מאת מיכאל ברג
פרשת “ויקהל-פקודי” לא רק מכילה את השיא של כל העבודה שהתרחשה בספר שמות, אלא גם מביאה אותנו לנקודה חשובה – סיכום הסיום של בניית המשכן. ויש כמה לימודים חשובים מאוד כאן, אבל אחד שהייתי רוצה להתמקד בו.
במדרש שואלים, כמה זמן נדרש כדי לבנות? רבי שמואל, הבן של רבי נחמן, אמר שבניית המשכן נמשכה שלושה חודשים – החודשים תשרי, חשוון וכסלו. בחודש השלישי, חודש כסלו, הבנייה הושלמה. החלקים היו מוכנים, הכלים שישתמשו בהם בתוך המשכן היו מוכנים, הקירות היו מוכנים, ובכל זאת כל אלה עדיין לא הורכבו יחדיו.אם כן, כל חלקי המשכן כבר היו מוכנים, אבל הם נשארו שם בצד, לא מחוברים יחד,במשך שלושה חודשים, עד היום הראשון של חודש ניסן, חודש טלה, שבו המשכן סוף סוף הוקם. מדוע היו שלושה חודשים בין הזמן שבו כל חלקי המשכן כבר היו מוכנים,ובין הזמן שבו אמר הבורא למשה להרכיב אותם יחדיו?
בואו נחזור אחורה לרגע. בני ישראל היו נרגשים לקראת הקמת המשכן משתי סיבות:ראשית, מכיוון שמשה אמר להם: “אם תתנו את כל הכסף שלכם, כל הזהב שלכם, כל הכסף שלכם, יהיה לכם מקום שבו אור הבורא יוכל לשכון בחייכם באופן קבוע, ולנצח נצחים.” ושנית, מכיוון שהמשכן היה מסוגל לסלק כל חושך שהם עוררו באמצעות הנפילה של עגל הזהב.
למעשה, הם היו כה נרגשים עד כי נאמר בפירוש שנדרשו להם רק שני ימים לאסוף את כל הזהב, הכסף ושאר החומרים הדרושים להם, ורק שלושה חודשים לבנות ולהרכיב יחדיו את כל החלקים. אבל אז הם התחילו לטפח ציפיות – “משה, אמרת לנו שאם ניתן לך את כל הכסף שלנו, אם נשקיע את כל האנרגיות שלנו בבניית המשכן הזה, הבורא ירד אלינו ונראה אותו במו עינינו, נחווה את משכנו של אור הבורא. עשינו זאת.”
כאשר בסוף חודש כסלו, חודש קשת, הכל כבר נעשה, והם באו אל משה ושאלו: “מה קורה?” למשה לא הייתה באמת תשובה, מכיוון שגם הוא לא ידע מה מתרחש; הוא לא ידע מראש מתי הבורא יחליט שהגיע הזמן להרכיב את כל החלקים יחד ולבנות את המשכן.
התכנית הייתה, כפי שמתברר מכתבי המקובלים לאחר מכן, שהבורא רצה לחכות עד היום הראשון של חודש ניסן. אבל זה גרם להרבה אנשים להתחיל לפקפק במשה; אולי הם בזבזו את הזמן שלהם, את המאמצים שלהם ואת הכסף שלהם. ולכן, נאמר שחלק מן האנשים התחילו לגרום לצרות. אבל אם הבורא ידע כמה זמן תימשך עבודת הבנייה של המשכן ואיסוף החומרים עבורו, ורצה שהוא יוקם ביום הראשון לחודש ניסן, מדוע יצר הבורא תרחיש שבו הכל נעשה תוך שלושה חודשים, ואז נוצר הפער של שלושת החודשים שהיה על בני ישראל לחכות עד שהמשכן הוקם? מדוע להתחיל לבנות שישה חודשים קודם, לתת לכולם זמן להטיל ספק, לשאול שאלות, ולעורר כל מיני צרות בחיי משה ובחיי בני ישראל?
אנו לומדים מזה הבנה חשובה מאוד, משהו שכולם כנראה כבר שמענו, אבל הוא נמצא בבסיס כמעט כל חושך שאי פעם הגיע לעולם הזה, ובבסיס כמעט כל נפילה שהייתה לנו אי פעם. הנפילה הראשונה, הזמן הראשון שבו הובא החושך לעולם הזה, היה חטאו של אדם, חטא עץ הדעת טוב ורע, שבו הבורא בא אל אדם ואמר: “אתה יכול לאכול מפירותיהם של כל העצים בגן העדן, חוץ מאחד – עץ הדעת טוב ורע”. והמקובלים אומרים שהבורא למעשה לא התכוון לכך שאדם לעולם לא יאכל יותר מן העץ הזה, אלא שהוא חייב היה לחכות ולאכול ממנו בשבת; אדם היה חייב לחכות רק עוד יום אחד, עד שבת, ואז יכול היו לאכול ממנו.
הזוהר אומר, מסביר הארי, שאדם לא יכול היה לחכות, לכן הוא טעם מפרי עץ הדעת ביום השישי. אם הוא היה מחכה עוד יום אחד, עד שבת, לא רק שלא היה גורם מוות וחושך גדול לעולם הזה – כפי שעשה – אלא שמסוגל היה לגלות עבור העולם הזה אור מוחלט ושלם וחיי נצח מוחלטים ושלמים. אבל הוא לא חיכה, והזרע לנפילה הראשונה,הזרע לרמה הראשונה של חושך בעולם הזה, הגיע, לכן, מחוסר סבלנות. והמקובלים מלמדים שכל נפילה אחרת, כל גילוי אחר של חושך בעולם הזה, ייגרמו תמיד מהעובדה שאנשים לא מוכנים לחכות. זה גם מה שהתרחש בנפילה של עגל הזהב, כאשר בני ישראל לא יכולים היו לחכות למשה שירד מההר, לאחר שחשבו שכבר עברו בדיוק 40יום. הם לא היו מוכנים לחכות.
אם כן, מהו הלקח? סבלנות. אל תצפו לכך שהאור יבוא בשנייה שבה ציפיתם שיבוא.אל תצפו שההתגלות, הברכות שלכם יבואו ברגע שבו אתם מצפים להם, או אפילו רגע מאוחר יותר. חכו. אנו חייבים להבין שחוסר סבלנות מצוי בשורש כל טעות גדולה שאי פעם עשינו, וכל נפילה גדולה שאי פעם ירדה לעולם הזה. חטאו של אדם התרחש לא מפני שהוא עשה דבר שגוי, אלא מכיוון שהוא לא חיכה לעשותו בזמן הנכון. הנפילה של עגל הזהב התרחשה לא מפני שהם עשו משהו נורא כל כך, אלא מכיוון שלא הייתה להם הסבלנות לחכות.
נעמיק קצת יותר כדי להבין בדיוק מה פירוש הדבר במונחים רוחניים. בכל פעם שבה אנו נופלים, זה מכיוון שאנו מצפים למשהו. אנו חושבים: “ובכן, עשיתי זאת. האור חייב לבוא הנה. מדוע זה לא קורה עכשיו?” אבל האור, אור האמת, לעולם אינו מגיע כשאנו מצפים לו. ולפעמים, מכיוון שאנו חסרי סבלנות, נמשוך ארצה עוד פחות אור מאשר אנו אמורים למשוך.
שאלנו קודם, מדוע ברא הבורא את הבלגן הזה? מכיוון שהמטרה הייתה להוות לימוד לכל בני ישראל, ולימוד לנצח נצחים. המשכן נועד להיות האופן שבו אור גדול יובא למטה אל העולם הזה… ואור גדול יכול להגיע ארצה רק על ידי אנשים שמוכנים לחכות.
אז השאלה היא, האם יש לכם ודאות באור הבורא כאשר הדברים מתרחשים לא על פי לוח הזמנים שלכם? האם יש לכם הסבלנות לחכות לאור הבורא? או שאתם רוצים אותו ממש עכשיו, בשנייה הזו?