מאז שנת 2000 הביאו רעשי אדמה, הוריקנים, סופות טורנדו ונחשולי צונאמי הרס וחורבן על מקומות רבים בכדור הארץ והותירו מאחוריהם מיליוני הרוגים ופצועים כפי שמעולם לא ידענו בהיסטוריה הכתובה של העולם. מטרידה יותר היא העובדה כי באביב 2011 , רעש אדמה, צונאמי והתכה גרעינית, כולם התרחשו ביפן בעת ובעונה אחת, כאילו היה זה מסר בעבורנו, משמעות כלשהי ושיטה בטירוף.
זה כבר כאן.
ההתנהגות האנושית היא סיבת ההרס. הטבע האנושי ואמא טבע חברו יחדיו. ספר הזוהר אומר כי מעשיו של האדם משפיעים על היקום כלו על כל מרכיביו, כולל ממלכת החי, הצומח והדומם. האם ביחסינו זה אל זה אנחנו עדינים ומלאי חמלה כמו רוח קיצית קלילה, או צעקנים, המוניים ואגואיסטים כמו סופת טורנדו?
אם לא נשנה מיד את הטבע האנוכי שלנו, אם לא נדאג לצדק חברתי, אם לא נתנהג בכבוד אנושי לשונה מאתנו – איש לא יימלט מתוצאות טבעיות כמו סופות טורנדו ואסונות אחרים. עלינו להכריז מלחמה על האגו שלנו ולהילחם בנהנתנות ובהתנהגות התגובתית שלנו. אם אנחנו רוצים להצליח, עלינו להגביר את החמלה שבנו ולחזק את הסובלנות ואהבת הזולת, במיוחד כלפי אויבינו. איננו יכולים עוד להרשות לעצמנו אויבים – לא כיחידים ולא כאומות.
זה לא יהיה קל. הכוח היריב שמסתתר במוחנו ישכנע אותנו כי אסונות הטבע האלה הם חלק ממחזוריות היקום, כפי שהייתה במשך מיליארדי שנים. או שהבורא כועס עלינו, או כל דבר אחר – רק לא בגללנו; הם לא נובעים מן האגו שלנו. אנחנו נמציא את הטיעונים המבריקים ביותר ונשתמש בכל התיאוריות המדעיות שבסופו של דבר יטילו את האשמה על כל דבר אחר רק לא על עצמנו, כדי להימנע מן האיום הגדול מכול: נטילת אחריות.
יחד עם זאת כל המשברים, הכאב והסבל וכל הכאוס הזה יעזרו לנתץ בהדרגה את הרצון האנוכי ואת הטבע העקשני, הקר והמלומד של האדם, המוכר גם כאגו. הם יהרסו את הלך הרוח של חוסר הסובלנות והקנאות הדתית אשר גרם ליותר הרס בעולם משעשו זאת כל הסופות גם יחד. באמצעות סבל, פורענות כלכלית, אסונות טבע ונשק להשמדה המונית, יכריחו את בני האדם לחפש ולמצוא את הטוב שבתוכם, וחשוב מזאת, בתוך זולתם.
אחרי שנעקור מתוכנו את הנהנתנות וחוסר הסובלנות, נרים ידיים ונלמד כי אכפתיות ללא תנאי כלפי הזולת אינה קשורה במוסר או באתיקה, וגם לא בהיבטים דתיים. דאגה כזו היא נוסחה שמציתה את האור הגנוז של הבורא וגם מביאה מזל טוב אמיתי בחיינו. במילים אחרות, טוּב מתגמל אותנו בדיווידנדים עצומים. וזהו הפרדוקס של הכול. נתינה ללא רצון לקבל לעצמו היא המפתח משום שרק אז נקבל בתמורה את הכול.
המקובלים הקדמונים מלמדים אותנו להתנהג כמו דבורים ולא כמו עכבישים בכל הנוגע לכישרונותינו, כישורינו, לעושר ולנכסים שלנו. עכבישים אוגרים כל אחד בשביל עצמו, ואילו הדבורים אוגרות כדי להעניק הכול לאחרים.
בזכות הדבורים אנחנו מקבלים את כל החומרים נוגדי החמצון והוויטמינים שיש באוכמניות, בתפוחים, בדובדבנים, באשכוליות, בגזר, בברוקולי ובשאר הירקות והפירות שאנו צורכים. בערך שלושים אחוזים ממזוננו מגיעים מצמחייה המואבקת בידי הדבורים. לעשרים אלף סוגי הדבורים המוכרים לנו יש גם השפעה כלכלית: היבולים המופרים שווים כעשרים מיליארד דולר, ואולי יותר.
אבל משהו מוזר קורה לדבורים. הן נעלמות מעל פני כדור הארץ ואיש עדיין אינו יודע את הסיבה לכך. זה נקרא "הפרעת התמוטטות המושבה". הדבורים עוזבות את הכוורות ונעלמות. זה עלול להביא הרס על הספקת המזון ועל הכלכלה, ואם הדבר לא ייפתר הוא עלול לחולל משבר עצום שישפיע על כדור הארץ כולו.
למרבה העניין, לפי ספר הזוהר, הדבש שמיוצר בכוורת מקביל לעולם הגשמי הידוע בשם "מלכות". מה שזה אומר לנו הוא שהדבורים ממלאות תפקיד חיוני ברווחתו של כדור הארץ, שהוא המציאות הגשמית שלנו. ושוב מאשר לנו המדע את מה שכתוב בספר הזוהר.
אבל איך כל זה קשור למילים שמזכיר ספר הזוהר: "אוי ואשרי"?
זה אומר ששני העולמות – החיובי והשלילי, החושך והאור – יחיו זה לצד זה.
זה קורה כבר עכשיו. זן חדש של מיליארדרים צעירים מעמק הסיליקון פועל במודעות חברתית. שלא כמו הדורות הקודמים הם אינם שקועים כל כך בחומרנות כגון רכישת מכוניות, בתים ומטוסי סילון פרטיים. מיליארדרים צעירים רבים רוצים להביא לשינוי חיובי בעולם. לא בתרבות הפופ או במונחים טכנולוגיים אלא ברמת הנשמה, בזירות החברתיות המשפיעות במישרין על רווחתו הרגשית, הגופנית והרוחנית של המין האנושי.
בד בבד עם זה, תאוות הבצע של התאגידים ושל היחיד ממשיכה להתפשט במהירות פשוט מפני שיותר מדי אנשים נשארים מכורים לאגו שלהם, בדיוק כשם שהמכורים להרואין מתמכרים לסם שלהם.
שני הצדדים נעים כל אחד לעבר השוליים הקיצוניים שלו – לעבר האור ולעבר החשיכה. השטח האפור נעלם והעולם היה למקום נוקשה של שחור ולבן, עם קו מפריד ברור בין החומרי ולרוחני.
אנחנו חיים בימים שבהם אנו עדים להתפתחות מדהימה בתחומי הרפואה, המדע והטכנולוגיה. ההתפתחות הזאת חלה בד בבד עם פריצות דרך לא רק בנושאי זכויות הנשים, זכויות האדם והמלחמה בעוני וברעב, אלא גם במציאת פתרונות שיולידו שלום בר־קיימא בין העמים.