אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים, וגם אותה פגישה לא יכולה להתקיים פעמיים, גם כאשר היא עם אותו אדם.
פעמים רבות אנחנו פוגשים אדם מסוים ומרגישים שונה בכל פגישה ופגישה.
גם כאשר אנחנו פוגשים מקובלים, אנחנו מרגישים בכל פעם אנרגיה שונה, הכל בהתאם לרמת המודעות בה אנחנו נמצאים.
פגישה עם מקובל, או האזנה לדבריו מנחיתה לפתחנו פצצת אנרגיה שמנתצת את אשליית החומר בה אנו נתונים.
החיבור שלנו לאנרגיה שהרב מדבר עליה (פרשת ראה, ביום הולדתו על כח הראיה הרוחנית), מאפשר לנו להתמודד עם כל דבר שלילי – חרדה, מחלה, עצבים, פחד לאבד משהו או להיכשל – ופשוט להיפטר מהאשליה הזו של החומר, כלומר להיפרד מהמימד השלילי הקיים בו.
כשאדם נפטר מהעולם הזה, הוא בעצם נפטר מהמסגרת המוכרת לנו, המסגרת של הגוף הפיזי.
המסגרת המגבילה של הגוף הפיזי מונעת מאיתנו, למשל, להיות בשני מקומות בעת ובעונה אחת; גורמת לנו לחשוב שלא נמצא את בן הזוג הקוסמי שלנו; גורמת לנו להרגיש שיש דברים שלא נשיג לעולם.
ברגע שאדם עוזב את העולם, הוא נפטר מהמגבלות הללו.
התפקיד שלנו, מבחינת הקבלה, הוא להתחבר למודעות הזו, נטולת המגבלות, כבר בזמן שאנחנו חיים בעולם הזה.
הקבלה מבקשת מאיתנו להבין שהכוח שנמצא בתוכנו הוא כוח של ניסים ונפלאות, כוח של אינטליגנציה, חוכמה, דאגה והשפעה וכי עלינו לחיות מתוכו כדי להתגבר על האשליה (האחד של האחוז) לשנות את המעמד הפיזי שלי ולהתחבר לאור.
חיבור לאור מתחיל בידיעה המוחלטת שלנו שיש מילוי לכל חוסר, שיש רפואה למחלה, שיש פתרון לכל צרה.
אם שנה שלמה חיפשתי עבודה ואני כבר מפחד שאצא מהלופ של חוסר תעסוקה וממהר להסכים לעבודה הראשונה שהציעו לי – גם אם אינה מתאימה לי, מדובר בפתח לצרות כיוון שפעלתי מפזיזות ומתוך חוסר ודאות וחוסר ביטחון בבורא.
ומה לגבי מצבים בריאותיים קשים, בהם הרופאים אומרים שאין עוד סיכוי לרפואה הקונבנציונלית, אבל אני עדיין מצפים לנסים?
במצבים אלה, עלינו להמשיך לפעול בנחישות במימד הפיזי ולהאמין בוודאות של האור ובידיעה שהנס יגיע בעת הצורך.
גם כאשר המצב קשה, הקבלה מצפה מאיתנו, לא להיכנס לחרדות ולדאגות, לא להיסחף להתנהגות בלתי ראויה שנובעת מפחדים אלא לשמור על מודעות צלולה.
עלינו לזכור שהוודאות שלנו היא שתאפשר לאור להיכנס. בריחה למשככי דאגות כמו אלכוהול או סמים לא תועיל. עלינו פשוט להיות במודעות!
כשנמצאים בסביבתו של מקובל אמיתי, מרגישים את נוכחות האור המציפה אותנו, וגורמת לדברים להיות ברורים יותר.
התקרבות למקובל הוא תהליך שקורה בשלבים ושמתלווה אליו זכות עצומה. השלבים הראשונים בתהליך נקראים "הכלים הזכים".
הכלים הזכים הם הספירות הראשונות שלנו – כתר חכמה ובינה, שיוצאות מהקליפה ומתחברות ראשונות למקובל. כאשר זה קורה, אנחנו מרגישים שעוברים עלינו דברים מופלאים.
ככל שעובר הזמן, ואנו נותרים בסביבתו של המקובל, גם הכלים העבים יותר מתחילים לצאת מהקליפה. אלה הם כלים שהרצון שלהם לקבל גדול יותר. בתקופה זו אנו מרגישים תחושות כמו:
״מגיע לי״, ״אני כבר הרבה זמן עם המקובל..״, ״אני כבר חכם גדול״…
אלה הן תחושות שנקראות כתר – חכמה – בינה נפש – רוח – נשמה ז"א – מלכות חיה.
למשל: זוג מתאהב, הכל נפלא, מלא אנרגיה… ואז מגיעה תקופה קשה, מגיע משבר…
איך עוברים את המשבר?
אם מצליחים בשלב זה להתגבר על הקושי ועל האנוכיות ולא שופטים האחד את השני – אזי האור שמצליח להתגלות הוא עצום כיוון שהכלים בשלב הזה הרבה יותר עבים.
בתחילת הקשר עם מקובל אנחנו מקבלים "הלוואה של אור", ובהמשך עלינו לעבוד יותר ויותר קשה כדי לזכות באור עצום, להצליח להתמודד עם משברים וקשיים, ובכל זאת להישאר מחוברים.
חוויה אישית:
בערב ראש חודש אלול בשנת 1980 יצאנו לטיול רוחני בירושלים, וירדנו לשלח יחד עם הרב וקרן. כשחזרתי מהטבילה, נזכרתי שלא פתחתי את העיניים במים.
ניגשתי לרב לשאול האם עליי לטבול שוב. כשניגשתי אליו ואמרתי ״הרב..״, הרגשתי שאני חוזר לחיים קודמים… תחושה מוכרת. והרב חייך, כאילו יודע בדיוק באיזה מימד אני נמצא.
שאלתי אותו את השאלה, והוא ענה ״כן, אבל מהר״. הרגשתי כאילו הרב נתן לי פקודה ושאני מסוגל לעשות כל מה שיצווה עלי. רצתי וטבלתי שוב. אחרי הטבילה, הזמינו אותי הרב וקרן ללמוד אצלם בבית. זה הרגיש כמו גן עדן, אווירה שלא מהעולם הזה. הרב בחלוק, שותה תה קמומיל, ואני איתם. כעבור זמן קצר הזמינו אותי לשבתות אצלם בבית והרגשתי שהם כמו אבא ואמא עבורי, כמו החברים הכי טובים.
בהמשך, כשהרב וקרן היו צריכים לנסוע לחו״ל, הפרידה מהם הייתה לי קשה מאוד, שכן הדברים שזכיתי לחוות ולראות במחיצתם, הם בלתי ניתנים לתיאור. גיליתי שהרב ממש יכול היה לשלוט במה שקורה: לשלוט במחשבות, לשלוט בתמונה. הבנתי שהרב וקרן נמצאים בכמה עולמות במקביל ומקיימים קשר טלפתי בדרגה אחרת לגמרי. כשהרב וקרן היו חוזרים לחגים, והיינו נפגשים, הם נהגו להראות לי דברים שאנשים לא רואים בעיניים. ובגלל שראיתי וחוויתי על בשרי – הייתי בוודאות מוחלטת. הרב אמר לי פעם אחת שהוא יודע שהזמן שהוא נמצא עם מישהו זה הזמן שהאור הקציב לו להיות במחיצת אותו אדם.
כשנמצאים עם מקובל מתחילים לראות דברים שהם מעבר לפיזי. מקובל נראה לכאורה אדם מהשורה, אדם רגיל, אבל הוא נמצא בעת ובעונה אחת גם בעולם הפיזי וגם בעולמות עליונים.
המקובל נמצא מעבר למחשבות הרגילות, ומקיים תקשורת תמידית עם מספר עולמות. כך, למעשה, הוא הופך להיות האור שמסלק את החושך, שמעבר לאשליה.
כדי להתנהג במודעות של אהבה ונתינה, עלינו לטעום את הגילוי הזה, לחוות אותו. זו הוודאות שמדברים עליה.
ההתנהלות של הרב בכל יום, בכל שנייה, בכל רגע – היא תמיד התנהלות של ודאות, של נתינה, אהבה, דאגה. כשפוגשים אותו זו תחושה שאלוקים מחבק אותך.
כאשר הרב פוגש בתלמידיו ומתערבב בהם, המודעות שלו קצת יורדת שכן הוא מתאים את עצמו לרצונותיהם, אבל למעשה זו בדיוק השליחות של המקובל – להקריב את עצמו למען האחרים.
ואין מדובר בהקרבת הנוחות, אלא בהתקרבות לאנשים, לתלמידים, ובלקיחת הסיכון שיידבקו בו גם אלמנטים שליליים ומחשבות שליליות, אבל הרב הרי כל כך חסין, שהוא מצליח לעשות תשובה לכל האספקטים השליליים שמנסים לדבוק בו.
הרב מעלה את החלק של הכלי ששייך לתלמיד ובכך מעלה (מתמיר) את התלמידים מבלי שידעו, שכן מקובל רואה את העתיד מראש ולכן נמשך לחיוב באופן אוטומטי.
המקובל יודע שהוא מעניק הרבה לאנשים שסביבו, לכן עלינו להעריך את נוכחותם של המקובלים בחיינו, להעריך את המתנה הזו שהבורא שלח לנו. לכן עלינו להתפלל כדי שלמקובל יהיה הכוח לעשות את עבודתו ושליחותו בעולם.
ומדוע יש כל כך הרבה מקטרגים על הרב? כיוון שאינם יכולים להתמודד עם כמות עזו של אור.
לכן, עלינו להמשיך את העבודה, עלינו להמשיך להוקיר תודה, להעריך את העבודה שהמקובל עושה למעננו ואחרי שהמקובל העלה אותנו, לקבל גם על עצמנו את אותם הקודים – במעשים, בהתנהגות, בהתנהלות.
כל אחד מאיתנו, בדרגת המודעות שלו, יכול להשתתף ולעשות כדי לחבר עוד אנשים, להפיץ את הזוהר. יש לנו בחירה ללכת ולעשות.
העובדה שהרב פה, אחרי האירוע המוחי שעבר, היא סוג של נס בל יתואר.
הרופאים לא מבינים איך התחבר מחדש, בע״ה.
כמובן שזוהי המודעות שהחזיקה אותו.
ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להעביר את זה הלאה? אפשר להאזין להרצאות של הרב, להשפיע על עוד אנשים וכך להתחבר למודעות שלו.
הרב מנחה אותנו להתחבר למודעות שלו ואומר: בכל פעם שיש לכם שאלה, חשבו מה הרב היה אומר וקבלו מין חיבור מבפנים, חיבור שנקרא ודאות הכוח. עלינו פשוט לעצום את העיניים וכמו שרואים את העולם הגשמי, כך ניתן לראות את העולם הרוחני.
זה חיבור בר קיימא שנשאר לנצח.