כל אדם הוא עולם בפני עצמו. כשאנו חולקים את האני שלנו אפילו עם אדם אחד, אנו נעשים למשרתי האנושות.
פרשת השבוע הזה, פרשת “אמור”, כוללת את המצוות המיוחסות לתכונות האופי ולסוגי האחריות של הכהן הגדול.
אבל מה לנו ולחובות של הכהן הגדול? האם אנו פשוט אמורים להתעלם מהפרשה הזו שבתורה?
להפך, המקובלים מלמדים שכל קטע של התורה מכיל חכמה ואנרגיה שאנו יכולים להשתמש בהן בכל דור ודור. בכל התורה כולה אין אפילו מילה אחת או אות אחת מיותרת. ותודה לאל, הזוהר שופך קצת אור הנחוץ להבנת המסרים החבויים שבפרשת “אמור”.
אם אתם זוכרים, לפני כמה שבועות דיברנו על פרשה שעסקה בפרטי הפרטים של המקדש – כיצד הוא נבנה ומה התרחש בתוכו. הלימוד היה שלמרות שכיום אין לנו בית מקדש, כל אחת ואחד מאתנו אמורים לבנות מקדש בתוך עצמנו על ידי כך שנעשה הכל מתוך מקום של אהבה. באותו אופן אנו יכולים להתחיל להבין את הלימוד של השבוע הזה. לכל אחת ואחד מאתנו יש הכוח להפוך לכהן הגדול של העולם. כל המצוות שהכהן הגדול היה חייב לקיים נועדו למלא מטרה אחת בלבד: לשרת את האנושות. בתקופתנו, העבודה הזו מוטלת עלינו. נשמע נעלה מדי, הלא כן? ועם זאת, כאשר אנו מבינים את החוק הרוחני של האחדות – כל אדם וכל דבר מחוברים זה לזה – אז אנו יכולים להתחיל לראות שמה שאנו עושים למען אחרים, אנו עושים, ביסודו של דבר, למען עצמנו ולמען העולם כולו.
למען האמת, בזמננו, במקום להצביע על “האדם הנבחר”, כל אחת ואחד מאתנו חייב/ת לבחור להיות משרת של הכלל. לחלוק עם אדם אחד, זה לחלוק עם כולם.
אנו מדברים הרבה על נתינה בשיעורים שלנו במרכז לקבלה. המילה “לתת” נשמעת בסיסית כל כך, ועם זאת, העשיה שלה עמוקה מאוד. זה מכיוון שנתינה קשורה קשר בל ינתק עם כמיהת הנשמה שלנו. כולנו חווים רצונות שונים במשך היום. בכל רגע נתון, אנו עלולים לחשוב: ” אני רוצה את העט שלי. אני רוצה את הכסא שלי. אני רוצה מחשב חדש. אני רוצה תשומת לב. אני רוצה הנאה. אני רוצה את בן/בת הזוג הקוסמיים שלי.”
כאשר אתם חושבים על כך, רשימת הרצונות היומיומיים היא ממש אינסופית!
אבל הנשמה היא אחרת.
לנשמה יש רצון אחד בלבד: איתן ובלתי משתנה לעולם: לתת.
לכן תחושת הנתינה טובה כל כך. כי הרי לא נראה הגיוני שעל ידי נתינת משהו ארגיש טוב יותר מאשר על ידי קבלת משהו, ובכל זאת, באיזה שהוא אופן, זה בדיוק מה שקורה.
זה שבוע רב עוצמה לזכור בו את הפרדוקס הזה. הדרך הטובה ביותר לזכור אותו היא כמובן להפעיל אותו. כאשר נרצה לקחת, כאשר נרצה לספק את האגו שלנו, וכאשר רצונות אחרים יאכלו אותנו מבפנים, בואו נעצור, ונמצא דרך לתת. לתת חמלה. לתת אהבה. לתת נדיבות. לתת חיוך. בואו ניתן את כל האור שלנו, ונאפשר לו להאיר את חשכת האחרים, ובו בזמן, להפיג את חשכתנו אנו.
היופי בלימוד שאנו יכולים ללמוד מהכהן הגדול הוא שהכהן הגדול נבחר להוציא לפועל את רצון הנשמה.
השבוע אנו נקראים ומצווים לבחור לעשות זאת בעצמנו.
השבוע, תנו לרצון הנשמה שלכם להיות הצפון האמיתי שלכם.
מאחלת לכם שבוע מבורך
קרן