השנה אנו קוראים את פרשות "ויקהל-פקודי" בשבת פרה, שבת מיוחדת המציינת את תחילת ההכנות לפסח. בשבת הזו, יש קריאה נוספת, הלקוחה מתחילת פרשת "חוקת". בזמן בית המקדש, אנשים לא יכולים היו להגיע לפסח, להביא את קרבן הפסח, או להתחבר לאור הפסח, אם לא היו טהורים. וקטע הקריאה הזה מתאר את התהליך של הפרה האדומה, שהיה חלק מהדרך שבה בני ישראל והכהנים טיהרו את עצמם לקראת הפסח.
המקובלים מלמדים שכאשר הנשמה עוזבת את הגוף עם פטירת האדם, יכולים כוחות שליליים לחבר את עצמם אליו, ולגרום לגוף הפיזי להיות טמא. כל אדם שנמצא קרוב לגוף מת או שנוגע בו, מקבל חלק מהטומאה הזו. ותהליך הפרה האדומה מסיר את הטומאה הזו.
תוך כדי התהליך הזה, הכהנים, שהיו מעורבים ביצירת שיקוי שמטהר את האדם באופן רוחני מכל היבטי השליליות והחושך שנגרמו לו באמצעות המוות שהיה קרוב אליו, נעשו למעשה טמאים בעצמם. זה לא נשמע הגיוני; אם אתם מעורבים בתהליך טהור, מדוע אתם נעשים טמאים? כל התהליך של פרה אדומה נשמע בלתי הגיוני, והמדרש מבהיר שהוא אמור להיות סיפור בלתי הגיוני. ולכן ברור שיש כאן סוד. מהם האור, ההבנה והמודעות שאנו אמורים לקבל כאן?
במדרש נאמר שחלק מתהליך הטיהור של פרה אדומה אמור לסלק את הטומאה של חטא העגל. כפי שאנו יודעים, בבסיס הנפילה של חטא העגל היה חוסר ודאות באור הבורא. בדיוק כפי שאנו לפעמים מאבדים את הודאות שלנו כאשר דברים מתרחשים בחיינו, זה מה שקרה לבני ישראל. והפרה האדומה אמורה לטהר את בני ישראל, ואותנו, מאיבוד הודאות. אבל כדי שנעבור את תהליך הטיהור הזה, אנו חייבים להבין מהיכן מגיע חוסר הודאות.
נניח שאנו מכים מישהו תוך שימוש ביד שלנו. אנו יודעים שאז אור הבורא מסתלק במידה מסוימת מהיד שלנו, ולכן היד שלנו נעשית חלשה יותר מבחינה רוחנית, ובסופו של דבר, גם מהבחינה הפיזית. לכן, אנו מבינים מה מתרחש כאשר אנו מזיקים למשהו פיזי, כמו היד שלנו. אבל מה קורה כאשר אנו מזיקים למודעות שלנו?
ראשית, אנו חייבים להבין כיצד אנו מזיקים למודעות שלנו. נאמר שיש לכך שתי דרכים עיקריות: באמצעות מחשבות מיניות שליליות ובאמצעות מחשבות אנוכיות, לחשוב על עצמנו כנעלים מאנשים אחרים. שתי המחשבות האלה מזיקות למודעות. כאשר אדם פוגע במודעות שלו, היא נחלשת.
ואז, מאיפה מגיע הספק? אנו חושבים שהוא מגיע מדברים חיצוניים שמתרחשים לנו. אבל לא; לא משנה מה קורה, הסיבה האמתית לספק שלנו היא שבנקודה מסוימת – אולי זה היה אתמול או בשבוע שעבר – היו לנו כמה מחשבות של אגו שהזיקו למודעות שלנו. לכן, יש לנו עכשיו מודעות מוחלשת, ולכן, כאשר אנו מתרגזים, אנו לא יכולים לעורר ודאות באותו רגע.
האופן שבו נוכל לתקן את המודעות המוחלשת שלנו הוא לימוד חזק, והסוד של שבת פרה. אנו עושים זאת רק על ידי ההבנה שהסיבה לכך שאין לנו ודאות באותו רגע היא שהמודעות שלנו נחלשה מבחינה רוחנית, ולא שום דבר אחר. החלשנו את המודעות שלנו באופן רוחני על ידי מחשבות שליליות שכתוצאה מהן אנו נופלים לספק ולאיבוד הודאות.
וזה היופי של מה שנאמר במדרש על הסיפור של הפרה האדומה. כאשר אנו מתבוננים בסיפור הזה, מדובר על כך שאדם נוגע בגוף מת, נעשה טמא, ואז מתיזים עליו מים מיוחדים כדי לטהר את טומאתו. אבל, וזה חשוב, נאמר במדרש שלא הגוף המת גרם לאדם הזה טומאה, וכל התהליך שאנו קוראים עליו, לא הוא שמטהר את האדם.
מה משמעות הדבר לגבינו? היא מחזירה אותנו לסיפור חיינו. כשאנו כועסים, או ספקניים, או עצובים, זה סימן לכך שמשהו לא בסדר. ולכן יש כאן לימוד עמוק: מדוע אדם "במקרה" נמצא ליד גוף מת, או נוגע בו? מכיוון שלמען האמת, לאדם הזה יש בעיות יותר גדולות. לאדם הזה יש מודעות שנחלשה, ולכן, הבורא אומר לו: "אשים בפניך מצב מסוים כדי לאפשר לך לדעת איפה באמת נמצאת המודעות שלך."
למרבה הצער, רובנו לא מודעים למקום שבו נמצאת המודעות שלנו. ולכן, כאשר אנו טמאים, כמו בדיון על הפרה האדומה, קיים כל תהליך הטיהור הזה. אבל לא מדובר כאן בעצם על התהליך הזה. אלא נותנים לנו הזדמנות לעצור ולחשוב: מדוע יש לי ספק? רק מסיבה אחת – בגלל שהמודעות שלי נחלשה. ומדוע המודעות שלי נחלשה? מכיוון שאפשרתי למחשבות שליליות להחליש אותה, ולכן כעסתי במצב הזה. אבל, כאשר אנו מבינים שכל מצב שגורם לנו ספק או עצב מתרחש רק כדי להביא אותנו לידי המודעות שבנקודה מסוימת החלשנו את המודעות שלנו, זה בעצם התהליך האמתי של הטיהור. זו באמת הבנה חזקה שאנו מקבלים משבת פרה, הבנה שאנו יכולים לקחת אתנו לא רק כשאנו מתכוננים לפסח, אלא למשך כל חיינו.