להביא את אור גמר התיקון לכל מה שאנו עושים
מאת מיכאל ברג
במרכז פרשת פינחס עומדת נשמה ששמה פנחס; אשר, כפי שהמקובלים מספרים לנו, הפך לאליהו הנביא, אחד מהאנשים המעטים שגופם ונשמתם נשארו ללא פגע. המוות לא נגע באליהו הנביא. לכן, הייתי רוצה להעמיק בהבנת מה שעשה אליהו הנביא שאיפשר לו להשיג רמה זו של חיי נצח, וכשנעשה כך, יש לקוות שנזכה להבין יותר מה אנו יכולים להתחיל לעשות כדי להוביל את עצמנו, ובכך גם את העולם, לקראת אותה מציאות.
פינחס, כפי שאנו יודעים, עושה מעשה שבו הוא מוותר לחלוטין על עצמו. ונאמר בתלמוד שבאותו רגע, הבורא נתן לפינחס את המתנה, או העבודה, להיות המבשר, זה שיודיע על הגאולה הסופית ויעזור למימושה.
מדוע נתן לו הבורא את המתנה הזו ברגע הזה?
דיברנו על כך שאדם נמצא בעולם הזה כדי לעבוד, לעשות את העבודה הרוחנית שלו או שלה. ברגע זה בחייו של פינחס, הוא היה חייב להשלים את עבודתו בכך שיוותר לחלוטין על רצונו לקבל לעצמו בלבד. ולכן, מכיוון שאין טעם לכך שאדם שסיים את עבודתו כאן יישאר בעולם הזה, אמר הבורא שיש שני דברים שיכולים להתרחש: פינחס יוכל או לעזוב את העולם הזה, או שתינתן לו משימה כדי שיוכל לחיות לנצח.
כאשר מוזכר שמו של אליהו הנביא בתורה, חסרה בו האות ו'. המהר"ל, המקובל הגדול, אומר שכאשר השם אליהו נכתב בלי ו', זה בא לציין איזה שהוא חוסר באליהו, וזה למעשה אומר שהבורא בפרשת פינחס נותן לו עבודה חדשה: להביא את גמר התיקון. ועד שהתיקון לא יושלם, אליהו לא עשה את העבודה שלו.
הבורא חושב איזו משימה לתת לפינחס, לתת לאליהו, שבה הוא לעולם לא יוכל למות, וידע שאם הוא ייקח על עצמו את משימת הבאת גמר התיקון, הוא יהיה חייב לחיות לנצח. לכן, הבורא אומר לפינחס שיש לו שתי ברירות: "עשית כל מה שהנשמה שלך באה לעולם לעשות, ולכן אתה יכול לעזוב, או שאני יכול לתת לך את משימת הבאת גמר התיקון. אם תקבל על עצמך את המשימה הזו ותמקד את כל חייך בהבאת הגאולה הסופית, אז לעולם לא תוכל למות."
אנו לומדים מזה שכדי שנוכל להניע את עצמנו לקראת חיי הנצח, זה תלוי עד כמה אנחנו לוקחים על עצמנו את משימת הבאת גמר התיקון. זה לא שהבורא אמר לפינחס, שנעשה לאליהו, "השקיע קצת מזמנך בזה ואז תחיה לנצח". לא; הסיבה לכך שאליהו חי לנצח היא מכיוון שמבוקר ועד ערב הוא לא התמקד בשום דבר חוץ מאשר מה הוא יכול לעשות כדי להביא את גמר התיקון. הוא לא מתמקד בלעשות עבודה רוחנית חשובה, כמו בילוי כל היום בעזרה לאנשים ובעשיית פעולות של נתינה, ובשאר היום במציאת דרכים להביא את גמר התיקון. הוא לא היה חי לנצח אם היה עושה כך; לא, הוא חי לנצח רק מפני שלקח על עצמו למקד את כל ישותו בהבאת גמר התיקון.
לכן, אנו לומדים מזה שאנו חייבים להיזהר, מכיוון שאפילו העבודה הרוחנית שאנו עושים לא בהכרח מתמקדת תמיד בהבאת גמר התיקון. אדם יכול להיפתח לזוהר ולהתחבר אליו, מכיוון שהוא או היא צריכים ברכה או עזרה. ואיני אומר שזה לא חיובי; כל זה חיובי. כל זה מגלה אור. אבל לא אלה הם המעשים שמאפשרים לאדם לצעוד לקראת גמר התיקון.
אבל כאשר אדם נפתח לזוהר ואומר, "כן, אני צריך את העזרה הזו ממש עכשיו, אבל הסיבה העיקרית לכך שאני מתחבר לזוהר היא מפני שאני רוצה להביא את אור חיי הנצח לעולם. אני רוצה להביא את גמר התיקון," אז לקחנו את עצמנו צעד קדימה לקראת המתנה של אליהו הנביא, מתנת חיי הנצח. הבורא בא אל פינחס, והוא בא אלינו השבת הזו, ואומר שיש אפשרות לחיי נצח, אבל אנו יודעים שחיי נצח לכולם יתרחשו רק כאשר תהיה מסה קריטית של אנשים שעושים את העבודה הזו. כל אחת ואחד מאתנו באופן אישי אחראי להבאת עצמנו והעולם קרוב יותר לחיי הנצח.
אנו לא אומרים להיות צדיקים גמורים, כמו אליהו הנביא, שהשקיע מאה אחוז של האנרגיה שלו, הזמן שלו, המאמץ שלו והמיקוד שלו רק בהבאת גמר התיקון. אבל מהמקום בו אנו נמצאים, אנו חייבים לגדול. אנו חייבים להגדיל את המיקוד הזה, מפני שאחוז המיקוד הוא אחוז החיים שיש לנו. כל מה שיש לנו בחיינו, הרמה שבה
הוא מחובר לגמר התיקון, היא רמת אור גמר התיקון שיש בו. ואפילו אם לא נביא את שלמות האור הזה, זה לפחות מחבר אותנו יותר אליו.
למשל, אם יש לאדם מתנה – בין אם זה כסף, ילדים, או חכמה וכדומה – הרמה שבה האדם רוצה באמת לחבר את המתנה הזו למטרת הבאת גמר התיקון, היא הרמה שבה הוא מזריק לתוך המתנה הזו קצת יותר אור אינסוף.
בסופו של דבר, כן, המתנה הזו תסתיים, אבל עכשיו יש בה לפחות יותר מאור חיי הנצח. יש בה יותר מאור גמר התיקון.
הבורא בא אל פינחס ושואל אותו אם הוא רוצה לחיות לנצח. כאשר פינחס אומר שכן, הבורא אומר לו להקדיש את כל חייו ואת כל ישותו, לנצח, להשקיע מאה אחוז של הזמן שלו ושל המאמצים שלו כדי להתמקד אך ורק בהבאת הגאולה הסופית. והרמה שבה אדם ממוקד בהבאת הגאולה הסופית היא הרמה שהאדם לעולם לא ימות, אומר הבורא.
אנו לא אמורים להיות אליהו הנביא עדיין. אבל בכל מקום בו אנו נמצאים, בשבת פינחס, אם אנו רוצים להיות מסוגלים למשוך יותר אור חיי נצח אל תוך כל דבר בחיינו, אנו חייבים לדחוף את המיקוד של הבאת גמר התיקון אל כל מה שאנו עושים. אנו רוצים להחדיר את האור הזה בכל מתנה שיש לנו. וזה מה שאנו יכולים לעשות בשבת הזו; אנו יכולים להתחיל למשוך למטה את אור חיי הנצח אל כל הקיים כאן, בעולם הזה.