הבורא רואה אותנו כבר מושלמים
בפרשת כי תשא עולה משה אל ההר למשך ארבעים יום וארבעים לילה כדי לקבל את לוחות הברית מהבורא, לקבל את האור שנקרא מתן תורה.
אנו יודעים שבנקודה מסוימת בני ישראל נפלו; זה נקרא חטא העגל. יש הרבה פירושים ודיונים על הסיבות לכך, אבל בלי להיכנס לפרטים, בני ישראל הגיעו למקום שבו לא היו מסוגלים, או מוכנים, לקבל את האור המושלם; לא היה להם יותר כלי. ואז ירד משה מההר ושבר את הלוחות.
לכן, אם נחשוב על הסיפור הזה, הוא נשמע בערך כך: הבורא נותן למשה את הלוחות, משה יורד מההר ומגלה שבני ישראל נפלו, משה שובר את הלוחות. אבל המקובלים מלמדים, והמדרש אומר לנו, שבני ישראל נפלו לפני שהלוחות ניתנו למשה. אבל אם בני ישראל כבר נפלו בחטא העגל, לפני שהלוחות ניתנו, מדוע נתן להם הבורא בכלל את הלוחות? אולי משה לא ידע מה עומד להתרחש, אבל הבורא ידע, אפילו לפני שנתן למשה את הלוחות, שבני ישראל נפלו. והוא גם ידע שמשה ישבור את הלוחות אם הבורא ייתן לו אותם. אם כן, מדוע נתן הבורא למשה את הלוחות?
מהי מטרת הבורא כאשר הוא נותן את הלוחות למשה אם הוא יודע שעוד כמה דקות משה ישבור אותם?
כאשר משה מתפלל לעורר רחמים, לעורר את הסרת הדין מבני ישראל, הוא משתמש בתפילה, במדיטציה, שהיא חזקה מאוד; אחת התפילות החזקות ביותר שאנו משתמשים בה עד ימינו אלה. והיא מתחילה בשתי מלים: יהוה, יהוה. פעמיים השם המפורש. המשך התפילה הוא י"ג מדות הבורא, 13 מידות הרחמים, 13 ערוצים להבאת רחמים לעולם הזה באמצעות מלים שונות. אבל בתחילת התפילה יש חזרה על השם המפורש – יהוה, יהוה.
אנו יודעים שמשה היה מגמגם, אבל לא משום כך נכתב השם המפורש בתורה פעמיים. לכן שואל התלמוד מהי מטרת החזרה על השם המפורש? התלמוד אומר לנו שהחזרה נעשתה מפני שהבורא רצה ללמד אותנו שהוא אותו בורא לפני שאדם נופל וגם אחרי שאדם נופל. אותו גילוי של אור הבורא מתגלה גם באמירה הראשונה של השם המפורש וגם בחזרה עליה. שום דבר לא השתנה מבחינתו של הבורא; יהוה, יהוה – "אני אותו בורא לפני ואותו בורא אחרי, בלי שום קשר לנפילה, לחטא, או לפעולה השלילית שאדם עשה".
מהו סוד ההצהרה הזו? התשובה יפה ומעוררת השראה כאחד, ויש לקוות שנוכל להבין אותה ולנצור אותה בזיכרוננו.
אנו יודעים איך אנו רואים את עצמנו – ופעמים רבות המחשבות שלנו על עצמנו משתנות מדי יום – אבל איך הבורא רואה אותנו? הבורא, או מה שנקרא, אור אינסוף, הוא מעבר לזמן, לתנועה ולמקום. מכיוון שמהות אור בורא קיימת במימד שמעבר לזמן, עד כמה שזה נוגע לבורא, השלמות שנשיג בזמן גמר התיקון קיימת כבר עכשיו. מבחינתו של הבורא, אין שום חטא ואין שום נפילה, לעולם, ומצב השלמות שנגיע אליו קיים כבר עכשיו.
אנו חיים בעולם האשליה שנקרא עץ הדעת – טוב ורע – ואנו חווים עליות ונפילות, חטא, שליליות וחושך; אבל בעיני הבורא אנו נראים מושלמים כל הזמן. חשבו על כך לרגע. כאשר הבורא מסתכל עלינו, ממש עכשיו, הוא רואה שלמות. מפני שהעובדה שברגע זה בזמן אנו אולי לא מושלמים, אינה משפיעה על המציאות שבה נגיע לשלמות, והשלמות הזו כבר קיימת במקום שמעבר לזמן.
שאלנו מדוע נתן הבורא למשה את הלוחות לאחר שבני ישראל נפלו; האם הוא ידע שמשה ירד ויגלה שבני ישראל נפלו ולכן יהיה חייב לשבור את הלוחות? התשובה היא שהבורא אינו רואה חטא. הבורא אינו רואה נפילה. הבורא אינו רואה חושך. בעיני הבורא, יש רק שלמות; כאשר הבורא הסתכל בבני ישראל, לאחר חטא העגל, הוא עדיין ראה רק שלמות.
אבל בני ישראל ראו את עצמם כמי שנפלו. אם לא היו רואים את עצמם כנופלים, הם היו יכולים להיצמד למה שמכנה רב ברנדוויין כלים שאולים של שלמות, הם יכולים היו לקבל את הלוחות כאשר משה ירד… לאחר שנפלו. אבל הם נפלו למקום שאליו כולנו נופלים, כל הזמן – למחשבות של חוסר שלמות. הבורא רואה אותנו מושלמים, תמיד. ואם נוכל להיות באותו מקום בו נמצא הבורא, ולראות את עצמנו מושלמים, נוכל לקבל את האור. הסיבה היחידה שאנו מוגבלים באור שאנו מקבלים היא שאנו לא רואים את עצמנו מושלמים.
זהו סוד החזרה על השם המפורש. "אני הבורא לפני שחטאתם, ואני הבורא לאחר שחטאתם". זה אותו אור. בעיני הבורא, אין שום חטא או חוסר שלמות. בתורה יש פסוק שאומר שהבורא אינו רואה שום חטא, הבורא אינו רואה שום נפילה. עכשיו אנו מבינים מה פירוש הדבר. הבורא רואה אותנו ממש עכשיו כמושלמים. ואם נוכל להבין זאת, אם נוכל לקבל זאת, אז יהיו לנו כלים מושלמים כבר עכשיו, ונוכל לקבל את אור השלמות כבר עכשיו.
ממש עכשיו, הבורא רואה כל אחת ואחד מאתנו כמושלמים. ואם נוכל לגעת במציאות הזו, אם נוכל לראות את המציאות הזו, נקבל את האור המושלם ממש עכשיו. אחת המתנות הגדולות שמשה והבורא נותנים לנו השבת הזו היא – יהוה, יהוה – להבין שאין שום הבדל בתפיסת הבורא, באור הבורא, בדרך שהבורא רואה אותנו, לעולם. רק אנו הם אלה שרואים את עצמנו כחוטאים, שרואים את עצמנו כנופלים, שרואים את עצמנו כאנשים שעשו מעשים שליליים, ובכך אנו גורמים לזה שלא נוכל לקבל את האור ממש עכשיו.
אבל אנו חייבים להמשיך להזכיר לעצמנו שהסיבה לכך שהבורא נתן למשה את הלוחות לאחר שבני ישראל חטאו הייתה משום שהבורא אינו רואה חטא. ואנו חייבים להתחיל לראות את עצמנו עכשיו כפי שהבורא רואה אותנו, לראות את עצמנו מושלמים, לראות את השלמות שלנו ממש עכשיו. ובאמצעות המודעות הזו, נוכל להיות כלי לגילוי המלא והמושלם של אור הבורא.
נכון שבאשליה של העולם הזה, באשליה של עץ הדעת טוב ורע, נפלנו. אבל זו אשליה. זה לא המקום בו הבורא נמצא, וזה לא המקום שבו אנו חייבים להיות. אם נוכל להתחבר לאופן שבו הבורא רואה אותנו – שהוא מושלם, ממש עכשיו – אז יהיה לנו הכלי שיוכל לקבל את האור המושלם, ממש עכשיו. אנו יכולים לקבל השבת הזו גם את ההערכה וההבנה לאופן שבו הבורא רואה אותנו, וגם את מתנת היכולת לראות את עצמנו כפי שהבורא רואה אותנו… מושלמים. וכאשר נראה באמת את עצמנו בדרך זו, נוכל לקבל את האור המושלם – את אור גמר התיקון, אור חיי הנצח.