בזוהר נאמר שיוסף, יוסף הצדיק, לא הגיע לרמה של צדיק עד שעמד איתן מול הפיתוי של אשת פוטיפר. מכאן אנו לומדים שני רעיונות חשובים: הראשון הוא שאדם אינו יכול להתחבר ליוסף הצדיק, לרמה של יסוד, מבלי להתייצב נגד התשוקות המולדות שלו או שלה, במיוחד כאשר אלה תשוקות מיניות. השני הוא שהדרך היחידה שבה השיג יוסף את גדולתו הייתה על ידי שבירת התשוקה הזו.
בפרשת מקץ נאמר שיוסף הגיע לדרגה של שליט על הארץ. אין פירוש הדבר רק שמבחינה היסטורית, לפני אלפי שנים, יוסף משל על מצרים, אלא מדובר כאן גם על כל אחת ואחד מאתנו. כיצד אנו יכולים להיות שליטים? איך אנו יכולים להיעשות בני אדם שיש להם באמת שליטה על דברים – לא רק הכוח לשלוט על החיים שלנו, אלא גם היכולת לתת את האור, הכוח , הברכות האלה, לאחרים?
במדרש נאמר שיוסף זכה להיות גם שליט וגם משביר, גם זה ששולט וגם זה שנותן את הברכות האלה לאחרים, מפני שהיה מסוגל להילחם ברצון שלו להיות עם אשת פוטיפר. המילה משביר מציינת את היכולת לתת, להיות ערוץ, והיא באה מהמילה לשבור. לכן, המדרש מלמד אותנו כאן שרק אם אנו שוברים את הרצונות שלנו אנו יכולים לזכות להיות שליטים בחיינו. כלומר, אדם יכול לעשות כל מיני עבודות רוחניות גדולות, ולעזור, כך הוא חושב, להרבה אנשים. אבל אם אינו שובר את הרצון שלו, אינו יכול להיות אדם שבאמת נותן ברכות לאנשים אחרים.
יוסף לא רק נעשה שליט על מצרים וערוץ לשפע פיזי ורוחני לכל האנשים ברגע בו נלחם ברצונו להיות עם אשת פוטיפר; אלא גם מנקודה זו ואילך, כל שאר חייו היו שבירה. יוסף שבר בעקביות את רצונו, ולכן היה מסוגל בעקביות להיות צנור
לשפע – פיזי ורוחני כאחד – לכל העולם.
אנו יודעים שהאור זורם כל הזמן. עם זאת, כפי שמסביר הרב אשלג, ישנם מסכים, מחסומים, בינינו ובין האור. כאשר יש לאדם מבחן יום יומי עם הרצון, זה מסך, מחסום בינו ובין האור. אם אתם שוברים את המחסום הזה, אתם פותחים לעצמכם ערוץ של אור. לעתים קרובות כאשר מגיע מבחן, אנו חושבים, “אני לא יודע מדוע זה בא. אבל זה בא ואני חייב להילחם בזה.” אדם יכול להיכשל או להצליח במבחן הזה. אבל עלינו להבין זאת גם מזווית ראיה שונה; הסיבה לכך שמבחן מגיע היא מפני שאור גדול עומד להגיע. בכל פעם שעומד להגיע אור גדול אל חיי אדם ניתנת לצד השלילי הזדמנות לבנות את המחסום לאור הזה. והמחסום לאור הזה הוא המבחן, ההתעוררות של רצון המבוסס על שליליות.
אם כן עכשיו אנו מבינים שבכל פעם שמגיע מבחן, זה מפני שאור גדול חייב להגיע, ולצד השלילי ניתנת ההזדמנות לחסום את האור הזה, בכך שהוא נותן לנו מבחן שבו אנו יכולים להיכשל. אבל אם אדם שובר את הרצון הזה, הוא שובר את הקיר שהצד השלילי עומד להציב, והאור שעומד לזרום אליו, אכן יזרום. מכיוון שאור הבורא מתעורר לזרום אלינו בכל יום ויום, בדרכים גדולות או קטנות. הרצונות שיש לנו הם התחלת הצבת המחסום בינינו ובין האור. ואם אנו שוברים את הרצון הזה, אנו זוכים באור שכבר היה בדרכו אלינו.
זה רעיון חשוב עבור השבת הזו ועבור חנוכה. הוא מבהיר באמת איפה אנו נמצאים בדרכנו הרוחנית. מכיוון שכל השקרים שאנו מספרים לעצמנו לגבי כל הדברים הגדולים שאנו עושים וכל העבודה הרוחנית שאנו עושים אינם שווים מאומה אם אנו לא שוברים. זו השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו כל הזמן: איזה מסך, איזה מחסום, איזה רצון, אני שובר/ת כל הזמן? שימו בצד את כל העבודה הרוחנית שאתם עושים, ופשוט שאלו את עצמכם את השאלה הזו. מכיוון שאנו לומדים מיוסף הצדיק שהדרך היחידה להיעשות שליט, הדרך היחידה להיות משביר, להיות אדם שיכול להיות צנור, ערוץ לאור גדול ולברכות גדולות לאנשים אחרים, היא אם האדם שובר את הרצון שלו.