בדומה לספרי קודש נוספים, ספר הזוהר מחבר אותנו ישירות לתודעתו של ענק רוחני, בעל נשמה של צדיק. במקרה של הזוהר, מדובר ברבי שמעון בר יוחאי, מחבר הזוהר.
התפישה הקבלית גורסת שכאשר נשמת הצדיק כותבת את דבריו, מהותו מוזרקת לתוך המילים. לכן, במהלך אלפי שנים ביקשו תלמידי קבלה ללמוד את כתביהם של גדולי החכמים, כדי להתחבר למודעות, לכוח, לוודאות ולבהירות המחשבה שמאפיינים את החכמים.
כך כאמור גם עם לימוד הזוהר, כאשר אנו לומדים אותו אנו מתחברים לכל אותם חכמים. הלימוד שלנו את הזוהר מחבר אותנו ישירות לתודעתו של רבי שמעון בר יוחאי.
הסיפור הבא ימחיש לנו עד כמה עמוקה תודעתו של הצדיק רבי שמעון בר יוחאי.
יום אחד, כאשר רבי שמעון בר יוחאי יצא עם בנו, רבי אלעזר, ראו השניים את העולם צולל לתוך חשיכה. כל האור מסביב נעלם, ולפניהם הופיע מלאך, מלאך בגודל של הר ענק, נושף 30 להבות אש מתוך פיו.
רב שמעון דיבר אל המלאך: “מה אתה מתכוון לעשות?”
המלאך ענה, “אני עומד להרוס את העולם, משום שאין 30 צדיקים בדור הזה”.
אמר לו רבי שמעון בר יוחאי: “אנא ממך, לך לפני הקב”ה ואמור לו: ‘אם אין 30 צדיקים בעולם, יש 20, ואם אין 20, אז יש 10, שהרי כתוב לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה. ואם אין עשרה, אז יש שניים- הבן שלי ואני – ונגזר ששניים מספיקים. ואם אין שניים, יש אחד – אני, רבי שמעון בר יוחאי, שנאמר צדיק יסוד עולם.
באותו רגע הדהד קול מן השמים ואמר: “אשרי חלקך, רבי שמעון. הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה, ואתה מבטלה. עליך נאמר, “רצון יראיו יעשה”.
סיפור זה ממחיש כי כוח המודעות של רבי שמעון בר יוחאי חזק יותר מהכוח הקולקטיבי של האנושות.
כוחו של רבי שמעון בר יוחאי מתגלם ומתממש בתוך האטומים של האותיות בספר הזוהר. האנרגיה שלו נטמעה בספר הזוהר והשפיעה על הטקסט הגלום בו ולכן כל מי שקורא בזוהר מתמלא באנרגיה זו. הזוהר הוא לא רק ספר שטעון באנרגיה, ככל הכתבים הקדושים, הוא גם ספר שמעביר הלאה את האנרגיה הגלומה בו. לכן, כל מי שסורק בעיניו את המילים הכתובות בשפה הארמית, קורא את המשפטים בקול ולומד את משמעות הטקסטים עם מורה רוחני, נטען באנרגיית הזוהר.
“כוחה של המודעות של רבי שמעון הוא חזק יותר מהכוח הקולקטיבי של האנושות. למעשה, הוא חי עמוק בתוך האטומים של האותיות של ספר הזוהר, האנרגיה שלו מתעוררת בכל פעם שלומדים את הטקסט של הזוהר…”
בעוד חוקרים חילונים התווכחו במשך מאות בשנים לגבי זהות מחברו של ספר הזוהר, הרי שמהבחינה הרוחנית מדובר בוויכוח חסר משמעות. ברגע שאנו מעריכים את גדולתו של חכמתו של הזוהר, ניתן להבין שחיבר אותה מי שנשמתו הוא נשמת צדיק אמיתי.
בכל הפעם שהסוגיה באשר לזהותו של מחבר ספר הזוהר נידונה על ידי המקובלים לאורך ההיסטוריה, הם הסכימו שהמחבר חייב להיות רב שמעון בר יוחאי, שכן שום נשמה פחותה משלו לא הייתה יכולה להיות צינור לגילוי העמוק הזה.
כשם שביטא זאת הרב יהודה אשלג, המקובל הגדול של המאה ה-20:
“מהיום שבו יכולתי, באמצעות האור של ה’ יתברך, ללמוד את הספר הקדוש הזה, אף פעם לא עלה בדעתי לבדוק את זהות המחבר. הסיבה לכך היא פשוטה. תוכנו של הספר גרם לי להעלות בזיכרוני את השלמות היקרה של הסמכות של רבי שמעון בר יוחאי לאין ערוך יותר מכל אחד אחר מהמקובלים הקדושים”.