פרשת "ויצא" מתחילה כשיעקב בורח. הוא מגיע לבאר עם אבן גדולה וכבדה מעליה, ושלושה רועים מחכים שכל שאר הרועים יגיעו כדי לעזור להם להסיר את האבן. אבל יעקב מוריד את האבן בעצמו.
אנו יודעים שבכל מה שאנו מוצאים בתורה יש סודות עצומים. לכן, מהו סוד הבאר שיעקב מוצא? כדי להבין זאת באמת, עלינו לחזור קצת אחורה לפרשת השבוע שעבר, "תולדות", שבה מסופר על הבארות שחפר אברהם ושיצחק חפר מחדש. כפי שמציין הרמב"ן, חייבים להיות אור חשוב מאוד והבנה חשובה מאוד בתוך הסיפורים האלה; זה לא יכול להיות סיפור על מציאת וכיסוי בארות.
בפרשת "תולדות", סופר על יצחק שמתחיל לחפור אותן בארות שחפר אביו אברהם, אבל כל שאר תושבי הארץ כיסו אותן. ומשרתי יצחק חופרים ומוצאים באר מים חיים. כאשר הם חושפים את באר המים החיים מתפתח קרב בין הרועים, כל אחד טוען לבעלות על המים. הם חפרו באר שנייה ושוב, היו קרבות, והם התרחקו משם וחפרו באר שלישית ועם הבאר הזו לא היה שום ויכוח. הבאר השלישית נקראה בשם "רחובות" מפני שהיא מייצגת את היכולת לגלות ולפתח את אדמתם מפני שעכשיו אין יותר מלחמות.
הרמב"ן מאוד ברור לגבי כוונת הפסוקים האלה, המספרים לנו את כל הסיפור – גם של פרשת "תולדות" המתייחסת לבארות שחפרו אברהם ויצחק, וגם של פרשת השבוע הזה, פרשת "ויצא", המתייחסת לבאר שחפר יעקב. בשני המקרים לא מדובר על מה שהתרחש בעבר, אלא על זמננו.
כאשר מדובר בתורה על באר מים חיים, אין הכוונה למים פיזיים או למציאת בארות פיזיים, אלא למקום בו שוכן אור הבורא. לכן, התורה משתמשת בפירוש במונח "באר מים חיים", מכיוון שהמונח הזה מתייחס למקום בו שוכן אור הבורא. בבית המקדש הראשון והשני היה מקום שבו שכן אור הבורא, וכל אחד שהיה לו צורך, כל אחד שהייתה לו בעיה, יכול היה מיד ללכת אל המקדש ולמשוך אליו למטה את מעיין המים החיים ששכן שם.
הרמב"ן ממשיך להסביר מדוע היו שלוש בארות. שני בתי המקדש, שני המקומות שנבנו על ידי צאצאי אברהם ויצחק, בהם שכן אור הבורא, נחרבו. סוד הבאר השלישית הוא שהיא מייצגת את בית המקדש השלישי – את הזמן והמקום שבו השלמות המוחלטת של אור הבורא תתגלה לנצח ולעולם לא תעזוב. אברהם ויצחק מייצגים את בית המקדש הראשון והשני שהיו אורות גדולים כשהיו קיימים, אבל הם נחרבו. בית המקדש השלישי, סוד הבאר של יעקב, הוא זה שלעולם לא ייחרב. זה המקום שממנו בא האור של גמר התיקון, האור שמסיר כל כאב, סבל ומוות מן העולם.
זהו סוד הבארות. כאשר מדברת התורה על הבארות, היא מדברת על פתיחת ערוץ של אור. אברהם ויצחק פתחו ערוצים שבסופו של דבר נסגרו. אבל במקרה של יעקב, הבאר שמדובר עליה בפרשת "ויצא" היא חיבור לזרם האור של גמר התיקון. לכן, כאשר אנו קוראים את הפרשה הזו בשבת, אנו יודעים שהאור הזה מתעורר השבוע הזה. כאשר אנו קוראים על הבאר של יעקב, אנו בעצם מתעוררים ומתחברים אל אורו של בית המקדש השלישי שיתגלה ויישאר לנצח.
אבל אנו רוצים ללכת קצת עמוק יותר, מפני שכפי שמסבירים המקובלים, אברהם, יצחק ויעקב ראו את מטרת חייהם כגילוי ערוצי האור האלה, שהם קיימים, אבל בלתי נגישים. אברהם עשה זאת, אבל אז הגיעה שליליות והסתירה את האור והחכמה. יצחק בא וגילה זאת שוב, אבל היא שוב הוסתרה. עד שיעקב, בפרשת "ויצא", פרשת השבוע הזה, פותח אותם שוב. וחשוב להבין שהמציאות הזו קיימת בתוך כל אחת ואחד מאתנו; זוהי לא רק עבודתם של אברהם, יצחק ויעקב. מפני שלמען האמת, מהי עבודתו של אדם רוחני? היא ללכת אל אדם שמוצא את עצמו במלתעות העולם הפיזי ולהראות לו שהוא יכול לפתוח ערוץ של אור, ערוץ של המים החיים האלה.
זו מודעות חשובה שיש לאמץ במהלך השבוע של "ויצא". עלינו לראות את חיינו כפי שאברהם, יצחק ויעקב ראו את חייהם – לעורר את הערוצים האלה, את המים החיים האלה, שהם אור הבורא. כך ראה זאת אברהם. כאשר אברהם דיבר אל מישהו, הוא לא ניסה להעביר חכמה או להקנות הבנה מסוימת; המודעות הפשוטה שלו הייתה, העבודה שלי כאן היא לחבר מחדש את האדם הזה לזרם של אור הבורא.
אם אנו חושבים, כאשר מישהו זקוק לעזרה, שאנו הולכים באיזה שהוא אופן להקנות לו חכמה או הבנה, אז אנו לא עושים את עבודתנו הרוחנית. במקום זה, כאשר אנו מדברים עם מישהו, אנו חייבים לחשוב: "אני לא צריך לעשות שום דבר חדש בשבילו. אני פשוט צריך לעורר אותו להתחבר לזרם הזה של האור, למקור המים החיים הזה שהוא אור הבורא." וכך אנו אמורים לראות את חיינו. המטרה שלנו בכל פעולות הגומלין שלנו עם אנשים היא פשוט לחבר אותם מחדש לזרם המים החיים הזה.