כאשר מעשים שליליים לא נחשבים שליליים
מאת: מיכאל ברג
אחד מהסודות של פרשת חוקת הוא שיש לנו היכולת להתחבר לגמר התיקון, שהיא היכולת להיות מעבר למוות. ובהקשר לכך יש לימוד המתייחס במיוחד לעבודה שאנו עושים.
בתפילות של ראש השנה ויום כיפור, אנו מדברים על ספר שבו נכתבים כל החיים, הברכות והשליליות של האנשים. על הספר הזה נאמר שהחתימה של כל אדם נמצאת שם. אבל יש הבנה חשובה באמת, יפה ושונה של המלים האלה, שהיא שאם אלה המעורבים בעבודה עבור אחרים ועבור העולם – במיוחד עבודת שינוי העולם, עזרה לאחרים בהשלמת התיקון שלהם – עושים דברים לא נכונים, אבל הרצון שלהם הוא לעשות את העבודה הנכונה, אז זה כאילו הם לא עשו שום דבר לא נכון.
יש לקוות שכאשר אנו שואלים את עצמנו מדוע אנו עושים את העבודה שאנו עושים, הסיבה חייבת להיות שאנו רוצים לעשות מה שהבורא רוצה מאתנו; אנו לא עושים זאת מכיוון שאנו נהנים מזה, אנו לא עושים זאת מפני שזה גורם לנו להרגיש טוב. הסיבה שאנו עושים זאת היא שאנו מבקשים, תמיד, מהבורא להראות לנו מה לעשות. אנו חייבים לרצות בעקביות ובהתמדה לעשות רק מה שהבורא רוצה שנעשה. ואז, זו הסיבה מדוע אנו עושים מה שאנו עושים.
חשוב שנבהיר זאת לעצמנו, כי הדרך היחידה שבה אנו יכולים לזכות בכך שהבורא יראה לנו מה אנו חייבים לעשות היא שהרצון הראשוני שלנו הוא לעשות מה שהבורא רוצה שנעשה. אבל אפילו כאשר אנו עושים את העבודה שאנו מאמינים בכל לבנו שהיא מה שהבורא רוצה שנעשה, איך נוכל להיות בטוחים שבכל רגע אנו עושים בדיוק מה שאנו אמורים לעשות, ולא טועים?
המקובלים אומרים שלמעשה אנו לא חייבים להיות בטוחים בכל רגע שאנו לא טועים. מפני שאם הרצון המוחלט שלנו הוא שני דברים – הראשון, לעשות מה שהבורא רוצה שנעשה, והשני, לדעת שהכוון הכללי של מה שאנו עושים חייב להיות משהו שיש לו זיקה לתיקון העולם ותיקון אחרים – אז אם נעשה טעות וניפול, זה לא ייחשב כטעות.
לכן, אם הרצון שלנו טהור, ואנו עובדים עם התיקון שלנו, אפילו אם נעשה דברים שגויים, זו לא בעיה, וזה לא ייחשב כמעשה שלילי. כאשר אדם מתמקד בהבאת התיקון לאחרים ולעולם, אם המטרה והרצון של עבודתו היא לקרב אותנו לגמר התיקון, אז אפילו אם הוא עושה טעות או נופל, זו לא בעיה. כי כאשר אדם שמעורב בעבודת תיקון העולם ותיקון אחרים, בא ממקום טהור ולא מקום של אגו או אנוכיות, הטעויות שנעשות אינן נחשבות לפעולות שליליות.
נאמר שהסוד של חתימה של כל אדם, בספר של ראש השנה ויום כיפור, הוא שאף אדם אינו יכול לקבל חזרה שליליות מכל מעשה שלילי שעשה או לא עשה והיה אמור לעשות. מה פירוש הדבר? הזוהר מסביר שהשם "אדם" הוא ראשי תיבות של אדם, דוד ומשיח. המילה "אדם" מייצגת את נשמת המשיח, וכדי שלמעשים השליליים שאדם עושה תהיינה השלכות שליליות בחייו, דוד המלך, אור המשיח, חייב להסכים שהאדם נכשל ומגיע לו שהשליליות תחזור אליו. אבל הוא יחתום על כך רק אם האדם אינו מעורב באותו זמן בחייו בעבודה שאמורה להביא את גילוי המשיח.
אם כן, רק אם דוד המלך, נשמת המשיח, מסכים לדין, הדין יכול לבוא על האדם הזה. ודוד המלך לעולם לא יסכים לדין על אדם שמעורב בעבודת הבאת התגלות גמר התיקון. אם אדם שמעורב בהתעוררות מודעות של קץ לכאב, סבל ומוות, ובא ממקום טהור, עושה טעויות, הן אינן נחשבות לטעויות.
אבל יש לכך גם צד אחר, שהוא להיות באמת בטוחים שזוהי מהות חיינו. אם האופן שבו אנו ממקדים את חיינו, אם הרצון היחידי שלנו והבקשה היחידה שלנו הם רק שאנו רוצים לעשות מה שהבורא רוצה שנעשה – בין אם זה קל או קשה, בין אם זה מהנה או מכאיב – ואז לעשות זאת, לעשות כל מה שאנו יכולים כדי להיות חלק מהבאת האור, ההבנה, המודעות של גמר התיקון לעולם הזה, אז אפילו הטעויות שאנו עושים לא נחשבות לטעויות.