"בשלח" היא שבת חשובה מאוד. בפרשה הזו, משה משתמש בכוח 72 שמות הבורא כדי ליצור את הנס הגדול של חציית ים סוף. אך לפני שמשה יהיה מסוגל לעשות זאת, הוא אומר משהו לבני ישראל. במובן המילולי, מה שהוא אומר נראה או מיותר או פשוט דרמטי מדי, אבל יש בתוכו סוד שאנו זקוקים לו כדי למשוך את אור הנסים אל חיינו. יתירה מזו, בלי הסוד הזה, אנו לא יכולים להתחבר לשבת הזו.
משה אומר: "הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם" [שמות, יד’, יג’]. יש הרבה סודות בפסוק הזה, אבל הסוד שאני רוצה להתמקד בו מצוי במילה האחרונה – "הַיּוֹם". מהו סוד המילה "הַיּוֹם"?
כדי להסביר זאת, מביאים המקובלים לימוד מהרב משה לב מססוב, המדבר על פסוק אחרי לגמרי. הוא מדבר על הסיפור של יעקב, שלפני שעזב את העולם הזה, החליט לברך את 12 השבטים, 12 ערוצי האור לעולם הזה. עם זאת, לפני שהוא מתחיל את הברכות, גם הוא אומר פסוק שעלינו להבין. הוא אומר, "וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא". [בראשית, מח’, כ’]. שוב, המילה "יוֹם", אבל אנו לא יודעים איזה יום של השבוע. מבחינה היסטורית אין חשיבות לאיזה יום של השבוע או של השנה זה היה. אם כן מדוע אומר לנו הפסוק שהוא ברך אותם "בַּיּוֹם הַהוּא"?
ר' משה מססוב מסביר שיעקב ברך אותם שתהיה להם ודאות היום, ושלא יאפשרו לספקות או לפחדים שלהם לקחת אותם ליום שלמחרת. לכן יעקב, לפני שהוא פותח את שערי הברכות לעולם הזה, מלמד שיעור חשוב מאוד: רק כאשר אנו מגיעים לרמה של מודעות של "הַיּוֹם" – כלומר, לחיות את היום הזה ולא לאפשר לספק או לדאגה לגבי מחר, א לחרטה על מה שהתרחש אתמול, להיכנס פנימה – רק אז הוא יכול לתת לנו את הברכות. הברכה שיעקב נתן לילדיו הייתה "הַיּוֹם". אני נותן לכם את הברכה, את הכוח, ואת היכולת לחיות בתוך היום הזה.
המקובלים מלמדים אותנו שמשה לא היה מסוגל להשתמש אפילו בכוח של ע"ב השמות כדי ליצור את נס חצית ים סוף אם לא היה מעלה את בני ישראל לרמת מודעות של "הַיּוֹם" – להיות ללא כל ספק או דאגה לגבי מה שיתרחש מחר או חרטה לגבי מה שהתרחש אתמול. לחיות את הסוד של "היום" הוא תנאי הכרחי ליכולת להתחבר לאור הבורא ולעורר נסים בחיינו; זה החוק. אבל בואו נבין את ההיגיון הרוחני כאן.
כל שבת אנו שרים את השיר המבוסס על הפסוק "ברוך השם יום יום", שפירושו "אור הבורא מוחדר ביום הזה". אם אדם מעורר דאגה היום, זה ינתק אותו מאור הבורא. אבל אם אדם מעורר דאגות או ספקות לגבי היום שלמחרת, החודש הבא או אפילו השנה הבאה, הוא לוקח את החושך של מחר, או של השבוע הבא, או של החודש הבא, ולמעשה מביא אותו אל תוך היום הזה. וכך אינו מאפשר לאור הבורא לזרום, מכיוון שהוא הביא חושך אל תוך היום הזה. הוא הביא את החסימה אל תוך היום הזה.
אומר זאת שוב, מכיוון שזה חשוב כל כך: הספק של מחר, השבוע הבא, החודש הבא, או אפילו השנה הבאה חוסם את האור של הבורא ואינו מאפשר לו לבוא ליום הזה. אם אדם אינו חי בתוך היום הזה, הוא גוזל מהיום הזה את הברכות הפוטנציאליות שלו.
משה רצה ליצור את הנס העצום הזה, והיו ברשותו הכלים, היו בידו 72 השמות. הוא היה מסוגל לעשות זאת. אבל, אם בני ישראל לא היו מתעלים לרמה של "הַיּוֹם", אם הם היו מתחילים לדאוג לגבי מה שיקרה מחר, או בחודש הבא, הם היו מביאים את החושך הזה אל היום ההוא, ולכן היו מונעים ממשה את היכולת ליצור את נס חצית ים סוף. ההבנה כאן היא שאפילו אם יש לכם הכלים החזקים ביותר וחיבור פוטנציאלי, אם אינכם מסוגלים לחיות במימד של "הַיּוֹם", אתם גוזלים מהיום הזה את הברכות שלו.
לכן, לפני שיעקב נתן את הברכות לילדיו, הוא נתן להם קודם את המודעות של "הַיּוֹם הַזֶּה", "הַיּוֹם הַהוּא". ולמעשה, כאשר תתחילו להבין את הסוד של "הַיּוֹם", תתחילו לראות שהמילה הזו מופיעה לעתים קרובות בפרשת "בשלח", כמו למשל בנס המן. בני ישראל נמצאים במדבר ואין להם אוכל. עם זאת, כל יום מתרחש נס; אוכל מגיע מהשמים. ובכל יום ויום מגיעה כמות מזון המספיקה בדיוק לאותו יום.
המקובלים מלמדים שהמן לא מייצג בהכרח מזון פיזי. הוא מייצג את רמת המודעות הזו, שבה המיקוד היחיד שלנו הוא "הַיּוֹם", שבה אין לנו אפילו התחלה של מחשבה, דאגה או ספק לגבי מחר. מפני שרק אדם ברמה הזו, במודעות הזו, יכול להיות מחובר לחלוטין לאור הבורא. ולכן, כאשר נאמר שהתורה ניתנה רק לאלה שאכלו את המן, הכוונה היא לאדם שהגיע למודעות של חיים בתוך הסוד של "הַיּוֹם".
כל בוקר, כל האור, הברכות והעזרה שאנו זקוקים לה עבור היום ההוא מוכנים לזרום למטה. אבל חמש דקות או אפילו שעה לאחר שאנו מתעוררים, אנו מתחילים לדאוג מה יהיה מחר ועוצרים את זרם האור שאמור לבוא אלינו. מפני שכפי שהבהרנו, הנס של חצית ים סוף – וכל הנסים והברכות שאנו צריכים – לא יכולים להתרחש או להתגלות בשלמותם, אלא אם אנו חותרים, עובדים, מתחננים ורוצים להגיע לרמה של חיים בתוך הסוד של "הַיּוֹם". זה תנאי הכרחי. וזו המתנה שמשה נותן לנו השבת הזו… אבל זה גם מקום אליו אנו צריכים להגיע השבת הזו.
רובנו חוסמים את הברכות של היום בגלל הדאגות של מחר. אבל מה שאנו מבקשים השבת הזו הוא להגיע לסוד של "הַיּוֹם", להגיע לסוד של היום הזה. מפני שאנו יודעים שכאשר אנו מסוגלים להגיע לסוד של היום הזה, אנו מסוגלים למשוך ולקבל, בלי כאב, בלי עבודה קשה, את הזרם המושלם של הברכות של אור הבורא.