פרשת השבוע הזה, פרשת ראה, מתחילה במלים: "ראה, הנני נותן לפניכם היום ברכה וקללה." כאן מדברת התורה לא רק על הזמן שבו היה משה במדבר עם בני ישראל; היא מדברת גם עלינו כאן ועכשיו. חכמינו מלמדים שמאז חטא אדם וחוה ועד גמר התיקון כל דבר בעולם הזה – כל מצב, כל מה שאנו מביטים בו, וכל אדם – הוא תערובת של טוב ורע, חיובי ושלילי.
לעומת זאת, יש לנו בחירה על מה להסתכל ולמה להתחבר. אנו עלולים לחשוב, למשל, שאנו בני אדם טובים שרק רואים את השלילי שבאדם אחר, אבל לא זה הוא המצב. מה שאנו באמת עושים הוא להתחבר לחושך שבתוך אותו אדם. באופן דומה, כאשר אנו בוחרים לראות את השליליות שבתוך משהו או מצב מסוים, אנו מתחברים לחושך שבתוך אותו דבר או המצב.
Image courtesy of photostock at FreeDigitalPhotos.net
האמת היא שבכל רגע נתון, כאשר אנו מביטים במישהו או במשהו, ניתנת לנו בחירה האם להתחבר לחיובי או לשלילי, וחשוב להבין שהבחירה שאנו עושים קובעת למה נתחבר. כל אחת ואחד מאתנו הוא תערובת של אור וחושך, וכאשר אנו נכנעים לדרישות של השליליות שלנו ומתמקדים בחושך שבמישהו אחר, אנו מחברים באופן מושלם את החושך שלנו עם החושך של אותו אדם.
מצד שני, כאשר אנו רואים את הטוב במישהו, אנו מעוררים את האור שלנו ומתחברים לאור של אותו אדם. זה רחוב דו סטרי. למרבה הצער, רובנו חושבים שכאשר אנו שופטים מישהו או משהו, זה רחוב חד סטרי: אני טוב, ואני מביט במשהו רע. לא. אנו חייבים להבהיר שבאופן מוחלט, בכל רגע נתון, כאשר אנו רואים את החיובי או השלילי בכל דבר, זה מה שאנו מעוררים בתוכנו.
התובנה רבת העוצמה הזו שונה מהדרך שבה רובנו רואים את האנשים ואת העולם סביבנו. אנו חייבים ללמוד לחזק את הצד החיובי שלנו ולזכות בשליטה על השליליות שלנו, כדי שכאשר נביט מחוץ לעצמנו באדם או במצב, נתחבר רק לחיובי שבתוכו.
אנו לא מסוגלים לראות משהו שלא עוררנו אותו קודם בתוכנו; מה שאנו רואים משקף את הרמה בה נמצאת המודעות שלנו. אם אנו רואים את החושך, זה מראה לנו שהשליליות שלנו רואה את השליליות שלהם. אם היינו מחוברים לחיוביות שלנו, לא היינו רואים מה שלילי באדם או במצב אחר – לא מפני שזה לא נמצא שם, אלא מפני שלא אליו היינו מחוברים.
מה שאנו רואים באחרים הוא האנרגיה שמתעוררת בתוכנו. משה היה אחת הנשמות הגדולות ביותר שחייתה אי פעם אבל גם מסביבו הייתה קליפה. אם מישהו רצה, הוא יכול היה בצדק לראות בו כל מיני דברים שליליים. ולמרבה הצער, במהלך השהות במדבר, רבים מבני ישראל בחרו לראות את החושך. אבל מה למעשה ראו אותם בני ישראל? הם לא ראו את השליליות של משה; הם עוררו החושך שלהם, והחושך שלהם היה מחובר לקליפה מסביב למשה שנראתה אז כשלילית.
הצורה שבה אנו רואים את העולם ואת האנשים סביבנו משפיעה על מה שקורה לאחר מכן בחיינו. אם אנו בוחרים להתמקד בטוב שבתוך אדם, אנו לא רק מכניעים את השליליות שלנו עם החיוביות שלנו ומחברים את עצמנו ואת האדם האחר לאור הבורא, אנו גם מעוררים חיוביות בתוך האדם האחר. לכן השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא זו: מהו הגורם המכריע בתוכנו? אם אנו רואים את השלילי, זה מפני שהשליליות שלנו מכניעה אותנו. כאשר זה מתרחש, אנו מנתקים את עצמנו ואת המצב או האדם מהאור, ויוצרים ניתוק.
כאשר נבין את הרעיון המדהים הזה ונטמיע אותו בתוכנו, תהיה לנו היכולת לשנות מצבים. כאשר הבורא אומר "ראה הנני נותן לפניכם היום ברכה וקללה" הוא בעצם אומר לנו לזכור שבכל רגע ביום, בכל מצב, ובכל אדם שאנו פוגשים, האור מציב בפנינו לא רק אור או רק חושך, אלא תערובת של שניהם.
כשאנו רואים את הטוב שבתערובת, אנו מתחברים לאור שבתוכה, ובכך מעוררים יותר אור. כאשר אנו בוחרים להרשות לחיוביות שבתוכנו להכניע את החושך, אנו מסלקים שיפוטיות ושליליות – ופותחים את עצמנו לקבל ברכות אינסופיות.
ברכות ואור,
מיכאל