פרשת עקב:
איך ברכות באות לעולם ואיך נזכה לקבל את כל הברכות עבורנו?
מהו סוד הדמעות?
איזה תפילה מכילה בתוכה את כולן?
מהי יראה אמיתית ומהו הפחד היחידי שצריך להיות לנו?
למה יצחק הריח את יעקב ("ריח גן עדן") לפני שבירך אותו בכל הברכות?
בפרשה משה מחלק מתנות אחרונות לעם ישראל ואם נעבוד לפיהם נקבל בהירות חדשה על העבודה הרוחנית שלנו ונקצר תהליכים בחיינו.
מהי יראה אמיתית? הערכה.
הרמב"ן אומר שעלינו לברך 100 ברכות בכל יום. הכוונה היא לעצור ולהעריך 100 פעמים בכל יום.
יצחק היה עיוור ונאמר עליו כי "ראה" את ריח יעקב, ריח גן עדן ועצר ונהנה ממנו לפני שבירך את יעקב. הברכות שבירך את יעקב הן מעיין כל הברכות של כל הדורות.
יעקב "ראה" את הטוב שביעקב, "ריח גן עדן". המילה ראה מייצגת הכרת הערכה של הרגע הזה, יצחק מזהה פה ברכה, מעריך, וואו יש ליעקב ריח גן עדן. לאחר ההערכה נפתח שער הברכות.
כל ברכה שבאה לעולם מגיעה משער הברכות. המפתח לשער הברכות הוא הערכה של מה שיש לנו.
לא פשוט להגיע להערכה של מאה דברים ביום. אם נגיע לזה ייפתחו השמיים עבורנו היום ומחר ונקבל את כל הברכות.
העניין הוא שבטבע שלנו אנו בדיוק ההיפך, מתלוננים.
עלינו ללכת נגד הטבע בכדי לקבל את כל הברכות. מאה רגעים ביום להעריך.
משה אומר לבורא: העם אחרי לכתי יילך אחרי אלוהים אחרים.
הבורא אומר נכון, בלכתך המודעות שלהם תרד, אך יקרה משהו אחר, בדורנו אנו מתחילים להעריך. יש התעוררות של הערכה.
הכרת תודה פותחת שערי הברכות. אם לא מעריכים ומתלוננים: נרד מהדרך הרוחנית, לא נקבל את הברכות שאנו צריכים לקבל.
הרב אשלג מסביר שהפחד היחידי שאנו צריכים לפחד הוא הרצון העצמי שלנו: מלהיות אגואיסטים.
ההיפך מרצון עצמי, הוא לעורר אצלנו כאב שיש לאדם השני.
כאשר אנו מקבלים ברכה שאין אנו יכולים *להכיל ובכל זאת מקבלים אותה, האור/ הברכה שקיבלנו עוברת לצד הקליפות/ הטומאה ונוצר מסך. לכן, יעקב קיבל את הברכה שהיה אמור לקבל עשוו, הבן הבכור. יעקב היה מסוגל לקבל ולהכיל את כל הברכות שיעקב ברכו לדורות הבאים.
(*להכיל הכוונה לקבל ולעשות עם זה משהו טוב).
מהו סוד הדמעות?
האור חזק יותר מאיתנו, ניצוצות אור טהורות נכנסות אלינו בכל זאת. האור הזה נקרא סוד הדמעות.
יש דמעות שאנו בוכים על עצמנו, כשאנו בוכים על הכאב שיש בעולם דמעות הבורא יורדות אלינו.
איך נקבל את הברכות?
ההיפך ממה שאנו חושבים: לא לבכות על עצמנו אלא לבכות על אחרים.
כל פעם כשאנו רוצים לבכות על עצמנו: לעצור. כי דמעות על עצמנו עוצרות את הברכות שרוצות לבוא אלינו. עלינו לבכות על הכאב שאנשים עוברים, על כך שאיננו יכולים לעזור להם. דמעות אלו מעוררות רחמים וברכה עליו מלמעלה.
הבכי מעורר ופותח את שערי הדמעה של הבורא ומוריד ברכות. כל דור בוכה על אחרים והדמעות מצטברות, הדמעות האלה פותחות את שער הדמעות ומביאות את גמר התיקון.
תפילת שמע ישראל:
כוללת בתוכה את כל הברכות, במידה ואנו עושים כוונות נכונות. התפילה מחברת בינינו לבין הבורא, בין עולם עליון ותחתון. הכוונות לפני התפילה הן דאגה ואהבת הזולת. לא להיסחף לשנאה, כי שנאה סוגרת שערי שמיים.
"אם במצוותיי תלכו…" התפילה מסבירה בפשטות: אם תעשו טוב יקרה טוב, תעשו רע יהיה רע. בתפילה מבקשים מאיתנו להשתמש בכלים.
רש"י מסביר שכל סיבת הלימוד ובשימוש בכלים היא לגרום לנו לאהוב אנשים אחרים. אחרי חטא העגל נעלמה המודעות הזו של אהבת לרעך כמוך.
משה אומר לבני ישראל תמשיכו לעשות מצוות גם לאחר לכתי, גם לאחר שירדה מודעות אהבת חינם מאותה סיבה: המצוות מעוררות בנו דאגה ואהבה כלפי הזולת. בדורנו יש מודעות ועזרה לעשות מצוות באהבה ולא כהרגל רובוטי.
הרי שנים קיימנו מצוות כהלכתן ואסונות קרו.
בדור שלנו יש כוחות שמעוררים לאהבת הזולת, ככל שמתקרבים לזמן הגאולה יש יכולת לאנשים לעשות מעשה ולהכניס אהבה.
אם נצליח לעורר יכולת לאהוב בכל מעשה שלנו תהיה התעוררות בכל העולם ללמוד קבלה, מציון תצא תורה ולא רק מהארץ.
כל הנשק בעולם יתבטל ולא תהיה מלחמה.
המעשים הטובים עם מודעות אהבת הזולת מבטלת כלי מלחמה וגורמים לאומות העולם רצון ללמוד זאת. הארץ היא הזרע לכל העולם. אם נתאמן וננהג באהבה כולם ירצו ללמוד קבלה והמלחמה תתבטל מהעולם, אך "עוד לא מלאה הארץ דעה": עוד לא הבנו זאת ממש.
משה אומר תשתמשו בכלים ובמצוות כל הזמן בכדי שנזכור זאת וכהזמן הנכון יגיע נעשה זאת עם מודעות של אהבה.
שבוע טוב 🙂
שרה