במקומות שונים, בדרכים שונות ובזמנים שונים, אומר הבורא בתלמוד ובזוהר: "פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". רובנו חושבים שמשמעות הלימוד הזה היא שעלינו רק לעשות קצת, ליצור פתח קטן, ואור הבורא יזרום למטה ויעשה את השאר. אבל אנו חייבים להבין את הלימוד הזה באופן עמוק יותר.
בשמואל ב' פרק ז' יש סיפור על דוד המלך שהגיע למקום בחייו שבו הדברים החלו להירגע, והבורא נתן לו שלום מכל אויביו. ודוד המלך אומר לנתן הנביא: "חשבתי על זה: אני גר בבית יפה, עשוי עץ ארז, בעוד ארון הברית, שבו נמצאים לוחות הברית, הגילוי הפיזי החשוב ביותר של אור הבורא בעולם הזה, לא נמצא במקום יפה. זה לא הגיוני."
נתן הנביא לא באמת יודע מה לענות לדוד המלך, ואומר: "מה שבלבך, לך ועשה. הבורא אתך." אותו לילה, התגלה הבורא לנתן הנביא, ונתן לו את הנבואה הזו, אותה עליו לומר ישירות לדוד המלך:
"לך אל עבדי דוד, ואמור לו, שמעולם לא היה לי בית. היה אוהל שבו הייתי עם משה, והיה המשכן במדבר, אבל תמיד הייתי נע ונד. כל הזמן, במשך מאות בשנים, מאז יציאת מצרים, מעולם לא צוויתי על אף אחד לבנות לי בית. הרעיון שלך נכון, דוד המלך. אני הולך לבנות מקום משכן פיזי שבו ישכון אור הבורא. ייבנה בית. וכאשר הוא ייבנה, יהיה שלום בעולם, ותזרום כמות עצומה של אור לא רק למקום הזה, אלא לכל העולם."
מתקופת הנביאים, דרך תקופת השופטים, ועד לתקופת המלכים, ועד לתקופתו של דוד המלך, הזמנים היו סוערים מאוד. לכן אומר הבורא לנתן הנביא לומר לדוד המלך: "כאשר תעזוב את העולם הזה, אני מבטיח לך שתקופת המלוכה של בנך", ואנו יודעים שהוא התכוון למלך שלמה, "תהיה גם היא תקופה שלווה מאוד. הוא יבנה מקום שבו אשכון. ואתן לבנך שלום עדי עד." ובזוהר נאמר שלא היה זמן בעולם שבו היו שקט ושלווה בישראל או בכל העולם כמו בזמנו של המלך שלמה.
הבורא אומר: "אהיה כאב לבנך, למלך שלמה, והוא יהיה כבן לי." ואז הוא ממשיך ומבטיח לדוד המלך: "כל הטוב שבי לעולם לא יעזוב את המלך שלמה. וכל הזמן עד גמר התיקון אתה תהיה הערוץ." המקובלים מלמדים ש"משיח", הנשמה שתביא לעולם הזה את קץ הכאב, הסבל והמוות, תהיה הנשמה של דוד המלך; מכאן הוא קיבל את הכוח הזה.
נתן מתעורר מהחזון ומספר לדוד המלך כל מה שראה. אבל מדוע זכה דוד המלך בכך עכשיו?
הבורא אומר משהו מעניין מאוד: "כל השנים האלה, אף אחד לא ביקש מקום משכן עבורי, ולא ביקשתי זאת מאף אחד. אבל אתה ביקשת." ואז נפתח לדוד המלך ממש מבול של ברכות ושל אור. זה הסוד של "פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". מכיוון שישנם זמנים, לעתים קרובות מאוד, שבהם הבורא ממש מצפה להזדמנות להציף אותנו בברכותיו. במקרה הזה, הן הגיעו מכיוון שדוד המלך הפסיק לחשוב על עצמו, ושאל: "מה אני יכול לעשות עבור העולם? מה אני יכול לעשות עבור אור הבורא?" וזה הספיק. הוא רק היה חייב לשאול את השאלה וזרם הברכות נפתח.
אור הבורא מחכה להזדמנות להזרים אלינו את ברכותיו. איך נוכל לעורר אותן? באמצעות ההבנה הזו. לא מדובר כאן על מה שאנו עושים. מדובר כאן על שאלה פשוטה שאנו שואלים ועל רצון שאנו מעוררים. אם דוד המלך לא היה שואל את השאלה הזו, אז התעוררות אור המקדש, ההבטחה שדוד המלך יהיה משיח ויביא קץ לכאב, לסבל ולמוות שבעולם הזה, לא הייתה מתגלה.
הדברים שאנו חוסמים בגלל חוסר הפתחים שלנו הם ממש בלתי יאומנו. מדוע הפתחים הקטנים שלנו לא יוצרים את זרם הברכות שקיבל דוד המלך? מכיוון שאנו לא מעריכים אותן. אנו אומרים זאת, ואנו מבינים זאת, אבל האם אנו באמת מאמינים בזה? השאלה ששאל דוד המלך, "איך יכול להיות שאני גר בבית היפה הזה, ולאור הבורא אין מקום מנוח שבו הוא יכול לשכון?" משמעותה שהייתה לו הערכה למה שהפתחים הקטנים ביותר שלנו יכולים לעשות, ולכן, האור זרם אליו. אנו חייבים להבין ולדעת באמת שהדברים שבאו אל דוד המלך – הבטחות הבורא, והאור שבא עמן – יכולים לבוא גם מהפתחים הקטנים ביותר שלנו.
אנו מתפללים כל הזמן, אנו קוראים בזוהר כל הזמן, אבל כמה מאתנו באמת חושבים שיכול לבוא אלינו שפע של ברכות? הנבואה שהגיעה אל נתן עבור דוד המלך וכל הברכות המדהימות והאור המדהים שקיבל דוד המלך באו בזכות תקשורת אחת קטנה. אבל, אם לא נאמין בכך, או לא נעריך זאת, זה לא יוכל להתרחש. אנו חייבים באמת לדעת שמהפתחים הקטנים ביותר יכול לזרום שפע עצום של אור. ואם נדע זאת, אז נוכל גם ליצור זאת.