יש סיפור על מקובל גדול שקרוי הבעל שם טוב. בכל פעם שנכנס לבית הכנסת, הוא ניגש לקבוצה של אנשים ובירך אותם בברכה מיוחדת, שנועדה לאדם שנעדר מבית הכנסת שלושה ימים ויותר.
לאחר שבועות רבים שבהם שמע את הברכה המיוחדת הזו, שאל אחד האנשים: "רבי, לא עזבתי את העיר. אני רואה אותך כל יום. מדוע אתה מברך אותי בצורה כזו כל פעם שאתה רואה אותי?"
הבעל שם טוב ענה: כשאתה מתפלל, איפה אתה? האם אתה חושב על דברים רוחניים? או שאתה חושב על החופשה שאתה רוצה לקחת, או אולי על כל הדברים שאתה צריך לעשות במשך היום? לכן אני תמיד מברך אותך כאילו שלא היית כאן – מפני שאינך כאן באופן רוחני, אינך כאן במודעות שלך."
מה הסיפור הזה אומר לנו? ביסודו של דבר, כאשר אנו מתפללים, קוראים בספר קדוש, עושים מדיטציה, או משתמשים בכל אחד מן הכלים הרוחניים כדי לנסות ליצור לעצמנו אנרגיה רוחנית, עלינו לשאול את עצמנו: איפה נמצאת המודעות שלי? האם אני בהרמוניה עם הפעולה שאני עושה עכשיו? האם אני חושב/ת ומודט/ת כיצד אוכל להעניק את עצמי לאחרים? ואולי חשוב מזה, האם אני נמצא/ת עם עצמי ועם האנשים סביבי במהלך היום?
השבוע הזה, עלינו להכיר בכך שרק אנחנו יכולים להביא את עצמנו אל הרמה הרוחנית הבאה. הגדלת המודעות שלנו היא הדרך היחידה להתקרב לאור. כדי להתעלות מעבר למגבלות העולם הפיזי, עלינו לבחור לפעול באופן יזום כדי לשתף, ללמוד ולהשתנות. אם איננו מתקדמים בעבודה הרוחנית שלנו, ורק ממשיכים בחיינו כפי שהם ועושים מה שהאגו שלנו רוצה, אנו יוצרים מעגל שאינו מחובר לאור.
אז אנו מפחיתים את האור בחיינו עד כדי כך שנעשה לנו הרבה יותר קשה לזהות מתי אנו עושים פעולה שלילית, עד שבסופו של דבר, אנו עלולים, חס ושלום, להגיע למצב מודעות שבו לא נוכל לזהות את השליליות.
מדוע אני מספרת לכם זאת עכשיו? ובכן, פרשת השבוע הזה מדברת על הכהן. אנו קוראים השבוע מה הכהן יכול או לא יכול לעשות ועם מי הוא יכול או לא יכול להתרועע. בקריאה הזו ניתנים הרבה פרטים חשובים ומיוחדים, אבל הייתי רוצה להתמקד כאן בשאלה כיצד הרעיון של הכהן חל על חיינו כיום.
ביסודו של דבר, עלינו להבין שברמה מסוימת, כל אחד מאתנו הוא כמו כהן.
כולנו טהורים. כולנו אנשים של הבורא. אני לא מתכוונת "טהורים" במובן של לא לעשות דברים נוראיים. כולנו עושים דברים כאלה. לכן אנו חיים. אנו אומרים את הדברים הלא נכונים. אנו אוכלים את הדברים הלא נכונים. אנו פועלים בצורה לא נכונה. והבורא יודע מה אנו עושים או לא עושים בחדרי חדרים.
אבל כל זה לא חשוב.
מה שחשוב הוא שבכל אחת ואחד מאתנו שוכן ניצוץ בורא. התפקיד שלנו הוא לפעול ככהנים: להיות עוגן הצלה למי שזקוק לנו, להיות הקול עבור מישהו שצריך רגע של דאגה, להיות החכמה עבור חבר שזקוק לעזרתנו באמצע הלילה. אבל כדי לעשות זאת ,עלינו להיות גם משתתפים פעילים בחיינו וגם נוכחים בחייהם של האנשים הסובבים אותנו.
כולנו חלק של האור. קל לתקן את הדברים שבינינו ובין הבורא. אבל הדברים שאנו עושים כדי לפגוע אחד בשני – אלה הדברים עליהם נצטרך לתת את הדין למעלה. אתם ואני וכל אחד אחר בעולם מחוברים יחדיו בשרשרת עצומה של אנושות, והכוח הגדול ביותר שלנו הוא עצם היותנו חלק מן השרשרת הזו.