"כי תצא למלחמה על אויביך…" דברי הפרשה בלתי הגיונייים, ומהווים הוכחה נוספת שהתורה כתובה בצופן ואין להסתפק בקריאת הפשט בלבד.
על פי ספר הזהר מדובר במלחמה פנימית בין מודעות בגוף (עץ הדעת טוב ורע) לבין מודעות הנשמה (עץ החיים).
"אישה יפת מראה" – זו הנשמה, חלק אלוקי ממעל, שהיא יפה בכל אדם. כאשר הנשמה כלואה בגוף הפועל בהתאם למודעות שטן, היא שבויה בעץ הדעת.
"והבאת אותה אל ביתך" – להחזיר אותה לעץ החיים.
"וגילחה את ראשה" – לטהר אותה מן הזוהמה שהטיל בה הנחש (שפגם בספירת דעת בחטא אדם הראשון).
"ועשתה את ציפורניה" – לטהר את זעיר אנפין.
"והסירה את שמלת שביה" – המעשים הרעים שהיו לה מחטא העגל.
התורה כתובה בצופן. רק מי שטורח ללמוד ולפענח אותו, מסוגל להבין איך פועל השטן, ועל בסיס הבנה זו, להשמיד אותו ולבטל את השפעתו בעולם.
הוד של נחמו