אנו באים לעולם הזה כדי להגשים את מטרת נשמתנו. חלקנו באים כדי לתעל רעיונות והמצאות גדולים. אמנים ומוסיקאים באים כדי לבטא ולהעניק את תרומת האמנות והמוסיקה. סופרים ומשוררים מציעים מלים כדי לעורר השראה. אבות ואימהות מגדלים את מנהיגי העתיד שלנו, והמנהיגים האלה עוזרים לנו לשבור את השלשלאות שכובלות אותנו. אנו כמהים לשחרר את מטרת נשמתנו לעולם הזה, בדיוק כפי שציפור כמהה לצאת לחופשי מתוך הכלוב שלה. יבוא יום שבו הכנפיים שלנו תיפרשנה, ואנו נסתער על מטרתנו. השבוע, אנו ממריאים אל החיים שאנו אמורים לחיות. כשאנו מקדמים בברכה את ראש חודש דלי, אנו מתחילים פרק חדש שבו אנו נלקחים לגבהים נעלים יותר. כמו צפור המשתחררת מהכלוב המגביל אותה, נשתחרר סוף סוף מכל מה שמגביל אותנו ונעוף אל מציאות חדשה שבה שוכנים חלומותינו. אנו נקראים ללכת אחרי חלומותינו, והשבוע, הבורא מעניק לנו את הגדולה שבחירויות – היכולת לחיות את הקריאה האמתית של לבנו.
העזרה הקדושה שלנו השבוע היא פרשת “בא”. בפרשת “בא”, אנו קוראים על היציאה המפורסמת של בני ישראל ממצרים. “בא” היא למעשה הסיפור של פסח, ולכן, אנו מקבלים את כל האנרגיה של פסח השבוע הזה, בשילוב עם האנרגיה של ראש חודש דלי. איזה שבוע חיובי ומלא עוצמה צפוי לנו! בפרשת “בא”, הבורא, יחד עם משה ואהרן, ממשיכים לדרוש מפרעה לשחרר את בני ישראל מעבדותם. לא ייאמן, אבל לאחר שהבורא מטיל שתי מכות נוספות, מכת הארבה שכילתה את כל יבול האדמה ומכת החושך שנמשכה שלושה ימים, פרעה עדיין לא מאפשר לבני ישראל לצאת לחופשי. הבורא מזהיר את פרעה מפני המכה אחרונה. המכה הסופית שנשלחה לפרעה הייתה מכת בכורות, מות הבן הבכור של פרעה ומות כל הבנים הבכורים במצרים. בני ישראל קיבלו הנחיה להישאר בבתיהם וכך המכה “תפסח” עליהם והם יהיו מחוסנים מפניה. המכה האחרונה הזו הייתה חמורה, הרסנית ומזעזעת דיה כדי להכריח סוף סוף את פרעה לשחרר את בני ישראל. לבסוף שוחררו בני ישראל ועזבו את מצרים בלילה, לקראת ייעודם – אל הארץ המובטחת, ארץ זבת חלב ודבש. אל לנו לשכוח שהתורה אינה רק ספור, אלא מסמך מקודד של אנרגיה המיועד לעזור לכל בני האדם בעולם במסעם בעולם הזה כיום. המכות היו התרופה, שאפשרה לבני ישראל להשתחרר אבל לא מעולו של פרעה, אלא מהמחשבות המגבילות והפחדים המגבילים שלהם עצמם. בסך הכל היו 10 מכות, שכל אחת מהן ניקתה אחת מעשר הצ’קרות של המערכת האנושית. המכות האלה, ובעיקר שלושת המכות עליהן אנו קוראים השבוע, הרסו ומחקו לגמרי את המודעות השלילית של בני ישראל. ברגע שעשו את השינויים החשובים האלה בתוך עצמם, בעזרת הבורא, יכולים היו להשתחרר מהכלא ומהמגבלות שיצרו לעצמם במו ידיהם. נשמותיהם היו חופשיות סוף סוף לאהוב ולגלם את תכונות הבורא. פחדיהם הושלכו, והאני האמתי שלהם יכול היה סוף סוף להאיר ולזרוח. כל מה שהיה נחוץ לשם כך היה האומץ לשחרר ולבטוח בכך שהבורא מצפה להם.
אנחנו בני ישראל ולכל אחת ואחד מאתנו יש הדרך המיוחדת לו או לה בחיים. למרבה הצער, רבים מאתנו מביטים בדרך ופוחדים לעשות את הצעד הראשון. אנו מציצים מתוך הכלובים שלנו, לא בטוחים אם כנפינו תוכלנה אי פעם לתמוך בטיסתנו. אנו שוכחים שהבורא הוא השותף שלנו.