לפני כמה מאות שנים, במזרח אירופה חיו איש עני ואשתו. שמם היו יוסף ורבקה וביתם לא היה הרבה יותר מצריף קטן ורכושם היחיד עלי האדמות היה פרה כחושה אשר מחלבה ומגבינתה האכילו את עצמם והרוויחו כסף.
יום אחד, מעט לפני שקיעת השמש, שמע יוסף נקישה על הדלת וכאשר פתח אותה נפער פיו בתדהמה, לפניו ניצב האיש שנודע למרחקים כמקובל הגדול ביותר בעולם, הבעש"ט (הבעל שם טוב). הוא עמד בכניסה, מלווה בכמה מתלמידיו אשר עמדו ביראת כבוד לפניו.
"נסענו כל היום וכעת כמעט שקיעה" אמר הבעש"ט. "האם נוכל להצטרף אליכם לארוחת ערב?"
"כמובן, כמובן" אמר יוסף בעמדו בצד, בזמן שהמורה ותלמידיו נכנסו לצריף. באותו רגע, רבקה אשר עמדה לצד התנור, הביטה מעבר לכתפה, גם היא הייתה נדהמת ואפילו מעט מפוחדת מהופעתו הפתאומית של המורה הגדול.
"מצויין" אמר הבעש"ט כשהוא מביט סביב, "אך עליי לספר לכם שתלמידיי ואנוכי רעבים מאוד אחרי מסענו, היינו רוצים כמה מנות הגונות של בשר, כמה ירקות טריים וכמובן גם יין טוב. אתם תוכלו לארח אותנו הלא כן?"
יוסף היסס אך הנהן בהתלהבות, "או כן, זה כבוד גדול בשבילנו ואנחנו רוצים לתת לך בדיוק מה שאתה מבקש, תן לי רק לדבר עם אשתי לרגע".
הוא ורבקה פרשו לפינת החדר, "מה נעשה?" שאלה רבקה בדאגה, "איך ניתן לאנשים האלה מה שהם רוצים, אין לנו שום בשר או ירקות טריים, והיין שאנו שותים בכלל לא ראוי לבעל שם טוב!"
יוסף הרהר לרגע, ואמר, "יש רק דבר אחד לעשות, אצטרך למכור את הפרה כדי לקנות אוכל אין זמן לבזבז!" ולפני שהספיקה אשתו למחות, מיהר ויצא מהבית.
כעבור שעה קלה חזר יוסף עם מצרכים בדיוק לסעודה שתיאר הבעש"ט, ורבקה מיהרה להכין אותה.
כשהחל המקובל הגדול לאכול נדהמו יוסף ורבקה, כיצד הוא אכל ואכל, שתה ושתה, וברגע שסיים צלחת אחת מייד ביקש עוד אחת, הוא נראה כמו מכונת אכילה, אפילו תלמידיו נדהמו, נראה היה כאילו הבעש"ט מתכוון לאכול לזוג העניים את כל מה שבבית, וזה בדיוק מה שהתרחש.
לאחר שנגס את הנגיסה האחרונה, דחף הבעש"ט את כיסאו מהשולחן ונעמד על רגליו. "זה היה נהדר! תודה רבה!" אמר, "כעת יש לנו כוח מחודש לצאת לדרך כך שנצא מייד לדרכנינו" ובהבזק של רגע נעלמו הוא ותלמידיו, בדיוק כפי שהופיעו.
"זוהי צרה צרורה", אמרה רבקה כשנסגרה הדלת מאחורי האורחים היוצאים, "כעת באמת אין לנו דבר, אפילו לא הפרה הכחושה! מה נעשה יוסף? אנחנו נמות ברעב!" יוסף לא היה מסוגל לסבול את מראה אשתו הבוכייה ולא ידע מה לעשות, הוא פתח את הדלת וצעד החוצה לאוויר הלילה הקר.