מאת קרן ברג
הניסיון האנושי מגלה שבמקום שיש אמונה ונכונות לעשות מה שצריך, אנשים יצרו מציאות מדהימה. קחו למשל את סיפורה של האישה בת 94 השנים שסיימה חצי מרתון ביוני [המרתון הראשון המלא שלה היה בגיל 76], או את המבצעים המדהימים של האימהות שתוך רגע נעשו חזקות מספיק כדי להרים מכונית כדי להציל את הילדים שלהן שנלכדו בתוכה. זה אומר לנו שכולנו יכולים לחולל נסים בחיינו, כל עוד יש לנו המודעות לחולל אותם. המציאות שלנו יכולה להשתנות רק בהתאם למה שהמוח שלנו מאפשר.
אז קודם כל, אם אני רוצה נס בחיי, אני חייבת להאמין באמת שהוא יכול להתרחש. מכיוון שאם איני מאמינה שהוא יכול להתרחש, זה פשוט לעולם לא יוכל להתרחש. תמיד הרגשתי שפרשת “וַיֵּרָא” ממחישה את הרעיון הזה באופן מושלם. בפרשה הזו, היה על שרה ליצור את המקום להתרחשות הנס. אברהם ושרה היו כמעט בני 100 שנים, ומודעים בהחלט לכך שילדים לא יכולים להיות חלק מגורלם האסטרולוגי. ובכל זאת, הגיע מלאך ואמר להם ששרה תלד ילד. אברהם קיבל בתודה את הבשורה הזו, אבל נאמר ” וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה”. כשניסתה לדמיין לעצמה את ההתרחשות הזו, וגופה התחדש ונעשה צעיר באורח נס, והשתנה כדי להתאים את עצמו למשימה הזו, היה עליה לבקש: “בבקשה הענק לי את המודעות שתאפשר לי להבין ולקלוט שזה באמת יכול להתרחש”.
פעמים רבות כל כך אנו מבקשים דברים שאנו לא מאמינים שאנו באמת יכולים להשיג, ולכן אנו לא יוצרים כלי לקבל אותם. משהו חייב להסתדר מחדש במודעות שלנו כדי ליצור קרקע פורייה שבה הנס יוכל להתממש. למען האמת, בכל אחת ואחד מאתנו קיימת האנרגיה הדרושה לנו כדי להגשים את מטרתנו. כפי שממחיש לנו סיפורה של שרה, עם עזרת הבורא, הכל אפשרי.
כולנו יכולים לעשות נסים. הצעד הראשון הוא פשוט להאמין שאנו יכולים.