מאת מיכאל ברג
פרשת “תְּרוּמָה” עוסקת בבניה הפיזית של המשכן על ידי בני ישראל במדבר. לאחר שהבורא מסביר להם מה הם אמורים לעשות, הוא אומר: “בנו כל מה שאני מראה לכם”, מפני שאנו יודעים שמשה לא רק קיבל את המלים, אלא גם את החזון, את הראייה איך המשכן אמור להיראות, את הדרך שבה הוא חייב להיבנות, המידות המדויקות שלו, ואת כל המידות של הכלים שישימו בתוכו וישתמשו בהם.
הבורא אומר: אני נותן לכם הוראות מדויקות. אל תסטו מהן”. ואז מוסיף הבורא את ההנחיה הזו למשה: “עליך לוודא שתעשה זאת.” אם כן, ראשית, הבורא אומר למשה, “בנה את המשכן בדיוק כפי שאני מראה לך. בנה את המידות המדויקות שאני מראה לך”, ואז הוא אומר לו, “וגם וודא שאם תבנה אי פעם מקום משכן עבורי, עליך לעשות זאת בדיוק על פי ההוראות האלה.” המפרשים מסבירים שהבורא מדבר כאן על המקדש הראשון והשני שנבנו, ובסופו של דבר על השלישי. אם כן יש כאן צו מאוד ישיר, מאוד ברור מהבורא למשה. “בנה את המשכן במידות האלה, וודא שלנצח נצחים, אם אי פעם תבנה משהו כזה שוב, תשתמש בדיוק באותן מידות.”
אבל זה לא התרחש. כאשר קיבל המלך שלמה את המסר מהבורא לבנות את המקדש, הוא לא בנה אותו על פי המידות שהבורא נתן למשה כדי לבנות את המשכן. אם כן, או שהבורא לא התכוון למה שאמר, או שהמלך שלמה לא קיבל זאת. מדוע שינה המלך שלמה את המידות כאשר בנה את המשכן?
כאשר אנו מדברים על בניית המשכן בפרשת “תְּרוּמָה”, זה נכון שהוא נבנה בעולם הפיזי. אבל המטרה של המשכן, כפי שאנו יודעים, לא הייתה להיות מבנה פיזי, אלא מראה למציאות רוחנית.
הרב אשלג משתמש במונח “שפת הענפים”, שפירושו שכל מה שקיים בעולם הפיזי קיים גם בצורה שונה, לא פיזית, רוחנית, בעולמות העליונים. וכאשר אנו משתמשים במלים, אפילו מלים כמו “אור”, כמובן שאנו לא מתכוונים לאור פיזי, אנו מתכוונים לאור רוחני. אבל יש קשר בין הענפים ובין השורש, שהוא המהות הרוחנית. לכן כאשר אנו מדברים על הבניין הפיזי של המשכן, הבורא למעשה נותן לבני ישראל לא תכנית אב של מה שהם אמורים לבנות בעולם הפיזי, אלא תכנית אב של איך זה נראה בעולם העליון. ואז, אם אתם מתרגמים זאת לצורה פיזית, זו הצורה שילבש המקדש בממד הפיזי.
למשל, הגוף הפיזי הוא תרגום פיזי של ישות רוחנית של אור הבורא. מדוע יש לנו עשר אצבעות בידינו, עשר אצבעות ברגלינו ושתי זרועות? כל זה הוא תרגום של ישות רוחנית שקיימת. ואם הייתה לנו היכולת להבין את החיבור, את ההתאמה בין רוחני ופיזי, היינו יכולים לבנות ולומר: “בסדר, זוהי הדרך שבה אדם צריך להיות.” במקרה הזה, הבורא אומר שזוהי הדרך שבה עובד העולם הרוחני בעולמות העליונים, “ואני רוצה שתבנו תרגום פיזי של זה בעולם הזה”. המשכן לא היה בניין שרירותי, אלא תרגום רוחני של העולם העליון.
כאשר עלה משה אל הר סיני כדי להביא את אור חיי הנצח אל העולם הזה, הוא היה מחובר – לא באמצעות עיניו, כי אם באמצעות נשמתו – למסגרת הרוחנית. ואז כאשר ירד לעולם הזה, הבורא בא אליו ואמר: “זוכר מה ראית, למה היית מחובר? קח את המציאות הרוחנית שחווית למעלה בהר ותרגם אותה לצורה פיזית. מפני שיש התאמה, ולכן, יכולת, בתוך הצורה הפיזית הזו להתחבר אל הצורה הרוחנית, אבל למרבה הצער רוב האנשים עדיין נמצאים במציאות הפיסית, ולכן הם זקוקים לדרך אל הרוחני.”
המשכן היה התרגום הפיזי של המציאות הרוחנית, וכאשר האנשים היו נכנסים אל המבנה הפיזי שלו, הם כבר היו מתחילים להיות מחוברים במהותם למקור האמיתי שלו. ולכן, המשכן שבנה משה היה מבוסס על הנבואה, או על החזון, שהיה למשה במציאות הרוחנית כפי שהייתה קיימת כאשר עלה על הר סיני. אם כן, עכשיו המציאות הרוחנית משתנה, מפני שבני ישראל בנקודה הזו במדבר היו ברמה רוחנית מסוימת, ומשה היה ברמה רוחנית מסוימת. ולכן, החיבור שהיה למשה והדרך שבה העולם הרוחני תוכנן עבורו ועבור בני ישראל באותו זמן היה מיוחד להם. זה מה שהוא ראה ולכן זה מה שתורגם.
ואנו יודעים ששני נביאים לעולם לא יתנבאו באותו אופן. מדוע? מכיוון שאנשים משתנים, ודורות משתנים. ואנו מדברים על כך הרבה, אבל זה חשוב. זה למעשה מה שמבדיל בין חכמת הקבלה ובין תורות רוחניות אחרות ותהליכים דתיים אחרים. אנו יודעים שהעבודה הרוחנית, ואפילו החכמה הרוחנית, חייבות להשתנות בהתאם למקום בו נמצאים האנשים. אם הייתם מנסים לתת לאנשים היום את התהליך שעברו בני ישראל במדבר, זה לא היה מתאים, מפני שהנשמות נמצאות במקום אחר ובאות ממקום אחר.
לכן, זו תגלית נפלאה שכאשר הבורא אמר למשה, זוהי הדרך שבה תבנה, וזו הדרך שבה תעשה זאת לדורות, הבורא התכוון לכך שאתה חייב לבנות את המשכן לא על בסיס המידות הפיזיות שהבורא נותן עכשיו. איך תגיע אל המידות הפיזיות האלה? למשה היה חזון רוחני. הוא ראה את האופן שבו העולם הרוחני מסודר ממש עכשיו. הוא ראה את האופן שבו נשמות העולם חייבות לקיים יחסי גומלין עם העולם הרוחני הזה, והיה עליו לתרגם זאת למבנה פיזי. לכן, המלך שלמה, או כל מי שהיה בדורות הבאים, בנה מקום משכן לאנשים שיוכלו להיכנס אליו, ובאמצעותו להתעלות ולהתחבר לעולם העליון. גם לו היה צריך להיות חזון של מה שקיים באופן רוחני אותו זמן, ולבנות מקום פיזי בהתאם לכך.
אדם לא צריך לבנות בהתאם למבנה ולמידות הפיזיות שבהן השתמשו כאשר בנו את המשכן, אלא, כאשר אתם בונים, אתם חייבים שיהיה לכם החזון, הראיה, של מה שמתרחש בעולם העליון וראיית הנשמות שקיימות בעולם הזה, ואז לבנות מבנה שמתאים למציאות הרוחנית של הנשמות שקיימות בעולם באותו זמן. לכן, כמובן, המידות חייבות להיות שונות, מפני שיחסי הגומלין הרוחניים בין העולמות העליונים ובין הנשמות החדשות שבעולם הזה משתנים כל הזמן. ואתם חייבים להיות מסוגלים לתרגם את הקיום הרוחני כפי שהיא קיים באותו דור, באותו זמן, עבור הנשמות שבאות להתחבר.
עבור משה ובני ישראל, המידות האלה היו המידות הנכונות, מכיוון שזה היה התרגום של העולם הרוחני שהיה קיים אז. בכל דור, אנו חייבים להבין שלא מדובר כאן רק על מבנה של משכן, אלא מדובר על העבודה הרוחנית. ולכן אנו חייבים להבין שהעבודה הרוחנית כיום שונה מאשר הייתה בזמנו של משה ובזמנו של המלך שלמה. העבודה הרוחנית של כל דור היא שונה, והעבודה הרוחנית של כל אדם היא שונה. אנו מדברים על כך, אבל הסיבה מדוע כל כך מסוכן לעשות את העבודה הרוחנית באותו אופן כל הזמן היא מכיוון שהעבודה הרוחנית שעשינו אתמול הייתה נכונה לאתמול. אבל היום העבודה הרוחנית השתנתה. הנשמה שלנו השתנתה. אם היינו עושים היום אותו דבר באותו אופן עם אותה מודעות כפי שעשינו אתמול, לא היינו מתחברים למקום הנכון.
אם המלך שלמה היה בונה את המשכן על בסיס אותן המידות שנבנה המשכן במדבר, הוא לא היה עובד. זה היה תרגום שגוי. זו הייתה התגלות פיזית מוטעית של העולם הרוחני, מפני שהממד הרוחני, הנשמות, ויחסי הגומלין שלהן בזמנו של המלך שלמה היו שונים מאשר היו בזמנו של משה. הבורא אומר לנו שאנו חייבים להיות זהירים בעבודה הרוחנית שלנו, לא רק בבניית המשכן או בבניית בית המקדש. כל דבר חייב להיות התרגום המדויק של מה שקיים ממש עכשיו. אם היינו עושים אותו דבר, אפילו יום אחר יום, זה לא היה עובד. מפני שהמציאות הרוחנית של העולמות העליונים משתנה, והמציאות הרוחנית של הנשמה שלנו משתנה. אם נעשה יום אחר יום אותו דבר, נהיה במקום הלא נכון.