ראש השנה תשע"ה
ראש השנה הוא אחד החגים המורכבים ביותר בתורה, אולם משמעותו המקורית אבדה עם השנים.
אנו מזמינים אתכם למסע בין סמלי החג והמנהגים המקושרים אליו על-ידי חכמת הקבלה, במטרה לחזור ולגלות את המשמעות האמיתית שצפונה בו ושעיקרה – כיצד אנחנו יכולים לגרום לכך שנזכה באשראי של חיים לקראת השנה הבאה.
חודש תשרי – על שום מה?
בספר במדבר, פרק כט', פסוק א' כתוב: "ובחודש השביעי באחד לחודש
מקרא-קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם".
כך למעשה מוזכר ראש השנה בתורה: חג השופר. החג שנחוג ביום הראשון והשני של תשרי.
השם "ראש השנה", על פי הנכתב בספר יחזקאל פרק מ' פסוק א', מתייחס לתחילת השנה. אך בספר שמות, פרק י"ב פסוק ב' כתוב: "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה".
לפנינו כביכול סתירה. האם החודש הראשון הוא תשרי, תחילת השנה, או ניסן, חודש היציאה ממצרים?
וכן מה משמעות השם תשרי? האם המשמעות היא שהוא ניתן באופן שרירותי? כדי לדעת הקבלה מציעה לשאול. התשובות שנקבל יעזרו לנו ליצור קשר אמיתי עם המציאות האמיתית, המכונה גם "מציאות ה-99 אחוז".
ספר הזוהר הוא הכלי שמסייע לנו בהבנה זו, וכדי לרדת לעומקם של הדברים, עלינו להציף כמה שיותר שאלות, כמו למשל: מה הקשר לכך שתשרי הוא החודש של מזל מאזניים? אולי כבר בשם "מאזניים" טמון הרמז?
מדובר הרי בחודש של משפט. אז מדוע השופר? מדוע לתקוע בו?
ושאלה חשובה נוספת, עליה נענה בהמשך הדברים, מדוע ראש השנה הוא החג היחיד שאנו ממשיכים לחגוג בישראל במשך יומיים, למרות שכבר ניתן לדעת את המועד המדויק של מולד הירח?
המקובלים הבינו שכיוון שמדובר בחודש השביעי, אנו עוסקים במספר שבע, החודש השביעי הוא המלכות, ממלכת הרצון לקבל. אין כוח בכל היקום כמו הרצון של אדם לקבל לעצמו.
חשיבות ראש השנה לאדם היא בכך שבמהלכו מתגלה האיזון הקוסמי שיוצר מזל מאזניים.
לפי הקבלה, האפשרות של אדם לקבל אנרגיה לשנה אחת נוספת, תתבסס על פעילותו האנושית בשנה החולפת. האם תהיה אנרגיה שתספיק לכולם, או שחס וחלילה, יהיו כאלה שלא יקבלו אנרגיה?
לפי ספר יצירה, חודש תשרי נשלט ע"י כוכב נוגה. שילוב זה של נוגה ומאזניים יוצר בתשרי את יום הדין, כלומר את ראש השנה – האירוע הקוסמי שבו נקבע האם נמשיך לחיים של שנה נוספת. ביום זה, כל נשמה נבחנת בפני הבריאה, ונבדק האם יש לה ולגוף שבו היא נתונה האפשרות להסיר לחם ביזיון (מצב שבו האדם מקבל ומקבל לעצמו בלי לתת תמורה), או שכל שנה נוספת תהיה ניסיון עקר, כלומר המשך פגיעה בזולת בהשפעת הרצון לקבל לעצמו בלבד.
מדוע להמשיך אם לא צפוי שינוי? כבר נאמר שיש כאלה החיים 70 שנה כיום אחד ויש כאלה שביום אחד חיים 70 שנה, וזה קשור במילוי של סל הזמן.
הזמן הוא יחסי. הזמן שונה בין אדם לאדם. הדבר החשוב הוא כיצד ממלאים את הסל של הזמן. לכן "אם שנה אחר שנה איננו מסירים לחם ביזיון, ויום אחד בשנה אנו מגיעים לבית המשפט על סמך מה נוכל לבקש אנרגיה לשנה נוספת? למעשה, במקרה כזה הנשמה, בהיותה בגוף הנוכחי, נחלה כשלון. אולי הגיע הזמן לגלגול הנשמה לגוף אחר, שהרי מה הטעם בהמשך החיים לשנה נוספת?
התקיעה בשופר: האם אתם יודעי תרועה או שומעי תרועה?
יום הדין עומד לשקול פעילות אנושית אישית, ולפי התלמוד פתוחים בו שלושה ספרים: ספר החיים, ספר המוות וספר נוסף לגבי מי שמתנדנד ביניהם ושיש לתת לו הזדמנות נוספת.
עלינו להבין את הקשר של הדברים לעידן שבו אנו חיים
במשך אלפיים שנה יהודים מבקרים בבית הכנסת, ובעיקר בראש השנה, בלי לדעת כמעט דבר על מהותו האמיתית של החג. והרי כפי שכבר נאמר במאמר זה: בלי ידע אין תשובה.
בתהילים, פרק פא', פסוק ד' כתוב: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו: כי
חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב".
פסוק זה למעשה מתמצת עבורנו את הרעיון של ראש השנה: התקיעה בשופר, התקיעה במולד הירח.
הזוהר המפענח את הצופן הקוסמי של התורה, מציין בפרשת אמור: "אמר ר' אלעזר, כתוב, בכסה ליום חגנו… אז מתכסה הלבנה, שאינה מאירה… ובמה מאיר הכל, הוא בתשובה ובקול שופר. שכתוב, אשרי העם יודעי תרועה, ה' אז באור פניך יהלכון".
האם אתם יודעים לשם מה אתם מתפללים בראש השנה?
מדוע בספר תהילים מדברים על כיסוי הירח?
בכל ראש חודש הירח מכוסה, ולמעשה אנו חוזים בירח רק כמה ימים לאחר מולדו. אך כאן מציין הפסוק שהירח מכוסה, וזה הרמז למה שבאמת מתרחש ביקום:
פעם אחת בשנה מגיע רואה החשבון הקוסמי וכותב את הצהרת הרווח וההפסד לכל אדם.
מטרת החישוב היא לבחון האם המשך החיים של כל אדם, לאור מעשיו בשנה החולפת, יביא תועלת לנשמתו, או שיש לשחרר את הנשמה מהגוף הפיזי ולאפשר לה להמשיך את מסעה. למעשה, אין זה שונה משקילת האפשרות להפסקת פעילותו של מפעל בהתבסס על המאזן ועל דו"ח הרווח וההפסד שלו.
וזו בדיוק הכוונה של ראש השנה: המועד בו נבדק האם הגוף הקיים צריך להמשיך, או שהנשמה דורשת שינוי צורה.
המסקנה תלויה בביצועי העבר, המעידים על הסיכוי לבצע את התיקון.
אם יש סיכוי, ניתנת לגוף ביום הדין אנרגיה נוספת, אפשרות להמשיך שנה נוספת ולבצע את התיקון.
לכן כשנכנסים לבית הכנסת בראש השנה ומתפללים ואין יודעים לשם מה מתפללים, דומה הדבר לחברה המבקשת כסף מהבנק, וכשהיא מקבלת אותו היא מבזבזת ומפזרת אותו. אין לכך מטרה. המאזן יראה שתוספת כסף לא תביא שום תועלת. אם המאזן מראה חברה חדלת פירעון, מדוע להמשיך? מדוע להתפלל? מדוע לתקוע בשופר?
מדוע האדם נשפט דווקא בראש השנה?
"בבית המשפט הקוסמי" בתאריך א' בתשרי נבדק המאזן שלנו – מצד אחד הרצון שלנו לקבל לעצמנו ומאידך הסיכוי שלנו לשנות את דרכינו ולתת לאחר. ביום זה מגיע השטן, התובע, המקטרג, ודורש דבר אחד: גזר דין מוות!
מה נוכל לעשות? מה נוכל לטעון כשהמאזן מראה על כשלון?
התורה אומרת שהפתרון מצוי בתקיעה בשופר.
אבל האם שמיעת התקיעה לבדה מספיקה? האם כניסה מהירה לבית הכנסת ושמיעת השופר תציל ממוות? הדבר עומד בסתירה לזוהר שבו כתוב: "אשרי העם יודעי תרועה", יודעי תרועה, לא שומעי תרועה.
כלומר, גם כאן הידע הוא המתפתח לפתרון, שכן אם אין אנו יודעים מה תפקיד השופר, אין חיבור למשמעות של השינוי הנדרש מאיתנו שכן הקבלה אינה עוסקת בקול של השופר בלבד אלא גם במודעות. ר' שמעון בר יוחאי מחבר ספר הזוהר אומר שבעת התקיעה, הן התוקע והן שומעיו צריכים להכניס מודעות אל תוך הצליל. כלומר עלינו להבין מדוע אנחנו שומעים את הצליל הזה. מה הוא נועד להזכיר לנו.
מאזניים, אוזן וניצחון הבינה על השטן
ואם עוסקים בשמיעת הצליל של תקיעת השופר, מקור המילה "מאזניים" היא במילה "אוזן", הקשורה לספירת בינה, המייצגת את מחסן האנרגיה ממנו מגיעות כל צורות האנרגיה הקוסמית.
כלומר, כשספר יצירה ספר הקבלה הראשון שמיחסים את כתיבתו לאברהם אבינו התייחס לחודש תשרי כחודש של מאזניים, כבר ניתן לנו רמז באשר למה שאנו יכולים לעשות ביום הדין, כשהמאזן יראה תמונה שלילית.
ע"פ הזוהר, מה שנרצה לעשות בראש השנה במעמד המשפט שלנו, הוא לתקוף את השטן, המקטרג, שיכול להביא עלינו מוות. אם נצליח, איכשהו, לבלבל את השטן בעת שהוא שוטח את טיעוניו בהצגת המאזן שלנו לשנה החולפת, ולמנוע ממנו את הצגת המידע השלילי, נוכל אוטומטית להיות מוזנים בזריקת אנרגיה מספירת בינה הקוסמית, שתאפשר לנו להמשיך את חיינו בשנה הבאה.
מהי בינה, ומדוע חשוב שנבין את משמעותה לגבינו?
בכל תהליך הבריאה פועלים שני היבטים – שמיים וארץ. אולם בהסתמך על העובדה שהתורה היא צופן, הרי שאין מדובר על השמיים והארץ הפיזיים.
השמים והארץ הם למעשה ייצוג לכוחות הפועלים ביקום ושיכולים להיות "זעיר-אנפין" ו"מלכות", השמש והירח, האנרגיה של הרצון לתת והאנרגיה של הרצון לקבל.
שני הכוחות הללו נבראו מלכתחילה בתצורה של תבונת אנרגיית המחשבה, ללא התגשמות חומרית.
מה המשמעות של בריאת מחשבה? הדבר דומה לתהליך היצירה של האדם. לפני כל דבר שאנו עושים קיימת המחשבה. הכל כבר קיים במחשבה הרבה לפני המימוש. חייבים ליצור את המחשבה לפני המימוש.
בראשית א' מדבר רק על אנרגיה טהורה של מחשבה. ביום הרביעי יש כבר הפרדה בין זעיר אנפין לבין מלכות, בין האנרגיה המחשבתית של הרצון לתת לבין הרצון לקבל. שם נולד הפירוד. והפירוד הזה הוא האדם. האדם ששכח את מטרתו, שעיקרה הוא כיצד לקבל.
אגב, זו גם מטרתה של חכמת הקבלה: ללמד את האדם לקבל את השפע מהבורא.
אך ללא הפלוס והמינוס אין מעגל חשמלי. זה מה שנוצר ביום הראשון. הפלוס והמינוס. הם היו שווים. היה הרצון לקבל (מינוס) כשם שהיה הרצון לתת (פלוס).
אך כאשר מגיעים ליום הרביעי בו המלכות נפרדה מהרצון לתת, זה היום הראשון של ראש השנה. שם נולדה תבונת אנרגיית המחשבה השלילית של הרצון לקבל לעצמו בלבד.
לכן השטן – האנרגיה השלילית הטהורה של הרצון לקבל לעצמו בלבד, נולד ביום הזה. יצירת השטן, יצירתה של האנרגיה השלילית הזו, הייתה הכרחית כיוון שאם היינו מאוזנים לחלוטין, אם היה איזון בין הרצון לתת לבין הרצון לקבל, כיצד היינו מסירים לחם ביזיון?
הסרת לחם הביזיון – מטרת הקיום שלנו
אין לשכוח שהסיבה היחידה לקיומנו היא הסרת לחם הביזיון. זו מטרתנו בחיים. ליצור איזון פנימי. רק כשקיים איזון פנימי זה, ניתן לפנות למחסן האנרגיה של בינה, המזין הן את זעיר אנפין והן את מלכות.
אך אם ביצועי העבר שלנו מצביעים על מאזן שלילי, כלומר הרשנו לעצמנו מופרדים, לא מקושרים עם הרצון לתת, אז מופיע השטן.
השטן אינו יצור בעל קרניים. השטן זה אני, אתה וכל אדם, בראש השנה, ביום הרביעי של הבריאה, ביום בו נוצרה ההפרדה בין הרצון לקבל והרצון לתת, הופיע השטן והחל לרדוף אותנו.
בקשה לתקציב אנרגיה לשנה הבאה
בבואנו לספירת בינה, בעולם הבריאה, שהיא מחסן האנרגיה הגדול, אנו מגישים בקשה תקציב לאנרגיה עבור השנה הבאה.
לכן, בראש השנה לא ניתן להסתפק בישיבה שמחה סביב שולחן ארוחת הערב המשפחתית העמוס בכל טוב.
על פי הקבלה, בראש השנה עלינו להתכונן ל"מלחמת כוכבים".
עלינו להרוס את יצירתנו, את האנרגיה השלילית, את המאזן המראה הפסד כדי לקבל אשראי לשנה הבאה.
אם נגיע למחסנים של בינה ולא נוכיח שאנחנו מתכוונים לשנות את דרכינו, ניתפס כהימור מסוכן מדי ובקשתנו תיתקל בסירוב.
עלינו להבין שלא ייתכן ניצול לרעה של אנרגיה קוסמית. הכוח האדיר הזה של היקום מחולק רק היכן שהוא יכול לממש את הטוב ביותר.
לכן, כשכתוב בתורה בספר במדבר, פרק כט': "יום תרועה יהיה לכם", למה הכוונה? "לכם" הוא רמז. החגים שבהם נאמר "לכם" הם אלה שבהם אנו יכולים לשלוט ביקום, לשלוט בפעילות קוסמית.
הרי קיימים חוקים המפעילים את היקום, וראש השנה הוא אחד מהם.
ולא נסיים לפני שנענה על השאלה מדוע מציינים את ראש השנה במשך יומיים.
עונה התלמוד: "יומא אריכתא", כאשר הכוונה היא למעשה שמדובר ביום אחד ארוך.
לפי המקובל האר"י הקדוש, האנרגיות השליליות הללו של הרצון לקבל לעצמו בלבד נחלקות לשני סוגים:
הסוג האחד נקרא "דינא קשיא". זו הליבה הקשה של הרצון לקבל לעצמו בלבד הכוללת שנאה, רצח והגבלות נוראיות אחרות. התנהגויות אלה יצרו כאב חמור לאחרים.
הסוג השני נקרא "דינא רפיא" וכולל התנהלויות "רכות" יותר הגלומות ברצון לקבל לעצמו.
ביום הראשון אנו מצווים להרוס (או כפי שכבר ניתן רמז, בשופר) את האנרגיה השלילית של הרצון לקבל לעצמו. אם לא נעשה זאת – מחסן האנרגיה הקרוי בשם הצופן "ספירת בינה הקוסמית" יישאר סגור בפנינו.
מי שחס ושלום אינו עובר את היום הראשון, שהיה לו מאזן שלילי ביותר, שהייתה לו שנאת חינם – גורלו ייקבע ביום השני.
לכן יש לנו שני ימים. כל יום עוסק בכוחות שליליים אחרים. מדובר במתן אפשרות לכל בני האדם לעצב את חייהם ל-365 הימים הבאים. לשם כך יש צורך ביומיים של קרב.
מתוך הספר "חלונות בזמן" מאת: הרב