מאת קרן ברג
כולנו מכירים את האופן שבו מסתיימות רוב האגדות. “והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.” בסופם של אינספור אגדות וסיפורים, אנו מוצאים שכולם בסופו של דבר מאושרים וחשוב מזה, מאוהבים. מדוע כל כך הרבה אגדות מסתיימות בדרך זו? אני חושבת שמפני שכולנו יודעים בלבנו שאהבה היא כל מה שיש באמת. אנו יודעים שאהבה היא התשובה לכל הבעיות שלנו. אהבה היא המילה האחרונה. היא הסיבה לכך שבאנו לעולם הזה, והיא כל מה שאנו משאירים אחרינו כאשר אנו עוזבים.
התורה שלנו רומזת לנו על הסוד הזה. התורה מסתיימת באות ל’ ומתחילה באות ב’, ובכך יוצרת את המילה “לב”. כאשר תלמיד ביקש פעם לתאר את כל התורה בזמן שנדרש כדי לעמוד על רגל אחת, אמר לו המורה: “ואהבת לרעך כמוך. כל השאר פירוש הוא. צד ולמד.”
“מטרתנו בחיים היא פשוטה מאוד, אבל אינה קלה כלל וכלל“.
מטרתנו בחיים היא פשוטה מאוד, אבל אינה קלה כלל וכלל. כל מה שאנו אמורים לעשות הוא לאהוב איש את זולתו.
זה סוג האנרגיה שהעולם זקוק לה עכשיו יותר מתמיד. זהו סוג האנרגיה שמביאה עמה שלום, שמחה ומילוי שאנו רוצים בהם וזקוקים להם בצורה נואשת כל כך.
השבוע, אנו מגיעים לפרשות האחרונות של חודש דגים, “וַיַּקְהֵל” ו-“פְּקוּדֵי“. הן גם הפרשות האחרונות שנמצאות בספר “שמות“. הגענו אל סוף של סיפור. ואין לתמוה על כך שמה שאנו מוצאים גם כאן, זו אהבה. ב“וַיַּקְהֵל” וב“פְּקוּדֵי“, אנו קוראים על השלמת בניית המשכן, המבנה שבו ישכון הבורא. לאחר כמה פרשות של הכנות, שבהן תרמו בני ישראל לבנייתו, בסוף פרשת “פְּקוּדֵי” אנו קוראים: “וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה‘ מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן” [שמות, פרק לט‘,פסוק לד‘]. ברגע שבו הכלי – המשכן עצמו – היה מוכן, אור הבורא יכול היה להיכנס ולמלא אותו. זו הייתה הפעם הראשונה שבה מקום כזה התקיים בעולם הפיזי. סוף סוף יכולה הייתה האהבה העצומה של הבורא להתגלות בשיאה ובמלוא עוצמתה במישור הפיזי. בכל פעם בה אנו יוצרים מקום דרכו יוכל הבורא להיכנס אל חיינו, אנו בונים מחדש את המשכן בחיינו. כאשר הבורא שוכן בתוכנו, מה שאנו מוצאים זו האנרגיה היפה של האהבה. אנו נעשים מלאי אהבה ואפופי אהבה.
כאשר אנו קוראים על עבודת בניית המשכן, אנו למעשה קוראים על עבודת הלמידה כיצד לאהוב איש את רעהו ולהסיר את האדישות והצינה מקרב לבנו.אז יכולים הבורא ואהבתו לשכון בתוכנו, ואנו יכולים להתאחד עמו לחלוטין.
באורח בל ייאמן, בנוסף לסיום המפואר הזה, אנו גם קוראים על “הַפָּרָה הַאֲדֻמָּה“. “הַפָּרָה הַאֲדֻמָּה” טיהרה את השליליות של עגל הזהב. עגל הזהב היה אליל שיצרו בני ישראל כדי להחליף את משה בפרשה הקודמת. קריאת “הַפָּרָה הַאֲדֻמָּה” מטהרת אותנו מכל שליליות, שנאה ופחד. מכיוון שהיכן שיש אהבה,פחד ושנאה אינם יכולים להתקיים.
“כל מה שאנו אמורים לעשות הוא לאהוב זה את זה.”
השבוע אנו מבורכים בתמיכת היקום בכך שיש לנו האנרגיה של הכלי המושלם של המשכן, והאנרגיה של הטיהור של “הַפָּרָה הַאֲדֻמָּה“. שתי האנרגיות הללו יוצרות מקום אלוהי עבור האהבה הקדושה של הבורא כדי שתוכל להיכנס אל חיינו, ועבורנו כדי שנוכל לחלוק את האהבה הזו עם אחרים.
כאשר אנו חושבים על סיפור חיינו, נראה שהסיכום הכללי של חיינו מהותו היא בעיקר אהבה. כאשר אנו ילדים קטנים, אנו מחפשים ומבקשים את אהבת הורינו. כשאנו גדלים, אנו מתחילים לחפש אחר מישהו שנוכל לאהוב. לעתים קרובות אנו נפגעים ולבנו נאטם כדי להגן על עצמנו מכאב בעתיד. ואז עם חלוף הזמן, אנו לומדים שוב לאהוב. אנו נותנים לאהבה הזדמנות שנייה, ואפילו שלישית. אם אנו מוצאים שלבנו נסגר, אנו מנסים שוב לעורר ולגלות את ניצוץ הבורא שבתוכנו; ניצוץ שכָּמֵהַּ להעניק אהבה ודאגה לאחרים. אפילו אם נגלה שייתכן וניפגע, הרי שעם חלוף הזמן, האהבה שמהווה את התאים שלנו,העצמות שלנו, וכל תא של מהותנו וישותנו, בסופו של דבר פורצת מבעד לסדקים ולפצעים וזוהרת שוב. הסיפור שלנו, כמו של רבים, הוא סיפור של ניסיונות ואתגרים. אבל כל חוויות חיינו נוצרו ועוצבו כדי להביא אותנו לנקודת הסיום שהיא התעוררות ניצוץ הבורא שבתוך כל אחת ואחד מאתנו. ניצוץ הבורא הזה הוא אהבה טהורה.
כמו יהלום הקבור במעמקי האדמה, האהבה שבתוכנו חייבת להיות מטופחת,להתגלות, ולהיגאל. אז אנו מגלים את האוצר היקר מכל: לב זוֹהֵר בְּזוֹהַר האהבה.
השבוע, במדיטציות שלכם, שבו בשקט והניחו את ידכם על החזה שלכם. נשמו.הרגישו את לבכם הפועם. התחילו לראות את חייכם כפי שהם – הסיפור היפה שלכם. כבדו כל רגע. העריכו כל אירוע. מכיוון שכל הדמויות וכל החוויות והניסיונות שבחייכם היו שם כדי ללמד אתכם מהי אהבה וכיצד לאהוב. חוויות החיים שלכם נמצאות שם אך ורק כדי לעורר את אהבת הבורא בתוככם. ראו את חייכם כמסע מופלא שיגיע לשיאו יום אחד בשלום בשלווה ובאהבה.
זוהי כל מטרת החוויה והניסיון האנושי, אני מאמינה, ללמוד כיצד לאהוב.השגת המשימה הפשוטה ועם זאת הגדולה ומלאת ההוד, משימת אהבת זולתנו כפי שאנו אוהבים את עצמנו, היא המפתח להשגת והפעלת שלום על פני כדור הארץ והסרת כל כאב וכאוס ממנו.
אני יודעת, אם אנו פתוחים לכך ומוכנים לעשות את העבודה, כל אחת ואחד מאתנו נוכל להשיג ולזכות במרחב שבו נוכל לדעת שמחה אמיתית, שלום ושלווה אמיתיים ומילוי אמיתי. כולנו נוכל להרוויח את מקומנו בעולם הבא,ואת מקומנו בעולם הזה. נוכל לחיות חיי אושר לנצח נצחים. חיים שתמיד נועדנו לחיות.
השבוע הסיפור ממשיך, ידידי. בואו ניתן לו להמשיך מתוך אהבה.