להיות אידיוט עם ודאות פשוטה
יש לימוד פשוט יחסית – אבל עבורי בעל עוצמה רבה – על פסח. בהגדה נאמר שלא משנה כמה טוב אנו יודעים את סיפור יציאת מצרים, לא משנה כמה פעמים שמעתם אותו, או חזרתם עליו, אתם חייבים להמשיך לומר אותו. המקובלים אומרים שאם אדם נמצא בחושך, או עובר אתגרים, קשיים וכאב, הוא צריך לחזור על הסיפור שהתרחש לפני 2000 שנים. מדוע?
הרב ברנדוויין, במכתבים שכתב לרב, מדבר על פסח. יש משפט אחד שהוא מזכיר שוב ושוב, ואם יש מנטרה, משפט שאתם יכולים לשמור במוחכם במשך הפסח, זה הפסוק הזה – "כמו ביציאת מצרים, אראה לכם את הנסים הגדולים, את האור הגדול". המקובלים מלמדים משהו בסיסי מאוד: המילוי של כל חוסר שיש לנו, והעזרה לכל כאב שאנו חווים, התגלו כאשר בני ישראל יצאו ממצרים. המקובלים אומרים שיציאת מצרים הכילה את הזרע לכל האור, לכל הרפואה, ולכל העזרה שאי פעם נצטרך.
מהו הסיפור ומדוע עליכם לחזור עליו במוחכם שוב ושוב? לאחר מאות בשנים, בני ישראל נמצאים בחשכה מוחלטת, ופתאום בא משה ואומר להם: "כל זה הולך להשתנות". והמקובלים מלמדים, והרב הבהיר זאת, שיש רק סיבה אחת לכך שבני ישראל יכלו לגלות את כל האור של הבורא; לא בזכות העבודה הרוחנית שלהם, לא בזכות איזה תקשורות שהם עשו. זה היה מכיוון שמשה המשיך לבוא אליהם ולומר: "אני יודע שכל מה שאתם יודעים זה חושך. אני יודע שכל ההורים שלכם וההורים שלהם ידעו רק חושך. אבל האמינו לי; היו בוודאות שזה יכול להשתנות עכשיו." והמסה הקריטית, רוב בני ישראל היו מסוגלים לפתוח את עצמם לקבל את המודעות הזו. הם לא עברו מחושך מוחלט לקצת אור, אלא הכל השתנה ברגע אחד, מחושך מוחלט לאור מוחלט.
יש סיפור על הבעל שם טוב, המקובל הגדול. כאשר היה צעיר, היו אנשים שרצו אחריו וניסו לפגוע בו, וכאשר הגיע לנהר גדול, הוא השתמש בכמה שמות כדי לחצות את המים, רץ דרכם, וניצל. שנים רבות לאחר מכן כאשר היה הרבה יותר מבוגר, הוא סיפר לתלמידיו: "כאשר הייתי צעיר יותר, הייתי חכם, השתמשתי בשמות, והייתי מסוגל לעורר נסים. עכשיו, כאשר אני מבוגר יותר, כאשר אני חכם יותר, כאשר אני מחובר יותר, אני מתרגל ודאות פשוטה. ואת כל הנסים שעוררתי לפני כן עם כל החכמה שלי ואת כל השמות וכל התקשורות, אני מעורר עכשיו עם ודאות פשוטה." הוא אמר: "אני ילד ויש לי ודאות. אני אידיוט, ויש לי ודאות." וזה הסוד הגדול.
רמת הפשטות של הודאות נמצאת הרבה מעבר למקום בו רובנו נמצאים. היו כנים עם עצמכם – כאשר אתם במצב של חושך מוחלט, האם אתם מסוגלים להיות בוודאות שיהיה אור מוחלט תוך דקה אחת? לא. ולכן, אם לא תבקשו את זה עכשיו, אם לא תעבדו בשביל זה עכשיו, זה לא יהיה ברשותכם כאשר תזדקקו לו.
אני, באופן אישי, רוצה להיות אידיוט של ודאות כפי שאמר הבעל שם טוב. אני יודע שרובנו לא אוהבים את המילה אידיוט, במיוחד אם היא מתייחסת אלינו. אבל אני חייב לומר לכם שהבקשה שלי הפסח הזה היא להיות קצת יותר אידיוט באופן הזה, שבו אהיה מסוגל לסלק לחלוטין מחשבות של היגיון, ולעורר את הודאות הפשוטה הזו. הפסח הזה אני מבקש, ומקווה שכולנו נתעורר לכך ונבקש זאת הפסח הזה – אני רוצה להיות אידיוט ושתהיה לי ודאות. אני רוצה להיות ילד ושתהיה לי ודאות.
פסח אין עניינו להביא אור. פסח אינו משיכת קצת אור של חירות עבורנו ועבור העולם. פסח הוא דבר אחד: כפי שלימד הבעל שם טוב, כפי שמשה לימד את בני ישראל, פסח זה לפתח את היכולת להיות אידיוט כאשר מדובר בוודאות. לפתח את היכולת שכאשר משהו מתרחש, כאשר אתם שומעים משהו, ברגע אחד אתם יכולים לומר,"זה האור של הבורא. זה לא מטריד אותי, זה לא מדאיג אותי כהוא זה." והבינו עד כמה זה חשוב, מפני שיבוא זמן בחיי כל אחד מאתנו שבו נזדקק לוודאות הפשוטה הזו. ואם לא נתחנן לקבל אותה, אם לא נתרגל איך לפתח אותה, היא לא תהיה ברשותנו כאשר נצטרך אותה.
המתנה הגדולה של פסח היא ודאות פשוטה. ולכן, אנו חייבים לבקש לשבור ולזרוק כל מה שהבנו על הודאות לפני פסח, ולהתחנן שבפסח הזה יינתנו לנו ההבנה והכוח של המודעות להמיר את עצמנו למצב של הוודאות הפשוטה הזו. ואז, כאשר יינתנו לנו הכוח וההבנה הזו, נהיה חייבים לתרגל אותה. כפי שאמרנו, מדוע אנו מדברים על פסח? מכיוון שפסח היה הזמן הראשון שבו קהל של אנשים היה מסוגל להמיר את המודעות שלו לוודאות פשוטה. וזו הייתה הסיבה היחידה שבזכותה הם לא היו צריכים לסבול במשך עוד 190 שנים, וזוהי הדרך היחידה שאנו, באופן אישי וקולקטיבי, לא נצטרך לסבול עוד מאות שנים של כאב וייסורים – אם נרצה, נשתוקק, נתחנן ונתרגל להיות אידיוטים של ודאות פשוטה.