והרובד הנסתר הארוגים בתוכה. לעתים הפשט המופיע בתורה, זה המילולי והנפוץ יכול בנקל לגרום לנו להסתייגות כזו עד כי אנחנו לא מסוגלים להתעמק באמת המקודדת הנחבאת בעומק הדברים. כך למשל מתואר במקרא תפקידו של אהרון, הכהן הגדול, ביום כיפור:
“ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת, ואיל אחד לעולה. והקריב אהרון את פר החטאת אשר לו וכיפר ,כעדו ובעד ביתו.”
הקורא הממוצע מתחיל לחשוב: כיצד ייתכן ששחיטה ושריפה של בעלי חיים תכפר על חטאיו של אהרון ובני ביתו? בהמשך נאמר עוד:
“ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה’ פתח אוהל מועד. ונתן אהרון על שני השעירים גורלות: גורל אחד לה’, וגורל אחד לעזאזל. והקריב אהרון את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה’ ועשהו חטאת. והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל, יעמד חי לפני ה’ לכפר עליו, לשלח אותו לעזאזל המדברה.”
מהנאמר לעיל אנו מבינים שהקרבת הקרבנות היא חלק מרכזי מאוד ביום כפורים, אולם מה נותר מכל זה בימינו, כאשר בית המקדש אינו קיים והכהן הגדול אינו פעיל? או במילים אחרות, בהיעדר הקרבת קורבנות פעילה בשגרת החיים של עם ישראל מה מחבר אותנו כיום למצוות הכפרות של יום הכיפורים? ומדוע מצוות אלה חייבות להתקיים דווקא ביום הכיפורים ולא בשום יום אחר?
משיב רבי שמעון בספר הזוהר
בניגוד לאמונה הדתית הרווחת בקרב בני כל העמים, קורבנות אלה לא נועדו לרצות את האל,לצורך מה הם נועדו אם כן?
את התשובה לשאלה זו נקבל לאחר שנשוב לשאלה הבסיסית ונבין מדוע נבחר דווקא יום הכיפורים להיות היום החשוב ביותר בשנה החל ב-י’ בתשרי.
האם שאלנו פעם את עצמנו מדוע נוהגות כל החברות המתקדמות לספור על בסיס יחידות של 10?
מנקודת הראות הקבלית 10 פירושו שלמות, מלכות.
כך עשרת ימי תשובה מהווים מסגרת אנרגטית של עשר יחידות זמן (יום = יחידת זמן), או אם תרצו – כמוסות זמן – שכל אחת מאופיינת באנרגיה מסוימת המסייעת לנו להילחם בכוחות הרשע.
כך למשל, ביום הראשון של ראש השנה תקפנו במישרין את המודעות השלילית וטיפלנו בהיבט מסוים של הכוחות המקטרגים הפועלים בתוכנו. אולם כדי להשיג חיסול מוחלט של כוחות אלה – קרי, של כוחות המוות, המחלות והצרות בחיים – הזדקקנו ליותר מיום אחד. ולכן עומדים לרשותנו עשרה ימי תשובה, כאשר בכל יום מתגלה היבט אחר של מודעות שלילית, וכל יום מתוך עשרת ימי התשובה מייצג ספירה אחרת שאנו מטהרים, או חבילת אנרגיה שלילית אחרת שנגדה אנו נלחמים.
לכן, לא במקרה תוכנן על ידי התורה לחול ב-י’ בתשרי.
יום כפורים מבטא את המהות הגלומה ב-י’ בתשרי, ולא כפי שניתן לחשוב בטעות כאילו יום הכיפורים יצק את התוכן לתאריך.
יעד או דרך?
אם כן, יום הכיפורים הוא לא יעד שיש להגיע אליו, אלא הוא התוצאה של עשר פעימות הלחימה שאנחנו מבצעים מול כוחות הרשע ובמילים אחרות: זו הסיבה לכך שאנחנו לא יכולים פשוט כך להיכנס לבית הכנסת, להאזין לתפילת “קול נדרי” ולהיות בטוחים שבכך נשיג כפרה על החטאים שלנו.
זה לא עובד בצורה הזו!
יום הכיפורים הוא שיא שקודמים לו עשרה ימי קרבות רצופים ומלאים שבכל אחד מהם אנו תוקפים ומשמידים חלק אחר, ספירה אחרת, מהטיל של המקטרג, כלומר השטן. והתפילות? אלה הם ערוצי התקשורת המסייעים לנו לזהות איזו משימה עומדת בפנינו בכל יום ומה עלינו לתקוף בתוך כמוסת הזמן בה אנו נמצאים.
וכיצד משיגים כפרה?
בהקשר של מלחמה בהיבטים השליליים בחיינו במהלך עשרת ימי תשובה, יש לשאול מהי אותה כפרה אליה אנו חותרים וכיצד ניתן לממש אותה? האם כפרה פירושה שהיינו ילדים רעים ועכשיו אנו מבקשים סליחה ומחילה? הרי דבר כזה אפשר לבצע כל השנה, בכל יום. האם אפשר לבקש סליחה לאחר מכן להמשיך בחיינו כרגיל?
כולנו יודעים שיהודים רבים מספור מבקרים בבתי הכנסת ביום הכיפורים, ובכל זאת הסבל בעולם נמשך ואין הדבר מצליח להסיר תקלות ואיומים מחיינו.
מתי כן נצליח לשנות את פני הדברים? כאשר לא נבצע את הפעולות על אוטומט וכאשר נבצע את המצוות של יום הכיפורים מתוך הבנה ומודעות עמוקה למשמעותן.
אדם אשר מצליח לצלול למשמעות העמוקה של יום הכיפורים, מגיע לדרגת מודעות המכונה “בינה” וכבר לא מתקיים בתוכו שמץ של רע.
לדברי האר”י, זהו אדם המחובר לעץ החיים, אדם שכולו אהבת חסד והוא מצליח לשלב את שני ההיבטים של הרצון לקבל.
אין כל רע ברצון לקבל, אולם כאשר הוא כולל רק את הרצון לקבל לעצמו בלבד, האדם מצוי במודעות של “מלכות” שהיא המודעות הפשטנית שבה נמצאים לצערנו רוב בני האדם. זו המודעות שמתקיימת במה שמכנים “העולם האמיתי”. אולם איזה מין עולם אמיתי הוא זה אם יש בו רק תוהו ובהו, צרות ומחלות?
האם יש עולם האמיתי שבו כל זה אינו קיים? יתרה מזאת, האם יש אדם שחי בעולם מושלם שכזה? אדם רוחני שאינו מעורב בשנאה, בקנאה או ברוע?
אומר האר”י: “כל מי ששונא הוא הערב רב”. כלומר, אנו, בני הדור שבו חרב המקדש, דור של שנאת חינם. כל מי שמעורב בשנאה, מביא חורבן ואי סדר ליקום. לעומתו, האדם הטוב מחובר למודעות “בינה”, כמו הכוהן הגדול, כמו אהרון, שהיה כולו חסד. התורה אינה באה לספר לנו שפעם חי כהן ושמו אהרון, אלא שהוא היה צינור למודעות “בינה”, כיוון שהיה אדם שאהב חסד.
בתורה כתוב שאהרון נבחר לתפקידו כיוון שהיה עסוק יום יום בהשכנת שלום בין בני האדם. הוא לא התעסק בשנאה, גם לא בשנאה מוצדקת. שנאה אינה מאפשרת השגת מודעות בינה. וללא מודעות בינה אפשר לשבת בבית הכנסת ולהתפלל ללא גבול, אבל זה יהיה בזבוז זמן. ללא בינה תמשיך להתקיים השנאה בתוכנה ובאופן כזה אין לנו שום סיכוי להסיר מודעות שטן מחיינו.
כאן נחזור לשאלת עשרת ימי התשובה ונבחין שההודעה המוצפנת עבורנו בתוך הפשט המתאר בתורה את יום הכיפורים, הוא שביום זה אנו מקבלים זריקת כוח שנועדה לסייע לנו בהתמודדות עם המציאות הגשמית. מקורה של זריקת הכוח בספירת בינה המתגלה במלוא עוצמתה ביום הכיפורים.
הבינה הקוסמית ולחם הביזיון
במאמר הדן במשמעות הקבלית של ראש השנה פרטנו את משמעות הביטוי “לחם ביזיון”. נזכיר רק שלחם הביזיון משמעותו רצוננו לקבל לעצמנו בלבד. כאשר אנחנו מתגברים על רצון זה ומאזנים בין הרצון לקבל לעצמנו בלבד ובין הרצון לקבל לאחרים, אנחנו מסירים מעלינו את לחם הביזיון, ומשיגים איזון פנימי. לפי התפיסה הקבלית, ההגעה לאיזון הפנימי המיוחל הזה היא סיבת קיומנו על פני העולם הזה.
הבינה הקוסמית, שנותרת סמויה מן העין למרות שהיא קיימת בתוכנו, נועדה לאפשר לנו להסיר מעלינו לחם ביזון. וכאשר אנחנו מבצעים זאת אנחנו למעשה מתחברים למשמעות הגלומה ביום הכיפורים. לצערנו, עם השנים, איבדנו את ההיבט הזה של היום הקדוש בשנה, והתחלנו לציין את היום העשירי בחודש תשרי רק מהבחינה הדתית שלו, ולהתייחס אליו כאל יום קדוש ביותר בעל משמעות דתית. ככל שהתגברה ההכרה כי אנחנו חייבים לייחס ליום הכיפורים ייראה דתית, כך התווסף לתפילות שלנו מושג הווידוי, שאינו קיים בשום יום אחר בשנה. (ראו בהמשך חשיבות המונחים וידוי ו-ודאות בהקשר זה).
אלא שכל התפיסה הדתית הזו טועה, מטעה ומסיטה את מודעות המתפלל מן העיקר.
קבלו את התמונה הרצויה:
ביום הכפורים בינה ומלכות מצטרפות יחדיו. הממלכה העליונה והממלכה התחתונה מתאחדות לכדי שלמות אחת. וכאשר אתם מתחברים לישות הזו, לשלמות הנפלאה וההרמונית הזו, לסוג כזה של תבונה חוצנית, העולם כולו נתון בכף ידכם. ואם אינכם מצליחים להגיע לאיזון ולמימוש הללו, כל התפילות שתרבו בהן לא יעזרו לכם לממש את הקשר עם הבינה הקוסמית.
כיצד מגיעים להרמוניה הדרושה?
הדבר כאמור אינו קשור נקודתית ליום הכיפורים אלא מדובר בתהליך, באורח חיים שלאחר שמסגלים אותו אפשר לממש את הפוטנציאל הגלום בו במהלך ימי התשובה ששיאם ביום הכיפורים בעשרה בחודש תשרי.
את התהליך נתחיל על ידי כך שנייסד ערוצי תקשורת שיסייעו לנו למשל, נתרגל לתרגל מדיטציה כדי להתחבר לממלכה העליונה, למעמקים המצויים בנו, כדי שנצליח לאחד את האנרגיות של בינה ומלכות.
לאחר עשרה ימי תשובה, נגיע לדרגת טיהור של מלכות, של הרצון לקבל, אשר הופך לרצון לקבל על מנת לתת. דרגה זו של טוהר מושגת באמצעות שלבים שונים במשך עשרת ימי תשובה, השווים זה לזה בחשיבותם, אך בעיקר בערב יום הכיפורים, שהוא משני בחשיבותו רק ליום הכיפורים עצמו. בשני המועדים הללו חשוב במיוחד להיות במודעות הנכונה לצורך תקשורת עם בינה קוסמית.
יש לשים לב שהאל מינה את הבינה הקוסמית לסייע לנו בחיים. לכן, למרות העובדה שמדובר ביקום חופשי המאפשר בחירה חופשית, רצון חופשי וקשר חד ערכי בין סיבה לתוצאה, הרי שהבורא ארגן את היקום כך שהבינה הקוסמית, קו אספקת החיים שלנו, מאגר האנרגיה, תעזוב את תחומה, התחום של תבונה חוצנית, ותופיע בתחום שלנו. זה קורה רק פעם בשנה – ביום הכיפורים. אז עומדת הבמה לרשות הבינה, ביום העשירי בחודש תשרי.
זו אם כן המשמעות של תשרי ויום הכיפורים, ואין מדובר רק ביום קדוש, יום של יראה, חרטה ושאר תכונות שנקשרו בו.
יום הכיפורים הוא היום של עצמת הבינה וזה עיקר המשמעות המאפיינת אותו.
הדברים הללו אינם חדשים. הם כתובים בזוהר כבר אלפיים שנה ונמצאו בכתבי האר”י, המפרשים את הזוהר, כבר לפני 450 שנה. לכן גם היום, ובעיקר היום, בעידן הדלי, חשוב שנבין שיום הכיפורים אינו אוסף של מצוות והגבלות שאנו מקיימים, אלא היום שבו מתגלה בינה על פני כדור הארץ, ושכל הפעולות שאנו עושים בבית הכנסת ביום זה לא נועדו כדי לקיים את היום אלא הן תוצאה של אירוע קוסמי זה. הן תוצאה של הופעת בינה, התבונה החוצנית החיונית כל כך לשלמותו הרוחנית של העולם ולקיומו הגשמי של כל אדם בעולם.בגלל נוכחותה של הבינה הקוסמית דווקא ביום זה אנחנו נד
חפים להליכה לבית הכנסת ומתחברים לערוצי האנרגיה כלומר לתפילות שמסייעים להעביר הלאה את המשמעות הגלומה ביום זה. וכל דבר אחר הנובע מיום הכיפורים מצטייר בעת זו כמשני בחשיבותו.
לפני סיום נחזור לשאלה מתחילת המאמר – מדוע ביום הכיפורים דווקא חלים כל כך הרבה איסורים שאינם קיימים בימים אחרים במהלך השנה?האיסורים הללו הם למעשה חלק מהערוצים הפותחים בפנינו את הדרך לבינה, החיונית כל כך להשגת המטרות הרוחניות שלשמן קיים יום הכיפורים.
כך למשל, כאשר אנו צמים ביום כיפור, אנו מתחברים לאנרגיה של בינה בכך שאנחנו מבטלים לחלוטין את ההיבט של מלכות בתחום הרצון לקבל לעצמו בלבד. כלומר בכך שאנחנו באופן מודע מונעים מגופנו מזון, אנחנו מייסדים ביטול גמור של הרצון לקבל לעצמו בלבד (זוכרים את לחם הביזיון והצורך בהשגת איזון?). בדומה לעניין הצום, ביטול הרצון לקבל לעצמו היא הסיבה לכך שאנחנו מקבלים על עצמנו את האיסורים החלים ביום הכיפורים. כאשר אנחנו שומרים ומקיימים אותם, אנחנו מצליחים לנעול באופן רוחני את הרצון של גופנו לקבל לעצמו.
זה המקום לשאול כיצד יתכן שהצורך של הגוף לקבל לעצמו בלבד נעלם פתאום וזאת למרות שאנחנו ממשיכים בחיים ולא מתים?
הדבר מתאפשר כיון שאנחנו פשוט נועלים בתוכנו את הרצון לקבל לעצמנו ומונעים את ביטויו בפועל בכך שאנחנו מנטרלים אותו על ידי החלה של חמשת ההגבלים. ורק משום שנטרלנו את הרצון לקבל לעצמו בלבד, ולאחר שעשינו זאת, יש באפשרותנו להתקשר לתבונת אנרגית המחשבה הפנימית של בינה. ובכך, למעשה, לממש את המשמעות האמיתית הגלומה ביום הכיפורים.