מאת: מיכאל ברג
בתחילת פרשת “שְׁלח לְךָ” שולח משה, “מפי ה'”, את שנים עשר המרגלים אל ארץ ישראל. רש”י, המקובל והפרשן הגדול, אומר שהמרגלים האלה, במיוחד העשרה שנפלו, היו אנשים בעלי שיעור קומה. בזמן שנבחרו ללכת לארץ ישראל, הם היו אנשים נעלים וחשובים מאוד מבחינה רוחנית. הם היו במצב רוחני מושלם.
ואז, נאמר על המרגלים: “וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן”. רש”י שואל מדוע נאמר, יחד, שהם הלכו ובאו. התשובה, הוא אומר לנו, שזה נעשה כדי להבהיר שהמודעות שלהם כשהלכו הייתה אותה מודעות שהייתה להם כאשר חזרו. כפי שאנו יודעים, המודעות שלהם כשחזרו הייתה שלילית; לכן אומר רש”י שהם גם הלכו עם אותה שליליות.
עם זאת, זה מבלבל, מפני שרש”י אומר עליהם שהם היו במצב רוחני מושלם כאשר נשלחו. אבל הוא גם אומר שכאשר הלכו, המודעות שלהם הייתה כבר שלילית. אם כן, מהי הכוונה? אדם לא יכול להיות גם במצב של מודעות מושלמת וגם במצב של מודעות שלילית בעת ובעונה אחת! מדוע נראה שרש”י אומר שבאותו רגע, הם הלכו גם עם מודעות מושלמת וגם עם מודעות שלילית? המקובל הגדול, המהר”ל מפראג, מסביר את הסתירה הזו עם לימוד חשוב מאוד.
המהר”ל אומר לנו שכאשר הם נשלחו הם היו במצב מודעות רוחני מושלם. אבל כאשר הם נשלחו, הם לא היו רק שליחים של משה והבורא, אלא גם שליחים של האנשים. ובין אם בחרו זאת ובין אם לא, ברגע שנעשו לשליחים של האנשים, הם הושפעו על ידי האנשים. בין אם ידעו זאת ובין אם לא, המודעות שלהם התחילה להתדרדר בשנייה שהם לקחו בחשבון שהם שליחים של האנשים.
במוחם של המרגלים התעוררו שאלות. מהי המוטיבציה שלהם? מדוע הם עושים מה שהם עושים, לשם מה הם הולכים לארץ ישראל? האם הם הולכים מכיוון שהבורא שלח אותם, האם הם הולכים מפני שמשה שלח אותם, או שהם הולכים בגלל שבני ישראל שלחו אותם? חלקם שאלו מה זה משנה מי שלח אותם אם זה הדבר הנכון שעליהם לעשות, אבל המהר”ל אומר שהמוטיבציה של המרגלים היא הכל.
למרות שהמרגלים ידעו שהם נשלחים בידי משה והבורא, הייתה להם גם המודעות שהם נשלחים בידי בני ישראל; ולכן, הרצון שלהם לא היה רק לעשות מה שהבורא ומשה רצו שהם יעשו בתהליך הזה, אלא הוא כלל גם את המחשבה שכל החברים, השכנים והמשפחות שלהם רוצים שהם ילכו ויחזרו ויספרו להם מה מתרחש שם. המרגלים הוסיפו למוטיבציה שלהם כל מה שאחרים רצו, ולכן, תכף ומיד, המודעות שלהם החלה להתדרדר מבחינה רוחנית.
אנו לומדים מזה שבין אם אנו אוהבים זאת ובין אם לא, ובין אם אנו מחליטים לקבל זאת ובין אם לא, אנו מכניסים לתוכנו את המצב הרוחני של כל אחד שמניע אותנו. וזה לא מתרחש בהכרח ברגע אחד; במקרה הזה, נדרשו 40 שנים עד שהתרחשה ההתדרדרות המוחלטת. אבל ברגע שהמרגלים הכניסו למודעות שלהם שגם שאר בני ישראל רוצים לדעת מה מתרחש בארץ ישראל, הם נעשו כמו בני ישראל. בנקודה הזו, המרגלים לא יכלו יותר לשלוט על מה שהם הפכו להיות. מכיוון שאנו הופכים להיות למי שמניע אותנו.
ברגע שבו מונו המרגלים, כאשר משה בא לומר להם שיש לו שליחות חשובה עבורם, הם היו מושלמים, מפני שהשולחים שלהם – הבורא ומשה – הם מושלמים. אבל אז התחילו החברים שלהם לומר להם שהם שמחים שהם הולכים, מפני שגם הם רוצים לדעת מה מתרחש שם. ואז, המוטיבציה של המרגלים הפכה לריצוי ומילוי הרצון של כל האחרים. וכך הם לקחו על עצמם את המודעות של כל האחרים.
אז, אומר המהר”ל, המרגלים נעשו שליליים. מכיוון שכולנו, אם אנו מונעים על ידי שליליות, אם אנו מונעים על ידי אדם לא מושלם, אז גם אנחנו כבר לא מושלמים, אפילו אם היינו מושלמים ברגע שלפני כן. וזה מדהים, מפני שאנו לא יכולים להתחיל להבין את מצב השלמות הרוחנית שבו היו המרגלים. הם היו מושלמים לחלוטין, צדיקים לחלוטין, וכאשר משה אמר להם שהבורא רוצה שיעשו את המשימה הזו, הם נשארו מושלמים, והם היו נלהבים ונרגשים מאוד לעשות אותה.
אבל אז הם גם שומעים שגם שאר בני ישראל רוצים שהם ילכו, והמרגלים אומרים שהם הולכים לעשות זאת גם עבורם. וכשהייתה להם המוטיבציה למלא גם את רצון בני ישראל, הם חייבים היו להפוך לשליליים. המודעות שלהם, החיבור שלהם, מתחילים להתדרדר באותו רגע. לכן אנו יכולים לומר שהמודעות של המרגלים הייתה במצב שלילי גם כשהלכו. כשמשה ממנה אותם, הם מושלמים. כשהבורא ממנה אותם, הם מושלמים. ובני ישראל גם הם רוצים שילכו, והמרגלים מקבלים גם את ההנעה הזו, ולכן הם הופכים ללא מושלמים, ומתחילים את תהליך ההתדרדרות שלהם.
אנחנו מדברים על מודעות כל הזמן, אבל איני מאמין שמישהו מאתנו מעריך באמת את כוחה האמיתי. כאשר אנו עושים משהו, אנו יודעים שמודעות חשובה כתוספת לפעולה. אבל כאן, אנו רואים משהו שונה לחלוטין. האדם שעושה את המעשה יכול להיות מושלם. אבל, אם יש תוספת קלה למה שמניע את האדם לעשות את המעשה המושלם, זה לא רק הורס אותו, אלא גם הופך אותו לשלילי לחלוטין ומביא רק מוות וחורבן.
חשבו על כך לרגע. אני מקווה שנוכל לשנות עכשיו את כל מה שחשבנו על כוח המודעות בזכות ההבנה הזו. יש לקוות, שעם הלימוד הזה, נוכל עכשיו לבוא לידי הבנה עמוקה יותר. מעשים הם רק כלים למודעות; לעולם לא מדובר על המעשה עצמו. לפעמים, מכיוון שאנו חיים בעולם פיזי, אנו זקוקים לכלים, אנו זקוקים למעשים כדי שיעזרו לנו להעלות את המודעות שלנו. אבל מדובר כאן למעשה רק על המודעות, כפי שאנו רואים כאן. האנשים המושלמים האלה, שנבחרו בידי הבורא ובידי משה, עשו שליחות מושלמת. אבל מפני שנוספה להם קצת מוטיבציה בגלל מה שגם בני ישראל רצו, זה הרס את המרגלים, את המעשה, וגרם למוות וחורבן. זו הבנה מדהימה.