פרשת “קדושים” פותחת בהצהרת קדושה: “קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם” [ויקרא, פרק יט’, פסוק ב’]. המילה “קְדוֹשִׁים” עצמה מבטאת קדושה. ברור, לכן, שזו פרשה שמשתפת סודות אודות הקדושה ופירושה.
רבי חיים ויטאל כתב ספר שנקרא “שערי קדושה”, שבו הוא אומר שכל אדם יכול, ואמור, לזכות ברוח הקודש. לזכות ברוח הקודש פירושו להיות מחוברים כל הזמן ובשלמות מוחלטת לאור הבורא. אם כן, כיצד אנו עושים זאת? פרשת “קדושים” אומרת לנו בברור שאנו עושים זאת על ידי כך שאנו נעשים קדושים. אבל לפני שנוכל אפילו לנסות להבין מה פירוש להיות קדושים ואז לנקוט בצעדים כדי לעשות זאת, עלינו לדעת שזה דבר שאפשר להשיג אותו.
יש משהו מיוחד בשבת ובקריאה של שבת קדושים. פעמים רבות נאמר בתורה שהבורא אומר למשה לומר לבני ישראל משהו; אבל כאן זו אחת הפעמים המעטות שבהן הבורא קורא לכולם להתכנס כדי שמשה יעביר להם מסר. הבורא רוצה שכולם יתכנסו יחדיו כדי לשמוע שכל אחת ואחד מאתנו יכולים לזכות ברוח הקודש, חיבור מושלם ומוחלט לאור הבורא. ובכדי להגיע למקום הזה, עלינו קודם כל לדעת שיש לנו הקיבולת והיכולת לכך. לרוע המזל, הצד השלילי אומר לנו שאנו לא יכולים להגיע גבוה כל כך מבחינה רוחנית, ושיש גבול. למרבה הצער אנו מאמינים לו ולכן לא מתאמצים לעשות את העבודה כדי להגיע לרמה הזו.
אבל פרשת “קדושים” מלמדת אותנו שכל אחת ואחד מאתנו יכולים להעמיק את החיבור עם הבורא, וכפי שמסביר “אורח חיים”, המקובל הגדול רבי חיים ויטאל, זה תהליך מתמשך וארוך. אנו חייבים לדעת ולעולם לא לשכוח שלא משנה איפה אנו נמצאים עכשיו בעבודה הרוחנית שלנו, כל אחת ואחד מאתנו יכולים ואמורים להגיע לרמת רוח הקודש, להשראה האלוהית. אנו חייבים לדעת שאפילו אם זה לא יהיה מחר, או בשנה הבאה, השגת הרמה הזו היא העתיד שלנו. הידיעה הזאת משפיעה על האופן שבו אנו מרשים לעצמנו לפעול ולכוון את חיינו.
בשבת “קדושים” אנו יכולים להתחיל באמת לקבל בהירות באשר לעובדה שיש אפשרות לכל אחת ואחד מאתנו להשיג את רמת רוח הקודש. יש לקוות שההבנה הזו תעזור לנו לשנות את הדרך שבה אנו מנהלים את חיינו, מכיוון שכאשר אנו לא מאמינים שיש לנו היכולת להשיג את רוח הקודש, את ההשראה האלוהית, אנו מרשים לעצמנו לפעול בדרכים שמונעות מאתנו להגיע לשם.